ביאור מרדכי ברכות יא

דלגי' הרא"בד או לתי' התו' הא' סגי בק"ש אבל לתי' תו' הב' ולהר"אש והספר כאן בעינן גבי א"ר דמלבד הק"ש שישנה על אתר ופי' הנ"ל הבנתי מדברי הד"מ בסי' מ"ז ע"ש שקיצר וכוונתו לכדאמרן:

איברא דבסוף דברי התו' והספר שהביאו והצרפתים נהגו לומר פסוקי' כו' אבל א"צ כו' משמע לכאורה כהב"י דאפי' להתחיל בלימוד א"צ ורשאי להפסיק בין ב"הת ללימוד ונלע"ד דיש לפרש דה"ק התו' דא"צ ר"ל עיקר ב"הת שמברכין בבוקר א"נ דהרי יברכו א"ר ואע"ג שאינם לומדים מיד אחר ק"ש הרי סגי בהא למ"ש שגמ' דידן פליג אדירושלמי. ובלא"ה צ"ל דהפי' כן הוא דאם נפרש דא"צ ר"ל א"צ ללמוד מיד אבל ב"הת מברכי' שפיר ק' א"כ ה"ל אותה ב"הת ברכה לבטלה דהרי מיירי באינם לומדי' כלל והרי אח"כ יאמרו א"ר שבזה יוצאים ידי ב"הת וא"כ ב"הת שאומרים היא ברכה לבטלה ועיי' בב"י ד"ה והיכא שבירך א"ר קודם ב"הת כ' מהרי"א ז"ל בסי' ב"ב שנסתפק הרשב"א כו' והנה לדעת כו' הרי מפורש למאי דס"ל להתו' כאן דלא כירושלמי אסור לברך ב"הת קודם התפלה כלל אע"כ דר"ל דא"צ לא לברך ולא לאמר פסוקים:

אולם בדברי הספר דלא מייתי כלל תי' הא' של התו' ואפ"ה כ' בסמוך דא"צ כדפרישית בדבריו א"א לפרש מנ"ל אלא משמע דר"ל דגבי ב"הת אפי' להתחיל בלימוד א"צ וכד"סל לב"י ויש לדחות דה"ק דא"צ לקרות פסוקים וממילא א"צ לברך אך ילמדו מעט אחר א"ר ואז פוטרת כל היום. ומ"ש הספר וע"ז אנו סומכין שאין אנו לומדין מיד דמשמע אבל אם הוי לומד מיד מהני אף בלא הך חילוקא דבין א"ר לב"הת צ"ל דה"ק אין לומדין מיד כל לימודם וגם אפשר לישב קצת בזה מ"ש הספר שאין אנו לומדין מיד אחר א"ר כו' דלפי פשוטו ע"כ ר"ל ב"הת ודו"ק:

כב בלילה שחרית ללמוד כו' משמע אף בישן בלילה א"צ לברך עד היום וכד"סל לר"ת שכ' בתו' אך התו' סיימו ע"ז ולא נהירא וכן הר"אש לא כ' דא"צ לברך רק באם הי' ניעור כל הלילה וכ' הב"י ע"ש מהרי"ח שכן נוהגין כהר"אש והתוס' ולא כהספר כאן שהבי' סתם לדברי הר"ם בלי חולק ומ"מ במ"ש הר"אש דא"צ לברך כל זמן שלא ישן משמע מדברי המג"א דר"ל עד שישן ביום אבל כ"ז שלא ישן אפי' ביום שלאח"כ א"צ לברך ולענ"ד ק' לפ"ז למאי נ"מ כ' הר"אש דהלילה הולך אחר היום ולולא דבריו יש לפרש דמ"ש הר"אש כ"ז שלא ישן ר"ל אם לא ישן בלילה ולאפוקי מדעת ר"ת והר"ם וכן הוא כוונת הטור ג"כ אבל ביום שלאח"כ לעולם צריך לברך אף בלא ישן מפני שכבר כלה גם הלילה שאחר היום:

כג אבל א"צ כדפרישית כ"ה בתו' ובדבריהם יש לפרש דכוונו לתי' הא' שלהם דגמ' דידן מחולק אבל הספר שלא הביא הך תי' כלל צ"ל מ"ש כדפרי' ר"ל דב"הת א"צ ללמוד מיד כדפי' הב"י או דיש לפרש דא"צ כדפרישית דסגי אחר א"ר לימוד קצת וא"כ א"צ לברך ב"הת ולומר פסוקי' קודם תפלה א יסמכו על א"ר וילמדו או יקראו מעט אחר ק"ש ופוטרת כל היום כמש"ל:

כד ברכה אחת היא עיין לקמן מ"ו ב' תו' ד"ה והטוב:

מ"ט א' ד"ה מאן ובפסחי' ק"ד ב' ד"ה חוץ:

כה ודעתו לומר שהכל הוא פי' רש"י אבל להרי"ף מיירי שאמר שהכל ובתכ"ד אמר גם בפ"הג:

כו ולקולא עבדינן זהו קאי אהיכא דנקט כסא דשכרא ופתח בדחמרא דבכה"ג איבע"ל ולא איפשטא וכ' הרי"ף כיון דלא איפשטא עבדינן לקולא:

אבל בנקט כסא דחמרא ופתח בדשכרא ליכא איבעיא כלל דהרי גם אם סיים שהכל יצא כמפורש בגמ' והנה בהא דהקיל הרי"ף משום דהוי איבעיא דלא איפשטא היינו רק בברכו' דרבנן אבל בברכת המזון דאוריי' כה"ג כגון דאכל נהמא וקסבר דתמרי אכל והתחיל בדתמרי וסיים בדנהמא בהא כיון דלא אפשיט' האיבעיא לחומר' עבדינן דהא ספק דאוריי' הוא וכ"ה להדיא במלחמות מיהו לשון הספר ולקולא עבדינן ולא כ' כלשון הרי"ף כיון דלא איפשטא אפשר לפרש דלאו משום דלא איפשטא מיקל אלא משום דהש"ס בעי למיפשט לקולא מהך ברייתא כללו של דבר הכל הולך אחר החתום והש"ס דחה דאתא לרבוי כגון נהמא ותמרי וס"ל דזהו רק דחוי בעלמא דהרי לפום הך תו' לא א"ש הלשון דהכל הולך אחר החתום דהא באכל תמרי וקסבר נהמא אכל ופתח בדנהמא דיצא לאו משו' דהכל הולך אחר החתום הוא אלא משום דאפי' סיים בדנהמא נמי יצא אע"כ דהוי רק דחוי בעלמא והעיקר נקטינן כדפשיט לי' מהך בריית' דהכל הולך אחר החתום ולקולא עבדינן לפ"ז גם באכל נהמא ופתח בדתמרי ג"כ יצא אבל בתו' העתיקו כלשון הרי"ף כיון דלא איפשיט' וללשון זה באכל נהמא ופתח בדתמרי לא יצא דבזה הוי ס' דאוריית':

כז לחומרא כו' והא דקי"ל בעלמא ס' ברכה להקל ס"ל לר"י דהיינו דוקא בברכה על מה שעבר דבכה"ג אם יש ספק אם יצא בברכה או לא שב ואל תעשה עדיף ולא יברך לבטלה מספק אבל בברכה שלפניה דהוא על להבא לא יאכל על ספק ברכה זו דאם לא יצא באותה ברכה הרי כבר עבר על לא תשא דהא בירך ברכה שאינה כתיקונה ועוד יעשה איסור באכילתו בלי ברכה אבל כשאנו מצריכין אותו לברך שנית אין בו איסור דלאחר ששהה או הפסיק אחר הברכה הראשונה שכבר עבר מחויב הוא באותה ברכה השנית כדי לאכול וליכא בברכה זו משום ברכה לבטלה ע"כ ס"ל לר"י להחמיר כנלע"ד ברור טעמו של הר"י ומ"מ כ' הב"י דמסקנת כל הפוסקים דס' ברכות להקל פי' אפי' בברכות דלפניה משום דברכות דרבנן והקילו בספקן:

כח אחרי שהוא יודע בטוב כו' זהו לשיטת הר"י דבסמוך דבהא דאיבע"ל בש"ס דהיינו בקסבר שהוא חמרא ונזכר שהוא שכר אזלינן לחומרא וע"ז כ' הר"ם דמ"מ בטעות מחמת דיבור ולא מ' כוונה כלל בזה לא קמבע"ל ומקלינן בודאי:

אבל הרי"ף דאהא דקמבע"ל שהוא בקסבר שהוא חמרא ונזכר שהוא שכר כ' דלקולא עבדינן א"צ לטעות מחמת דיבור אלא אף בטעות בכוונה מיקל, ולפ"ז מ"ש בסי' ר"ט בש"ע סעיף ב' לקח כוס של שכר כו' וכ' במג"א דמיירי בטעות מחמת