ביאור מרדכי ברכות קי

דלאחד בעינן שיהי' בו רביעית ואף לשנים סגי בהכי ולפ"ז אפשר לפ' הסוגיא דגיטין בשניים ואפ"ה יש חילוק בין חד לתרי וכן יש לפ' לפ"ז בסוגיין דגם למאי דמחלק מעיקרא בין חד לתרי איירי בשניים וא"ל הא לא בעי שניים להרמב"ם רק בתרומה וכאן במס' חולין מסתמא באכילת חולין קמיירי דלא בעי שניים די"ל דגם לאכילת חולין משכחת שניים שאם רצה לחלק רביעית חציה לראשונים וחציה לשניים וכמ"ש הב"י ר"ס קס"ב ד"ה והרמב"ם ע"ש וא"כ בכה"ג שייך לחלק בשניים בין הראשון להשני ולפ"ז מ"ש הב"י שם דלהרמב"ם אם מחלק הרביעית לשתי שפיכות מהני בחולין היינו דוקא כשנשאר בכלי רביעית אחר ששפך הראשונים דאל"כ לא מהני דהא בעינן שיהא בכלי רביעית אף בשניים ומיירי כשהכלי גדול משיעור רביעית אבל בכלי המחזיק רק רביעית באמת צריך שישפוך הרביעית בשפיכה א' דוקא א"נ י"ל כמו דמהני להשני דלא בעינן שיהא בכלי רביעית משום דאתו מש"ט ה"הד בראשון עצמו שפיכה השני' ה"ל מה שנשאר בכלי ש"ט למים הראשונים ולכן א"צ שיהא בשעת שפיכה שני' בכלי רביעית והא דאמר רבא דלחד צריך שיהא בו רביעית היינו אם נוטל השניים ממים ששואב בכלי מחדש לא מה שנשאר מהראשונים דבכה"ג לגבי א' לא מיקרי ש"ט אבל מיקרי ש"ט לגבי הב' אך אכתי ק' א"כ מאי קאמר הא לתרי דתנן מי רביעית נוטלין לידים לא' ואף לב' דשא"ה לתרומה שכבר נטל הראשונים מרביעית וכבר נטהרו הידים משא"כ הכא בחולין דצ"ל שנטל הראשונים בפחות מרביעית (דאל"כ א"צ שניים) דעדיין לא נטהרו ידיו מנ"ל בכה"ג דמהני מחזיק רביעית אע"פ שאין בו רביעית לגבי השני ויש לדחות:

ומ"מ ממ"ש הרמב"ם בפי"א מקוואות דין ח' וז"ל מים שניים יש לשנים ליטול ידיהן מרביעית ושביק לישנא דמתני' נוטלין לאחד ואף לשנים דהוי משמע דלא' בעינן גם בשניים שיהא בו רביעית אלא דגם לתרי סגי ברביעית ע"כ מהא משמע דלהרמב"ם אין חילוק בשניים בין הא' להב' כלל וס"ל דמתני' לקולא קתני לא זו אף זו ובאמת דלא' א"צ רביעית א"נ משום דבתוספתא פליג ר"י וס"ל לא' ולא לשנים משום דלר"י ס"ל דבעי' שיהא בו רביעית גם בשניים ע"כ נקט גם לת"ק לא' ואף לשנים וכן י"ל בהך בבא דמחצי לוג לשלשה שכ' הר"ש לפום שיעורא דרביעית לב' הי' די ברביעית ומחצה לג' וקו' זו הוא רק לפי' התו' הנ"ל דדייקו דגם לג' בעינן חצי לוג כמו לעיל ברביעית לא' אבל להרמב"ם באמת ה"ק מחצי לוג לא מבעיא דמהני לג' אלא אף לד' כמו דמפ' הרמב"ם גבי רביעית לא' או די"ל ג"כ דנקטי' משום דפליג ר"י בתוספתא ואמר מחצי לוג לג' אבל לא לד' (לפי מה שהעתיקה הר"ש שם) וכנ"ל ולפ"ז מ"ש הב"י דלהרמב"ם כשרוצה לחלק הרביעית לשתי שפיכות שפיר דמי אף בכלי שא"מ רק רביעית מצומצם הדין כן כפשטות הלשון:

והב"י ס"ס ק"ס כ' אליבא דהרמב"ם וז"ל נראה מדבריו אלה דלפת תולין א"צ מים שניים כו' בענין נ"י לחולין לא הזכיר מים שניים כלל כו' הרי שלא הצריך שיטול מים שניים כו' עכ"ל ומשמע לכאורה מדבריו אלה דלהרמב"ם יש קולא נגד דעת אינך הפוסקים ולכשתעיין בדבר תמצא דאדרבה הרמב"ם מחמיר דהרי במה שהקיל הרמב"ם דא"צ שניים בחולין היינו אם נטל הראשונים מרביעית ובכה"ג גם לכל הפוסקים א"צ שניים אדרבה הפוסקים מקילין טפי דאפי' בתרומה ס"ל דבנטל הראשונים מרביעית א"צ שניים כמבואר בהר"ש והר"אש רפ"ב דידים ובתו' בגיטין ט"ו ב' ד"ה הנוטל ובחולין ק"ז א' ד"ה דלא ומכ"ש דס"ל כן בחולין ואם נטל הראשונים בפחות מרביעית בחולין דבזה בעינן שנים להפוסקים בכה"ג גם להרמב"ם בעינן מים שניים אדרבה להרמב"ם מחמרינן טפי דלהפוסקים הידים מיהו נטהרו בראשונים שהיו פחות מרביעית ורק שהמים טמאים דמשו"ה כשיש שתי שטיפות א"צ רביעית לדידהו שנטהרו הראשונים בשניים כמבואר בכל דבריהם הנ"ל ולהרמב"ם לא נטהרו ידים עד שישלים הרביעית דלדידי' הרביעית בעינן לשיעורא דנטילה וא"כ במים הראשונים גם הידים נשארו בטומאתן ורק דאפ"ה מועילים השניים לטהר הידים וא"ל איך מועילים השניים לטהר הידים והמים הראשונים כאחד דהא לא מהני רק או לטהר הידים או לטהר המים אבל לא לטהר שתיהן כדמוכח במשניות דרפ"ב דידים הנ"ל וכדלקמן דז"א רק להפוסקים הנ"ל אבל להרמב"ם בפי' משניות הללו אין שורש לסברא זו ולדידי' אע"ג שבראשונים היו הידים והמים טמאים אפ"ה השניים מטהרין שפיר:

ועוד נראה דיש חומרא טפי להרמב"ם דלהפוסקים הנ"ל כשנוטל בשתי שטיפות מדינא לא בעי ניגוב אלא מטעם מאוס אבל המים נטהרו בשניים כמ"ש בר"ש שם אבל להרמב"ם דבראשונים לא נטהרו ידים כלל ע"כ אף שבאו גם השניים נהי דמועילים לטהר הידים מ"מ המים הראשונים וגם השניים נשארו בטומאתן דאע"ג דבשפך רביעית כאחת נטהרו הידים וגם המים כאחת מ"מ בשתי שטיפות כיון דבראשונים הידים נשארו בטומאתן ע"כ בשניים אע"ג שמשלים בשפיכה זו השני' השיעור רביעית מ"מ הרביעית נתחלק ואינו מועיל לטהר המים ולפ"ז להרמב"ם ודאי דבעי ניגוב כששופך ב' שטיפות מרביעית א' ולא מטעם מאוס בלבד אלא משום שעדיין המים טמאים:

ובזה א"ש מ"ש הב"י שם וז"ל וטעמא מדתנן נפל ככר תרומה לראשונים טמא ואם איתא דלחולין נמי צריך מים שניים אמאי נקט כש"ת אפי' של חולין נמי עכ"ל דאכתי תיקשי להרמב"ם ליתני נפל ככר של חולין לראשונים כשנטל הראשונים בפחות מרביעית וצ"ל דמתני' לא מיירי רק ברביעית דומיא דרישא וגם דבתרומה ודאי דבעינן להראשונים רביעית כאחת אבל בנטל הרביעית בשתי שפיכות ודאי לא מהני בתרומה בתורת מים ראשונים משו"ה נקט ככר ש"ת וה"הד דשייך בחולין אם נטל הראשונים בפחות מרביעית אבל לפמ"ש א"ש בפשיטות דבכה"ג לא ה"מ למיתני סיפא נפל על השניים טהור דבזה גם השניים טמאים וא"ש:

איברא דבלא"ה י"ל דבחולין לא שייך למיתני נפל לראשונים טמא אף בנטל הראשונים בפחות מרביעית משום שכ' הרמב"ם בהקדמתו למס' ידים וז"ל אם לא ידע לידו טומאה ונגע באוכלין ואפי' במשקה חולין הרי הוא טהור ותו לק"מ ומ"ש הב"י בסי' קס"ב הנ"ל בדעת הרמב"ם וז"ל שאם לאכילת חולין רצה לחלק רביעית מים ונטל ראשונים ושניים חוץ לפרק וחזרו ליד טמאוה עכ"ל והרי להרמב"ם בהקדמתו הנ"ל בחולין לא נטמאו המים כלל י"ל דדוקא למשקין שנוגעין הידים הוא דאינן מטמאין אבל לענין זה נטמאו המים שבשעת הנטילה לטמא הידים שיהא אסור לאכול דלגבי טומאה בשעת נטילה ולצורך אכילה מחמירין טפי עיין במג"א סי' ק"ס סק"ט וסי' קס"ב סק"ט אבל בנ"ד בנפל עליהן ככר שזהו תועלתו רק לענין נגיעה בככר ה"ל כשאר נגיעות משקין בידים ואין משקה חולין מקבל טומאה מסתם ידים כלל לטמא אחרים וא"ת תקשה מ"ש הרמב"ם בפ"ח מאבות הטומאות דין י' וז"ל הואיל והידים שניות אם נגעו במשקה עשאום תחלה ע"ש דמשמע דהרמב"ם בחבורו חזר בו ממ"ש בהקדמתו וי"ל דשם מיירי במשקה תרומה דנעשה שפיר תחלה ע"י ידים ואפ"ה אין מטמאין כלים כמש"ש ובאמת דלדברי הרמב"ם בהקדמתו הנ"ל שאין משקה חולין מקבל טומאה מסתם ידים קשה טפי מדתניא בברכות נ"ב א' גזרה שמא יטמאו משקין שאחורי הכוס מחמת ידיו ויחזרו ויטמאו את הכוס והרי להרמב"ם אין משקה חולין מקבל טומאה כלל מהידים והוא כעין השגת הראב"ד שם רק דהשגתו יש לדחות כמ"ש לעיל אותז' בד"ה וכתב די"ל דלכתחלה עכ"פ צריך ליזהר שלא יגעו משקין טמאין בכלי ע"ש אבל השתא ק' הא אין המשקין טמאין כלל וצ"ל להרמב"ם דב"ש גזרו שמא יהיו ידיו טמאות ודאי דבכה"ג מודה הרמב"ם דהמשקין נעטין תחלה ע"י כמ"ש בהקדמתו שם ולפ"ז י"ל דמשקין הבאין מחמת ידים ידועין בטומאתן גם לכלים מטמאין ודברי הרמב"ם הנ"ל בחבורו בסתם ידים נאמרין כנזכר שם דין ח' ע"ש:

ועכ"פ זה ברור ופשוט דלהרמב"ם כששפך הראשונים בפחות מרביעית בחולין הידים עצמן נשארים בטומאתן כיון דעדין לא נשלם שיעור הנטילה ולא מהני ניגוב בכה"ג משא"כ לשאר הפוסקים הידים כבר נטהרו והשניים א"צ כ"א לטהר המים וממילא אם ניגב סגי בראשונים פחות מרביעית וכן מוכח להדיא בהא דתנן ברפ"ב דידים נטל לב' ידיו משטיפה א' ר"מ מטמא עד שיטול מרביעית דע"כ מיירי בלא ניגוב דאי בניגוב למ"ל רביעית דא"ל דבעי רביעית משום דאין שיעור נטילה בפחות מרביעית ק' א"ב בנטל בב' שטיפות ג"כ ליבעי רביעית יחד וע"ק רישא דתנן נטל לידו א' משטיפה א' טהורה בפחות מרביעית והא תניא בתוספתא שהביא הר"ש שם משנה ב' א' הנוטל ידו א'