ביאור מרדכי ברכות קיא

וא' הנוטל ב' ידיו צריך ליטול מי רביעית אע"כ דלדידהו באמת להשיעור א"צ רביעית ורק לטהר הראשונים צריך השניים וע"כ ביד א' דה"ל השטיפה מרובה כשתים מטהרת סוף השפיכה לתחלתה וכן בב' ידיו בב' שטיפות טהרו השניים את הראשונים אבל בשטיפה א' צריך רביעית כדי שיטהרו המים וא"כ ממילא אם ניגב תו א"צ רביעית אף בשטיפה א' וכ"ז להר"ש ור"אש והתו' הנ"ל אבל להרמב"ם דבעינן הרביעית לשיעורא ודאי דלא מהני ניגוב לראשונים אם הם פחות מרביעית וכן אפשר דלהרמב"ם אף לאחר ששפך השניים עדיין המים בטומאתן לענין שאסור לאכול בעוד המים על ידיו דלגבי נגיעה דבשעת נטילה ולאכילה גם משקה חולין נטמאין גם להרמב"ם וכנ"ל:

ולפ"ז אם יצאו הראשונים חוץ לפרק ונטמאו וחזרו לידיו אע"ג שגם השניים יצאו חוץ לפרק ואפי' אם נאמר שהשניים מטהרין חוץ לפרק בכה"ג לא מהני כיון שלא היו רביעית ומשו"ה לא סיים הרמב"ם בפ"ו מברכות דין י"ו בטעם הדין כמו שסיים טעם הדין בפי"א מקוואות הל' ד' וז"ל ואין המים השניים מטהרין כו' ע"ש משום דהתם בתרומה דמיירי שהיו הראשונים רביעית והשניים מטהרין הוצרך לסיים שאין מטהרין מחוץ לפרק אבל בפ"ו מברכות דבחולין איירי דאם היו הראשונים רביעית תו אין כאן טומאה כלל ורק דאיירי שהיו פחות מרביעית בכה"ג גם אם נאמר שהשניים מטהרין חוץ לפרק לא מהני וע"כ כ' הרמב"ם הדין בקצרה וגם להכי חזר וכתבו שם בהל' מקוואות:

ונסתלקה לקה תמיהת הב"י בסי' קס"ב על הרמב"ם וז"ל דמ"מ הל"ל הא דנטל את הראשונים לידו א' ואת השניים לב' ידיו ידיו טמאות ע"ש דלק"מ דדיקא בתרומה דמהראשונים שהיו רביעית הידים נטהרו ע"כ אם אח"כ נגעו זה בזה חזרו הידים לטומאתן (ולהרמב"ם באמת בזה מהני אם ישפוך אח"כ מים אחרים בתורת ראשונים אף שלא ניגב הידים מקודם וכמבואר) אבל בפ"ו מברכות דבחולין איירי שאין נ"מ בזה רק אם נטל ידיו אחת אחת מהראשונים בפחות מרביעית ובכה"ג הרי ידיו עצמן נשארו בטומאתן א"כ מה מוסיף טומאה אם שוב נטלן כאחת ואע"ג דנוגעין בהדי הדדי דהרי בין כך ובין כך כששופך עליהן מים שניים פחות מרביעית נטהרו הידים והמים נשארין בטומאתן וא"ל דנ"מ דאפי' כששופך עליהן מים שניים לא מהני כיון שנטמאה כל יד מחברתה בעינן ניגוב להמים הראשונים שזה בלא"ה לא ס"ל להרמב"ם כלל אפי' בתרומה ותדע דאל"כ המים השניים בחולין כשהיו הראשונים פחות מרביעית איך מהני הא נטמאו השניים שהם יקבלו טומאה מהראשונים ושוב יטמאו לידים וליבעי ניגוב אע"כ דלהרמב"ם ל"נ הך סברא וא"כ ליכא נ"מ בחולין בהך דינא דנטל ידיו אחת אחת ושוב נטלן כאחת ורק בתרומה דבראשונים שהיו מרביעית נטהרו הידים ונטמאו המים לכן אם חזרו ונגעו זה בזה נטמאו גם הידים ובזה להרמב"ם תיקונו שיטול עוד פעם אחת בתורת ראשונים אבל לא בעי ניגוב לדעתו כמבואר למעיין בדבריו בפי' המשניות וכדלקמן בע"ה:

העולה מכל זה דמאי דמשמע מדברי הב"י ס"ס ק"ס דמהא דנקט במתני' ככר של תרומה ולא של חולין יצא קולא להרמב"ם נהפוך הוא דלהרמב"ם לא מיירי כלל הך מתני' בנטל הראשונים בפחות מרביעית דלדידי' בתרומה בעי לראשונים רביעית דוקא דהא מפ' גם מתני' דרפ"ב בשניים וכיון שנטל ברביעית נקט ככר של תרומה אבל לשאר הפוסקים אדרבה ע"כ מיירי הך מתני' בפחות מרביעית דברביעית גם הראשונים טהורין וכמ"ש הר"ש להדיא בנוסחא בתרא דהך דמשנה ב' מיירי בפחות מרביעית ואף לנוסחא קמא דהר"ש דמשמע שהראשונים עם השניים יחד הם רביעית מ"מ הראשונים לחודייהו לא הוו רביעית וכיון דאיפסק ביניהן הראשונים טמאים ע"כ לדידהו המ"ל ג"כ ככר של חולין ונ"מ שנעשה הככר שני דפסול גם בחולין:

והרר"י שכ' דאף באתו משירי טהרה עכ"פ השלמה מרביעית בעינן ק' לדידי' הא דתנן ברפ"ב דידים כטל לידו א' בשטיפה א' ידו טהורה דמשמע אפי' בפחות מרביעית והרי להרר"י בעינן השיעור רביעית לשפיכה וע"ק סיפא לב' ידיו משטיפה א' ר"מ מטמא עד שיטול מרביעית דמשמע אבל בב' שטיפות א"צ רביעית וכבר תמה עליו ביש"ש ולכאורה צ"ל דס"ל להרר"י כפי' הרמב"ם שם ע"ש אך זהו דוחק דבשלמא הרמב"ם מפ' גם המשניות דפ"ק דידים בשניים אבל הרר"י דמפ' פ"ק בראשונים דהרי תופס פירושא דהך דשירי טהרה ככל הפוסקים א"כ דוחק הוא לפ' אליבי' הך דפ"ב בשניים דוקא כפי' הרמב"ם:

ונלע"ד דיש לישב דהנה בלא"ה דברי הרר"י במ"ש וז"ל דודאי צריך רביעית שלם כדאמרי' בעלמא ח"ר לטהר הידים וח"ר לטהר המים תמוהים דא"כ מנ"ל דבעינן רביעית לשיעורא דהרי לפ"ז אם נגבן דאזלי להו וא"צ עוד לטהר אותן תו לא בעינן רביעית וכיוצא בזה תמה הרשב"א ריש שער ב' אהראב"ד שכ' ששופך פעם שני' כדי לטהר המים הראשונים דלמ"ל שניים הרי אפשר בניגוב כמו שביאר דבריו במשמרת הבית וא"כ תו ל"צ הרר"י לדחוקי הכא כלל ואף דנימא דמיירי כאן בלא ניגוב ק' אכתי רביעית למ"ל בשתי שטיפות כל א' פחות מחצי רביעית מהני ונ"ל דהרר"י סובר כמו שנראה מהשגת הראב"ד בפי"א ממקוואות הל' ח' וז"ל מלוג ולמעלה נוטלין אפי' ק' בתוספת דר"ל דאם נוטלין מלוג יותר משמנה בני אדם אין מגיע לכל א' ח"ר ולא סגי למשוח כל היד בפחות מח"ר ולא נטל כ"א רק מקצת הפרק ובעו אח"כ תוספת וסיים הראב"ד וז"ל וכ"ה סדר המשנה ובתנת ותדע שהתוספתא רפ"ק דידים משובשת היא לפנינו גם בהעתקת הר"ש שם טעיות אחרות נפלו בה והכ"מ פי"א דמקוואות דין ז' העתיקה בקצרה ועיקר הנוסחא כך היא מי רביעית נותנין לידים לא' אף לב' מחצי לוג לג' אף לד' מלוג לה' ולי' ולק' מוסיפין על הראשונים ואין מוסיפין על השניים דר"מ רי"א מי רביעית נותנין לידים לא' אבל לא לב' מחצי לוג לג' אבל לא לד' מלוג לה' אבל לא לי' ולא לק' מוסיפין על השניים ואין מוסיפין על הראשונים דו"ק ותמצא שכ"ה אמתת הנוסחא ומעתה לסברת הראב"ד הנ"ל ולשיטתו דמוקי מתני' בראשונים תוכן פלוגתא דר"מ ור"י כך היא ברביעית לב' טעם פלוגתתן מפורש במתני' דאר"י ובלבד שלא יפחות לאחרון שבהם מרביעית משא"כ לר"מ ובחצי לוג לד' לא לר"י נמי היינו טעמא משום דכיון דא"א למשוח היד בפחות מח"ר לא נשאר לרביעי רביעית שלם וא"ת יצמצמו השלשה עד שישאירו להאחרון רביעית שלם ומה שיחסר להם יוסיפו ע"י ממקום אחר ז"א לר"י לטעמי' אין מוסיפין על הראשונים משא"כ לר"מ לטעמי' וכן בלוג לעשרה לא לר"י נמי היינו טעמא כנ"ל משא"כ לר"מ אפי' ק' נוטלין אע"ג דא"א למשוח היד בפחות מח"ר עכ"פ אפשר בהוספה לר"מ לטעמי' וכ"מ בפי' התוספתא להגאון מהר"א ווילנא זצ"ל דה"ט דר"י ועד"ז מובנים ג"כ דברי הראב"ד בהשגות שם הל' ז' וז"ל טעה בזה שהלכה כר"י עם ר"מ כו' עד מפני ששנאו סתם במשנה וכ"ל ביאור דבריו דס"ל דע"כ לא מיירי מתני' כשניגב אותו חצי הפרק שנטל דבהא גם בשניים אין מוסיפין ועוד מ"ט דר"מ דפליג בתוספתא ואמר מוסיפין על הראשונים אע"כ דפלוגתייהו בדאיכא משקה טופח להטפיח עדיין ע"י וכיון דקי"ל כר"י ע"כ גם בדאיכא משקה טופח להטפיח אין מוסיפין על הראשונים והא דמסקינן בגיטין ט"ז א' דהיינו איבעיא דאילפא ולראב"ד משנה מפורשת היא י"ל דס"ל לראב"ד דהפלוגתא דתנאי כששופך ההוספה שמוסיף בפחות מרביעית והא דאילפא כששופך ההוספה שמוסיף רביעית שלם ולכן הוקשה לו להראב"ד על הרמב"ם דסתים דבריו דאי מיירי ברביעית כהא דאילפא ה"ל לפרש כיון דפלוגתא דר"מ ור"י מיירי בפחות מרביעית אע"כ דגם הרמב"ם מיירי בפחות מרביעית וע"כ השיג ע"ז וכ' ואין טופח להטפיח מועיל בזה לפי שאין שם שיעור נטילה ושוב תי' ע"ז ואולי קבע הלכה כר"מ דתוספתא מפני ששנאו סתם במשנה ור"ל מדסתים לן תנא ברישא מחצי לוג לד' מלוג לק' כר"מ ודלא כר"י בהתוספתא ש"מ ממילא דמוסיפין על הראשונים דא"א מלוג יותר מלשמנה כ"א בהוספה וכמ"ש בהשגה אחרונה דו"ק ותמצא כי הוא זה כוונת הראב"ד ורק מהרמב"ם נראה דמפ' פלוגתא דר"מ ור"י בניגוב אבל לא במשקה טופח דהיינו איבעיא דאילפא דקי"ל להקל ולעולם מיירי הכל בשופך ההוספה שמוסיף רביעית שלם:

ועכ"פ יש להבין מדברי הראב"ד דבעי למשיחת היד ח"ר לפ"ז י"ל מ"ש הרר"י דבעינן רביעית ה"ק כיון דבעינן שניים לטהר מים הראשונים א"כ ממילא בעינן רביעית דהא אין היד נמשחת בפחות מח"ר לפ"ז ביד ח' דסגי בשטיפה א' מרובה לטהר גם המים באמת א"צ רביעית להרר"י וממילא קמ"ל התנא