ביאור מרדכי ברכות קט

שעשאו סל הפת כו' ושם במשנה ה' כסוי כדי יין כו' ובכולן הוא הטעם משום דלא נעשה לקבלה והרמב"ם רפי"ח דכלים כלל יחד הרבה דברים שטהורין מטעם זה ע"ש והמג"א סק"ה כ' וז"ל דשאני מגופה דלפעמים הופכין אותה ונותנין אותה על הקדרה לתת לתוכה מעט רוטב כדאי' בכלים פ"ב משנה ה' עכ"ל וצ"ע דשם מחלק המשנה בין כסוי הכלים לכסוי הלפס א"כ מנ"ל לדמות מגופה לכסוי הלפס דלמא לכסוי הכלים מדמינן לה וע"ש בר"ש משנה ד' וז"ל מגופת יוצרים להכי נקט יוצרים כו' גם בכסוי הלפס עצמו דוקא באין לה חדוד הוא דטמא וא"כ מה שסיים במג"א דלפעמים הופכין אותה ונותנין אותה על הקדרה אינו מובן כלל (ודוחק לומר דהתו' מפ' דבית קבול דמגופה נעשה מבחוץ ולא כמ"ש הר"ש שם דנעשה מתוכה ע"ש) אבל לדברי הב"ח דאהא דלא נעשה לקבלה מהני יחוד א"ש דנ"מ בטעם התו' דאפי' יחוד לא מהני ולדבריהם מגופה שהתקינה דבתוספתא ג"כ ר"ל כדרבא הכא גם התו' לטעמייהו דס"ל דכ"ח שנטהר מועיל לו יחוד וא"כ ק' לדידהו הא דבשולי מחץ לא מהני התקינן כדתנן בהדיא ברפ"ב דכלים הנ"ל וכן בכל מקום נקט התוספתא שפן או קידקסן ע"כ צ"ל לדידהו דאין הטעם משום שברי כלים דע"ז הוי מהני יחוד אלא שהטעם משום שאין יושב שלא מסומך לכן גם במגופה פירשו ה"ט דמשום שא"י שלא מסומך הוא וכן בדפנות הכלים וכולהו מחד טעמא פסילי אבל הר"ש לטעמי דס"ל כנ"ל דלא מהני יחוד לשברי כ"ח לדידי' בשולי המחץ הטעם משום שברי כ"ח ולעולם דאיירי ביושב שלא מסומך ע"כ גם במגופה יהיב טעמא אחרינא ולפ"ז יש להחזיק דברי המג"א הנ"ל במ"ש דלהר"ש לא מהני יחוד במגופה אבל מ"מ להתו' ודאי דמהני יחוד:

ועוד יש לומר דכולהו בחד סברא מסתברי דלהתו' דהיחוד מביא תורת כלי מחדש אע"פ שנטהר כבר לכן ג"כ מהני להוציאו מתורת לא נעשה לקבלה אבל להר"ש דלא מהני יחוד כ"כ להביא עליו תורת כלי מחדש ג"כ אינו מוציאו מתורת לא נעשה לקבלה ועכ"פ התו' והר"ש מחולקין בכמה דברים דלהתו' בדפנות הכלים ושולי המחץ ומגופה הכל מטעם שא"י שלא מסומכין אבל מטעם דלא נעשה לקבלה מהני יחוד אבל להר"ש בדפנות הכלים ושולי המחץ הטעם משום שברי כלים ולא מהני יחוד ובמגופה הטעם משום שלא נעשה לקבלה וג"כ לא מהני יחוד להמג"א ובזה דברי הרב"י ר"ס קנ"ט שרירין וקיימין ולא קשה עליו מ"ש במג"א סס"ק ג' ע"ש:

כב הרי לך שצריך כלי לנטילה והא דא"ל ר"ש לאמימר קפדיתו אמנא אע"ג דמתני' היא צ"ל כפירש"י שם קפדיתו אמנא שיהא כלי שלם ר"ל שלא יהי' מנוקב ומשם הוציא הרמב"ם מ"ש בפ"ו מברכות דין י"א כלים שנשברו שבירה המטהרת אותן מידי טומאה כו' כמבואר לעיל אות י"ג בד"ה והאע"ש:

