ביאור מרדכי ברכות קיג

השניים טהור הרי דנגע ככר במים נטמא אע"ג שהידים כבר נטהרו וכן במשנה א' נפל ככר ש"ת ר"י מטמא אפי' היכא שהראשונים הן רביעית ומ"מ הידים נטהרו גם לר"י וכמ"ש הר"ש שם ואם ר"ל הקושיא למ"ל שניים הא אפשר לטהר הראשונים בניגוב וכדמשמע בסוף דברי משמרת הבית הנ"ל קשה ממ"נ במאי מיירי אי בנוטל הראשונים בפחות מרביעית הרי משנה מפורשת נטל לב' ידיו משטיפה א' ר"מ מטמא עד שיטול מרביעית דמשמע אבל בפחות מרביעית לא מהני שטיפה א' ואפי' הידים נשארו בטומאתן וכמ"ש לעיל ואי ברביעית ור"ל דקושיתו היא למ"ל ב' שפיכות ישפוך הרביעית כאחת תיקשי א"כ למ"ל למימר מה לנו לטהר את המים כו' הא ברביעית לא נטמאו המים כלל כדאמר ר"מ נפל ככר פ"ת טהור ובדוחק נ"ל דהרשב"א מפ' הא דנטל לב' ידיו בשטיפה א' ר"מ מטמא ר"ל המים אבל הידים טהורין גם בפחות מרביעית (ולפ"ז לר"י דמטמא בנפל ככר ש"ת אין חילוק בין פחות מרביעית לרביעית) אך הלשון ר"מ מטמא את ידיו משמע וכמ"ש הר"ש וע"ק אי מיירי בפחות מרביעית הא כבר כ' הרבינו ירוחם ע"ש הראב"ד הביאו הב"י ס"ס ק"ס שצריך רביעית לכל א' וא' ואפי' באתו מש"נ בעינן רביעית דוקא בראשונים ושניים וא"כ ל"ק למ"ל שניים וליהוי סגי בראשונים שהן פחות מרביעית דזה א"א להראב"ד דבעינן שיעור רביעית דוקא אע"כ קו' הרשב"א דלמ"ל ב' שפיכות ישפוך הרביעית על ידיו כאחת וא"כ ה"ל להקשות דעדיפא מיני' דהמים בכה"ג טהורין ולפמש"ל י"ל דגם להראב"ד לא בעינן רביעית רק ה"ק דלא סגי בפחות מרביעית אף באתו מש"ט מפני שצריך ליטול שניים כדי לטהר המים וממילא בצירופן הן רביעית דאין היד נמשחת בפחו' מח"ר כמש"ל בדברי הרר"י (והרר"י ה"מ להבי' הראי' דבעינן השלמה מדתנן נטל לב' ידיו משטיפה א' ר"מ מטמא דר"ל הידים דמשמע דאפי' ניגב לא מהני אלא דמשמע דמייתי משנה ב' ליתן טעם לדבר א"נ דבאמת מ"ש הרר"י כדאמרי' בעלמא כו כיון לאלו ב' המשניות מ"א ומ"ב ודו"ק) ולכן שפיר מקשה הרשב"א למ"ל שניים דמה לנו לטהר את המים וממילא א"צ רביעית ומ"מ משמעות לשון הראב"ד כפשטא לא משמע כן:

לכן נראה דלעולם מיירי ברביעית ואפי' בכה"ג ס"ל לראב"ד שנטמאו המים וכר"י דרפ"ב דמטמא בנפל ככר ש"ת וע"ז הוקשה לו למ"ל שניים דמה לנו לטהר את המים אבל בפחות מרביעית מודה דלא מהני לב' ידיו משטיפה א' ובעינן ב' שטיפות (ואפשר דאף בב' שטיפות בעי רביעית מטעמא דאמרן דשתי שטיפות ממילא הן רביעית) ולכן כ' הב"י בסי' קס"ב בסוף ד"ה ומש"ר שהשופך וז"ל עיין בת"ה כי דעתו דאף בנותן רביעית בבת אחת צריך מים שניים וכוונתו למ"ש:

ולפמש"ל דבפחות מרביעית אם לא נטל ב"פ גם הידים טמאין ודוקא באתו מש"ט דאל"ה אפי' ב"פ לא מהני עד שיהא יחד שיעור רביעית אין להקשות א"כ איך מהני רביעית לשנים הא לקמא ליכא שיעורא דרביעית ולקמא לא הוי ס"ט שכבר כ' לעיל דאה"נ דקמא צריך ליטול עוד מים ע"י כדי להשלים השיעור ע"ד שפי' הרר"י בהשני ולכאורה לפי' הרשב"א ורמב"ן הנ"ל דמיירי בזא"ז ובלבד שלא יפסיק הקילוח י"ל דשניהם יש להם דין יד א' וגם להראשון נקראו ש"ט אך ז"א כדמשמע בפי' הר"ש בפ"ב משנת ג' אהא דתניא בתוספתא שם נוטלין ד' וה' זה בצד זה ואינו חושש כו' דמ"מ בעינן שיעורא דת"ר לכל א' כדינו ע"ש וממילא אם הין כאן ש"ט בעינן רביעית שלם וי"ל דמיירי כאן בהניחו ידיהם זה תחת זה והראשון סופך על ידיו הכל והקילוח בא לאותן שתחתיו א"נ דוקא ח"ר צריך לכ"א כדי משיחת יד אבל לענין השיעור ה"ל כולם כיד א' ודוחק:

והר"ש דמסיק ברפ"ק וז"ל משמע דאיירי בנוטלין זא"ז לכאורה י"ל דגם איהו ס"ל כפי' הרמב"ן והרשב"א דמיירי בקלוח א' אלא שהר"ש שבא לישב דיוקא דמתני' מחצי לוג לד' ולא לה' דתסגי לה' באם כבר נטלו ג' הראשונים מרביעית ונשאר רביעית לשנים האחרונים וע"ז כ' ואי מפ' כולה מתני' בנוטלין בבת א' ניחא טפי והך בת אחת ע"כ ר"ל דבשפיכה א' רחבה וגדולה כגון מכלי גדול שופך על שניהם כאחת דאל"כ אלא נפרש בת א' ר"ל שהניחו ידיהן זה אצל זה ואדם שופך עליהן כסדר ידיהן או שהניחו ידיהם זה אחר זה דא"כ אכתי תקשי דיוקא דמתני' דתסגי לה' דאם כבר נטלו ג' מהחמשה ונשאר בכלי רביעית דנוטלין שנים האחרונים אע"כ דר"ל ב"א ממש וע"ז כ' אבל מדמפ' בפ' כ"ה טעמא משום דאתו מש"ט כו' אבל למאי דמסיק דטעמא משום דחיישי' שלא ידקדקו כו' שכל א' יצמצם כו' באמת י"ל דגם בבת א' מיירי ור"ל שהניחו ידיהן כסדר זה אצל זה או זה אחר זה וא"ל א"כ מאי קאמר אמימר אשיעורא לא קפדינן דתנן כו' הא ה"ל כיד א' דז"א דהרי מ"מ שיעורא לכל א' בעינן וע"ז מסיק הש"ס ולא היא שא"ה משום דקאתו מש"ע ולא בעי שיעורא ולהסוברים דגם בכה"ג בעינן שיעורא וצריך להשלמה י"ל ראי' דאמימר הוא מהא דאין בכלי רביעית בעת שפיכת האחרון ואע"ג דבבת א' חשבינן להו לכולהו כיד א' דמשו"ה לא חיישי' להא שכבר נטמאו המים מיד חבירו ושאינן באין אל האחרון מהכלי י"ל דהיינו לענין זה שהשפיכה שעל יד חבירו ה"ל כאילו הי' על ידיו מאחר שאותן המים מגיעין לבסוף אליו אבל הא דבסוף שפיכה אלו המים אינן באין מכלי שיש בו רביעית והן הן המים שמגיעין אל האחרון ולא עדיף האחרון מהראשון שגם אליו לא הגיעו אותן שלבסוף מכלי שיש בו רביעית ובאחרון אין מצרפין תחלת השפיכה שהי' על הראשונים שאותן המים לא הגיעו אל האחרון כלל כן י"ל לכאורה להר"ש אבל הרשב"א כ' להדיא בריש שער ב' דלהר"ש מיירי בזא"ז ממש וגם ברשב"א לפי' עצמו משמע דרק קודם שהפסיק הקלוח נתן האחרון ידיו שם אבל לא שבאו בבת א' והניחו ידיהם זה אחר זה וא"כ בשלמא להרשב"א הי' ע"י הראשון שהוא למעלה שיעור רביעית דהרי שפך הכל ע"י וגם הי' מכלי שיש בו רביעית אבל להר"ש דר"ל זא"ז ממש א"כ נשאר העודף בכלי כדי נטילת ידי האחרון והרי להראשון לא מיקרי שירי טהרה וחסר לי' שיעורא ולא מהני אף בנוטל מהם ב' פעמים כנ"ל אע"כ צ"ל כדפרישית שישלימנו אח"כ במים אחרים:

גם ממ"ש הר"אש רפ"ק דידים וז"ל חיישינן שמא לא ישאירו לאחרון כדי לשפוך ע"י פעמים ולבד אוקמי' אשיעור נטילה עכ"ל משמע דבפחות מרביעית אף הידים טמאין כנ"ל גם ממ"ש הר"ש סוף משנה א' וז"ל פי' ב' כלים שאין בכל א' כ"א שמינית דהיינו רביעית בין שניהם ואלו הב' לא נטל כל א' כ"א ידו א' משמע דא"א לפרש שנטלו כל א' ב' ידיו דא"כ לא סגי להם לשניהן ברביעית כיון דלא שייך בזה ש"טה כיון דהם בב"א דאז בעינן שיעור לכל א' אם לא אתו מס"טה וצ"ע בפ"ב משנה ג' ע"ש:

והרשב"א שם סיים וז"ל מפסיק ביניהן בניגוב ומנגב ואח"כ יטול ולפירושו אתיא דלא כר' ינאי דאמרי דבי ר"י בגיטין ט"ו ב' ידים אין טהורות לחצאין עכ"ל וקשה הא י"ל כמ"ש הר"ש שם בזה דר"ל מנגב ושופך על כל היד אבל בלא ניגוב אפי' על כל היד לא מהני משום דמוסיף טומאה ע"ש אלא שעדיין קשה מהא דמסקינן התם דאיכא משקה טופח להטפיח והא בזה פליגי ר"מ ור"י דלר"י אין מוסיפין על הראשונים וצ"ל דסוגיין כר"מ דמוסיפין וא"צ לנגב וקמבע"ל אם ר"מ ר"ל דוקא שיוסיף ההוספה על כל היד ולא על מקום שנשאר בלבד או דסגי כשישפוך רק על מקום הנשאר ומשום דאיכא משקה טופח להטפיח ולפ"ז א"ש הא דפסק הרמב"ם בפי"א ממקוואות דין ז' כר"מ כדהבין הראב"ד שם בדבריו משום דסוגיא דגיטין כוותי' אזלא ועיין במש"ל בד"ה ונלע"ד דיש לישב כו':

וממ"ש הר"ש ברפ"ק וז"ל מחני לוג לג' או לד' לפום שיעורא דרביעית לב' הי' די ברביעית ומחצה לג' כו' דיועיל רביעית הנשאר לב' אחרונים כו' וכן הא דקאמר מחצי לוג לג' או לד' דמשמע ולא לה' כו' עכ"ל דמשמע מדבריו להדיא דסגי בפחות מרביעית למשיחת היד א"כ קשה דיוקא דרישא מי רביעית לב' דדייקינן אבל לא לג' ואמאי וליכא לדחוקי ולתרץ גם ע"ז כמ"ש הר"ש דחיישי' שלא ידקדקו יפה כו' שכל א' יצמצם כו' דפשטות דבריו לא משמע כן דרק מכח ב' קושיותיו דבסיפא צריכין להך חששא אבל הא דברביעית לג' לא הא פשיטא לי' מעיקר הדין גם אין לדחוק דמתני' ר"ל לכתחלה אבל דיעבד מהני דזה לא משמע במתני' אלא משמע דרביעית לג' לא אף דיעבד וצ"ל להר"ש הא דברביעית לג' לא משום דלבתרא ליכא רביעית בכלי ולא מיקרי שירי טהרה רק לשני ולא לשלישי וכן בחצי לוג לה' לא מה"ט הוא אבל בג' הראשונים עדיין נשאר בכלי רביעית ולכן ס"ל להר"ש דאם כבר