ביאור מרדכי ברכות קיד

נטלו ג' מחצי לוג ברביעית ונמנו ונשאר רביעית לב' האחרונים מהני וס"ל דלא בעי למשיחת היד ח"ר כדס"ל לראב"ד דלהראב"ד באמת לא משכחת כלל שנטלו ג' הראשונים מרביעית אך אכתי ק' הא דמלוג למאה אמאי הא לאחרון לא נשאר שיעור בכלי או לשפיכה ולהר"ש לא מיירי בתוספת אח"כ וצ"ל דמיירי דהראשונים לא נטלו כל א' מהם ח"ר ולא חיישי' שיצמצמו כיון שהוא לוג אבל בחצי לוג לכתחלה חיישי' שלא יצמצו ושישפכו כל א' ח"ר כמ"ש הר"ש ורק בדיעבד בהא מהני וא"ת הא ע"כ הראשונים נטלו כשיעור למאן דבעי שיעורא י"ל שדעתן ליטול עוד במים אחרים כנ"ל או בבת אחת וזה אח"ז כנ"ל א"כ דבמשנה ג' שבפ"ב לא מצריך אלא שיעורא דק"ר לכל א' כדי משיחת היד לכתחלה אבל לענין שיעור רביעית ה"ל כולם כיד א' ודו"ק היטב:

ודע דביד א' משטיפה א' מרובה ג"כ אינו טהור בפחות מרביעית רק היד אבל המים טמאים כמו לר"י לב' ידיו משטיפה א' ברביעית ודו"ק:

והכ"מ פ"ו מברכות דין י' כ' וז"ל יש לנוטל כו' משנה פ"ב דידים נטל כו' עד סוף הדבור ודבריו תמוהים דלהרמב"ם בפירושו שם אין לאותה משנה ענין לנ"ד כלל דהתם ס"ל לר"מ משום דבשפיכה א' טמאו הידים זה את זה כשנטלן ביחד ולכן מצריך ר"מ עוד לשניים ברביעית ות"ק פליג וס"ל כיד א' דמי וא"צ עוד רביעית לשניים אבל מדין ראשונים לא מיירי מתני' כלל לא לחולין ולא לתרומה ואין מקום להוציא דין זה מהך מתני' אלא דבלאו הך מתני' פשוט הוא מבחוץ דאמאי לא תסגי לחולין רביעית בשטיפה א' כיון דלא הוזכר בחולין כלל דין שניים וכמ"ש הב"י בס"ס ק"ס דזה מוכח מדתנן בפ"ב נפל ככר של תרומה ולא נקט ככר של חולין א"כ מזה מוכח ממילא דא"צ ב' שטיפות בחולין אלא אם רוצה שופך הרביעית כאחת והא דתניא נוטל ומפסיק צ"ל דמפרש כפי' הר"ש והרשב"א ריש שער ב' ע"ש ואדרבה איפכא קשיא מנ"ל להרמב"ם דאם רוצה לחלק הרביעית דרשאי דלדידי' דלא מיירי מתני' רק בתרומה שכבר הי' ראשונים ברביעית שטהרו הידים לכן מהני שניים בפחות מרביעית אבל בחולין דמחלק הרביעית עצמה מנ"ל:

ונ"ל דיצא לו זה מדאמר רבא כלי שאין בו רביעית כו' ואם הי' צריך לשפוך הרביעית כאחת א"כ לא הוצרך לאשמעינן שצריך שיהי' בו רביעית דהא א"א בענין אחר אע"כ דרשאי ליתן ע"י מעט מעט וא"כ ה"א דסגי כשיהי' כל פעם בכלי רק ח"ר וקמ"ל רבא דמ"מ צריך להיות בכלי רביעית ולפמש"ל דהא דמתרץ הש"ס ל"ק הא לחד הא לתרי היינו בחולין ובראשונים ודעתו להוסיף שניים דבהא לתרי סגי ברביעית להראשונים לפ"ז דברי הרמב"ם מבוארים בגמ' והא דלא כ' הרמב"ם בסוף הל' י"ב דלהשני א"צ שיהא בו רביעית וגם הא דכ' הרמב"ם בסוף הל' י' ויהי' באותה השטיפה כדי רביעית לכל א' וא' י"ל טעמו דס"ל דלמאי דמסקינן ולא היא שא"ה משום דקאתו מט"ט דלדידי' פירושו דקאי אשניים. חזר בו הש"ס מהך תירוצא דמהני לתרי אבל מ"מ עיקר הדין דצריך שיהא בו ושיכול לחלק הרביעית לחצאין מזה לא חזר כלל וגם י"ל ראיתו מהא דמסקינן בגיטין ט"ו ב' אלא דקא משי פלגא פלגא דידי' ולא קאמר כגון שחלק הרביעית לחצאין ושפך מעט מעט ובכל שטיפה לעולם הי' על כל הפרק אע"כ דבכה"ג באמת מהני ואפשר דמ"ש הרמב"ם יש לנוטל ליתן ע"י מעט מעט כו' כולל ב' דינים שיכול לחלק הרביעית וגם שרשאי ליטול מקצת ידו ויחזור ויוסיף ויטול הנשאר מן ידו כשיש על מקצת שנטל בתחלה משקה טופח להטפיח כמ"ש בפי"א ממקוואות דין ז' וזה פשוט:

והרמב"ם הנ"ל שכ' בהקדמתו למס' ידים וז"ל אם לא ידע לידו טומאה ונגע באוכלין ואפי' במשקה חולין הרי הוא טהור לדבריו הא דאר"א בפסחים קט"ו א' כל שטבולו במשקה צריך נ"י והביאו הרי"ף כאן ופי' הרר"י משום דדוקא בפת תקנו וגזרו דשייך בי' תרומה משא"כ בפירות אלא מפני שהמשקין הם עלולין יותר שמקבלין טומאה מהידים שהם שניות כמו התרומה ונעשו ראשונים לפיכך החמירו והצריכו נ"י לכל דבר שטבולו במשקה וקשה דלהרמב"ם לא שייך כלל ה"ט וא"כ מ"ט דנ"י בדבר שטבולו במשקה וא"ל כיון שמטבל במשקה דגזרינן בי' משום סרך תרומה הדר ה"ל תחלה דז"א דהרי משו"ה לא גזרו בפירות משום דלא שייך בהו תרומה כמו בפת וע"כ ל"ג בהו משום סרך תרומה ורק במשקין שנעשין תחלה גזרו א"כ משמע דר"ל משום דגם משקה חולין נעשה תחלה והא ליתא להרמב"ם וא"ל דלהרמב"ם החילוק הוא כך דבפירות לא שייך תרומה ע"כ ל"ג משום ס"ת אבל במשקין משום דשייך תרומה בתירוש ויצהר גזרו בכל משקין ול"צ תו לטעמא דהרר"י משום דנעשה תחלה אלא הטעם משום דשייך תרומה במשקין דז"א להרמב"ם לטעמי' דס"ל ברפ"ב מתרומות דגם בפירות איכא תרומה דאוריי' ודלא כהראב"ד ורש"י דס"ל דתירוש ויצהר דוקא א"כ לדידי' הא דל"ג בפירות ע"כ משום דאיכא פירות דליכא בהו תרומה דאוריי' א"כ ה"הד במשקין נמי לא ליגזרו בשאר משקין דליכא בהו תרומה דאוריי' אע"כ דגם לדידי' צ"ל כמסקנת דברי הרר"י משום דנעשה תחלה והדר תקשה להרמב"ם הא בחולין לא נטמאו המשקין וצ"ל לעולם כיון דלאכול הוא גזרו משום ס"ת ומ"מ בפירות כיון דאף אי גזרינן אטו תרומה לא הוי רק שלישי דלא שייך בחולין לא אמרי' בזה גזירה משום ס"ת משא"כ במשקין דגזרינן אטו ס"ת נעשין תחנה אף בחולין היכא שרוצה לאכלו וה"ל תחלה ג"כ לחולין ע"י ס"ת ובפת חשו טפי משום דעליו קובעין סעודה או משום דבפת לעולם שייך חיוב תרומה אבל בפירות כ"ז שלא נגמרה מלאכתו שרי לאכול ממנו עראי בלא הפרשה וכ"ז דוחק וצ"ע:

וא"ת בלא"ה קשה לפמ"ש התו' בפסחים י"ד א' ד"ה דאיכא. דבטומאת משקין דרבנן בעינן רביעית וכאן שלא נטמאו המשקין אלא מסתם ידים דהוי רק טומאה דרבנן בעי רביעית ומכ"ש אי טעמא דנ"י בדבר שטבולו במשקה משום שמטמא למאכל דלטמא אחרים ודאי בעינן רביעית במשקין דרבנן וי"ל דבסתם ידים ודאי ע"כ מקבל טומאה אף בפחות מרביעית שהרי משו"ה בעינן מים ראשונים ושניים כדי לטהר הראשונים שאם לא יטהר אותן יחזרו ויטמאו האוכל והרי אין במשקין רביעית דאי ברביעית הרי המים ג"כ טהורין אע"כ דהמים מקבלין טומאה בפחות מרביעית ע"י הידים ומטמאין האוכל ושפיר חפשו בטבולו במשקין מיהו לפמ"ש התו' פסחים קט"ו א' ד"ה כלי דטעם דבר שטבולו במשקה משום פסול גוויי' הוא ע"ש ודאי ק' הא ליכא פסול גווי' רק בשותה רביעית וא"כ דין נ"י בדבר שטבולו במשקה ברביעית דוקא הוא ועוד אף אם המשקה שמטבל בו הוא רביעית מ"מ מה שנשאר על המאכל אינו רביעית ולא נפסל הגוויי' על ידו וא"ל מ"מ המשקה הנשאר שנגע בו זהו נטמא דז"א כ"א נגיעה והרי לא גזרו בנגיעה במשקין אלא דוקא בשעת אכילתו וא"ל דמ"מ כיון שנגע במשקין טימא למשקין והם חוזרין ומטמאין למאכל דא"כ קשה הא פסול גוויי' דע"י אוכל בעינן דוקא כשיעור חצי פרס כמ"ש התו' בעירובין פ"ב ב' ד"ה וחצי. ע"ש וצ"ע:

כד משפת הסדק ולמטה משמע דס"ל כסמ"ג וסמ"ק שהביא הב"י ר"ס קנ"ט דאף באין ניקב בכונס משקה צריך ג"כ שיהא מחזיק רביעית למטה מהנקב וי"ל בדוחק ע"פ מ"ש הב"ח סק"ח דבנתרועע כל הכלי גרע טפי ונסדק כאן ר"ל נסדק לכל ארכו ולכן בעינן שיחזיק רביעית למטה והנה להסמ"ק דגם במחזיק רביעית ואין הנקב בכ"מ אפ"ה אין נוטלין ממנו אלא דרך הנקב קשה לפמ"ש הב"מ ס"ס ק"ג דבנקב העושה טיף טיף ה"ל כ"מ לכ"ע וא"כ ניקב פחות מכ"מ אינו עושה טיף טיף ואיך אפשר ליטול ממנו דרך זה הנקב ואפשר לומר דהסמ"ג ס"ל בהא כמ"ש התו' נדה מ"ט א' ד"ה אם בתחלת דבריהם דהא דאמרי' בחולין אי בזיע דולא ככ"מ מילף לייפי ומטביל בה איירי כשהנקב כ"כ