וז"ל הכ"מ שם וא"כ כי תנן ולא בדפנות הכלים היינו אע"פ שעדיין מקבל טומאה כו' פי' ומשום שאין יושבין שלא מסומכין כדביאר דבריו לבסוף וע"ז סיים דאי לאו הכי ור"ל שיהא הטעם דא"נ רק משום שאינו מקבל טומאה תקשה רבא מתני' אתא לאשמועינן ולא ס"ל לחלק בין שברי כלים לכלי שניקב בבדי טהרתו כיון דגם בשברי כלים אם מקבלין טומאה נוטלין בהם כדתניא בתוספתא שהביא הר"ש שם וא"כ שוין שברי כ"ח וכלי שניקב ושפיר תקשה רבא מתני' אתא לאשמועינן כנ"ל ביאור דבריו ע"ש:

כג שיהי' מחזיק רביעית ש"ת משמע דבמחזיק רביעית אע"ג שאין בו רביעית והיינו לתרי דאיכא לבתרא שירי טהרה כדאוקי בגמ' וק"ק דמ"מ מאי נ"מ בהא דבעי מחזיק רביעית כיון שצריך שיהא לראשון בו רביעית ממילא א"א שלא יחזיק רביעית וצ"ל דנ"מ בנשבר אחר שנטל הראשון ממנו שבר שאינו מטהרתו דמשום שאין בו רביעית לא איכפת לן וקמ"ל רבא דמ"מ אם עכשיו אינו מחזיק רביעית אין נוטלין ממנו ולהרר"י שכ' דאף לשני דאתו משירי טהרה צריך הוא להשלים הרביעית ואותה השלמה א"צ להיות מכלי שיש בו רביעית א"ש בלא"ה דקמ"ל שפיר דמ"מ בעי אותה השלמה מכלי המחזיק רביעית ומינה דהא דא"ל ר"ש לאמימ' קפדיתו אשיעורא ג"כ ר"ל מלבד ההשלמה שבודאי צריך להשלים כמו להאמת דלגבי הפני דאתו משירי טהרה דצריך להשלים אבל מכל מקום לכל הפוסקים שלא כ' בהדיא כהרר"י צ"ל כדמעיקרא ולהמחמירין בר"ס קכ"ט דבלמט' מרביעית אף נקב שאינו מטהרתו פוסל איכא נ"מ בהא דבעינן כלי המ"ד לאפוקי ניקב:

והרמב"ם פי' בריש מס' ידים דהא דקאמר הש"ס ולא היא שא"ה משום דקאתו משירי טהרה ר"ל דמים שניים א"צ רביעית ע"ש וק' א"כ מאי מתרץ הש"ס ל"ק הא לחד הא לתרי הא אין חילוק בין חד לתרי רק בין מים ראשונים לשניים והכי הל"ל הא בקמאי האי בבתראי וע"ק אי הא דאמר רבא כלי שאין בו כו' בראשונים איירי איך שייך הך לישנא דמשמע דלא קפדינן רק שיהא בו רביעית אבל א"צ שישפוך כל הרביעית ע"י והרי בראשונים ודאי דצריך שפיכה רביעית דוקא להרמב"ם ונראה דבריש הסוגיא אליבא דרבא ס"ל לרמב"ם כשאר הפוסקים דיש חילוק בין חד לתרי ושא"צ רק שיהא בו רביעית אך למאי דמסיק דקפדינן אשיעורא משמע לי' להרמב"ם דלא על שיש בו בלבד קפדינן אלא גם על עיקר השפיכה שתהא רביעית שלם וגם משמע לי' דהא דקאתו משירי טהרה אינו הך חילוקא דלחד ולתרי דלעיל אלא חילוק אחר הוא דבמים שניים שאני ולפ"ז איכא נפקותא בפי' דמתני' דלמאי דבעי למימר מעיקרא מוקי מתני' בראשונים ואפ"ה לא קפדינן רק שיהא בו רביעית ולא על השפיכה עצמה משא"כ למסקנא מוקי מתני' בשניים (ומ"ש הרמב"ם בפ"ו מברכות דין י"ב אין בו רביעית אין נותנין ממנה לידים כ"מ אם שופך מעט מעט ע"י כדלקמן בע"ה):

גם י"ל להרמב"ם הא לתרי אינו ר"ל כפי' המפרשים דטעמא דמתני' משום דאתו משירי טהרה אלא ה"ק לתרי בבאו ליטול כאחת ונטלו ידיהן כאחת דה"ל ב' גברי כחד ובכה"ג בלאו האי סברא דאתו מש"ט מהני רביעית לתרי וכמ"ש הר"ש שם וז"ל ואי מפרשינן כולה מתני' בבת אחת נימא טפי ומה שדחה הר"ש ע"ז וכ' אבל מדמפרשינן טעמא משום דאתו מש"ט כו' זה לק"מ בריש הסוגיא כמבואר אבל במסקנא מוקמינן מתני' בנוטלין זה אח"ז ומפ' טעמא באמת משום דאתו מש"ט וס"ל לרמב"ם דהיינו במים שניים דוקא. ובזה מסולקת קו' הלח"מ דין י' מהא דבעי אילפא בגיטין ט"ו ב' ידים טהורות לחצאין או אין טהורות לחצאין ה"ד אילימא דקמשו ביתרי מרביעית והתנן בו' ולהרמב"ם מאי קושיא הא מתני' איירי דוקא במים שניים וא"ל דגם אבעיא דאילפא קאי במים שניים דז"א דלמאי דמסיק התם ואלא דקמשי פלגא פלגא דידי' אז ע"כ קאי בראשונ' דאי בשניים היינו סיפא דמתני' מוסיפין על השניים אע"כ דקמבע"ל בראשונים וכמ"ש הר"ש שם וא"כ גם בריש הסוגיא איירי בראשונים ואם גם נדחוק דבס"ד מעיקרא מוקי לאבעיא בשניים ק' איך שייך לחצאין בשניים כיון דשניי' אין להם שיעור כלל להרמב"ם מצד עצמן דהא דתנן מרביעית לשנים דמיירי במים שניים להרמב"ם היינו משום שאין הידים מתרטבות בפחות מחצי רביעית כמ"ש הראב"ד ספי"א ממקואות ע"ש וע"ז לא שייך לשון לא אין דמשמע שהשיעור שצריך הוא לחצאין וז"א ולהנ"ל י"ל דהתם קאי למאי דבעי למימר מעיקרא בסוגיין או דמיירי בנטלו ידיהם בבת אחת ממש וס"ל להש"ס התם דמתני' בהכי מיירי כדהוי ס"ל להש"ס הכא וא"ש הך לח אין דהמבראשונים מיירי דבעי שיעור דביצית וגם א"ש ע"ז קו' דהש"ס והתנן כו' אבל הרמב"ם נקט במסקנא דכאן וא"ש מיהו אכתי ק' להרמב"ם לשון המשנה מי רביעית נוטלין לידים לאחד דמשמע דלאחד בעי רביעית שלם ובמ"מ התו' ד"ה ולא היא וז"א להרמב"ם דמוקי לה בשניים:

ולכאורה נראה מזה דגם להרמב"ם במים שניים נהי דלא בעי שיהא בו רביעית היינו לפני דאתו מש"מ אבל להראשון אף במים שניים צריך שיהי' בכלי רביעית ואין זה רחוק מהרי בדברי ר' יוסי דפליג התם פי' הרמב"ם ח"ל ר"ל שיהי' בכלי בעת שישפוך ממנו האחרון רביעית וכיון דס"ל בן לר"י באחרון ממילא י"ל בראשון גם הת"ק מודה וא"כ א"ש רביעית לאחד