ביאור מרדכי ברכות קח

הקושיא דאפ' כר"א לא אזלא דהא לר"א נמי א"נ ממנו כל היכא דאשבחוה במים ומתרץ לה הרשב"א דהראב"ד ז"ל גורס בדר"א בין ברישא בין בסיפא נוטלין ועוד תירץ דיש מי שפירש כו' אין נוטלין למים אחרונים קאמר כו' ובזה מיושבים ב' הקושיות משום דבזה ליכא למימר דגם לרבנן הנטילה למים אחרונים אסור ומשום כבוד הברכה דהרי לכוס של ב"ה לכ"ע צריך ליתן לתוכו מים וכמו שנתבאר במקומו ע"ש:

כא לא בדפנות הכלים ופי' הר"ש שם וז"ל דפנות הכלים ושולי המחץ שברי כלים נינהו והא דלא יהיב טעמא משום דלא נעשה לקבלה בענין הזה כמ"ש שם בסמוך במגופה היינו משום דתנן ברפ"ד דכלים חבית שנפחתה והיא מקבלת על דפנותיה חכמים מטמאין ופי' שם בר"ש קסברי שכולם עשוין להושיבן על צדם לפעמים ע"ש אך גם לה"ט דשברי כלים קשה ממ"נ אי באינו מחזיק רביעית מאי אריא שבר כלי אפי' כלי נמי אם אינו מ"ר א"נ ממנו וע"כ מיירי במ"ר והרי כ' הר"ש פ"ב דכלים משנה ב' וז"ל וכשיעורן אפי' בלא יחוד טמאין ע"ש וא"כ הוי עדיין עליו שם כלי וא"כ יכשר לנטילה וא"ל דאע"ג דמקבל טומאה מ"מ לענין נטילה כלי ממש בעינן דז"א דהרי תניא בתוספתא שהביא הר"ש בפ"י דכלים משנה ד' שברי כלי חרס שמקבלין אפי' כל שהוא (והך כל שהוא ר"ל כדי השיעורין דתנן בפ"ב ר"ב הנ"ל) ממלאין בהן ומקדשין בהן וכיון דמקדשין בו מכ"ש דכשר לנ"י ולהסוברים דבעינן יחוד א"ש דהכא מצי מיילי ביחוד ולעיל בלא יחוד אבל להר"ש דלא מחלק בזה ק' ומהא דתניא בתוספתא שהביא הר"ש פ"ק דידים משנה ב' החמת והכפיפה אע"פ שפחותין נוטלין מהם לידים אין להקשות דיש לדחות ולומר דמיירי דהחמת והכפישה נשארו שלם ורק שניקבו בכדי טהרתן ולא דמי כלי שניקב אע"ג שהוא כדי טהרתו לשברי כלי דומיא דמ"ש הר"ש פ"ג דכלים משנה ג' וז"ל וחבית שניקבה שם חבית עלי' אע"פ שטהרה ועוד דעדיין כלי הוא לקבל כו' אבל חרס הפורש מן החבית בטל שם כלי מעליו כו' עכ"ל א"כ ה"הד כאן יש לחלק ביניהם. גם י"ל דמאי שפחותין פחות משיעור טהרתן דבחמת שהוא כלי עור לא מהני נקב בכונס משקה ושיעורו מבואר בפי"ז דכלים משנה ב' החמת שיעורה בפקעיות כו' אבל מהך תוספתא שהביא הר"ש פ"י דכלים משנה ד' קשה ולהרמב"ם בפי"ח מכלים דין י' דמחלק בין שברי כ"ח לשברי שאר כלים אפשר די"ל כאן מיירי בשאר כלים וזה דוחק דדומיא דמגופה קתני דסתמא כ"ח הוא:

ונראה דכאן מיירי אפי' בשברי כ"ח ורק שבאו ממדה גדולה דלא מהני שיעורו ברביעית רק עד סאה אבל מסאה והלאה בעינן יותר כדתנן בפ"ב דכלים משנה ב' וא"כ י"ל דבמחזיק רביעית איירי ואפ"ה לא נשאר עליו דין כלי ועי"ל דהך דפנות הכלים דומיא דשולי המחץ ותנן בר"פ בתרא דכלים שולי קערה ושולי אסקוטלא של זכוכית שהתקינן לתשמיש טהורין קירטסן או שפן בשופין טמאין ופי' הר"ש וז"ל דלא חשיבי השולים כלי מפני מקום השבר שמזיק לידים האוחזות בו אא"כ קירטסן או שפן עכ"ל וא"כ י"ל דמיירי כאן ג"כ שיש עוקצין בולטין שמזיקין לידים ולעולם שמחזיק רביעית איברא דמשמע קצת דדוקא בכלי זכוכית יש הך סברא מדלא נשנית רק בכ"ז אבל בכ"ח לא מצינו הך סברא דמזיק לידים ומיהו כיון דגם בתוספתא דמייתי הר"ש הכא תניא קירקסן (קורצפן) שפן ועשאן כלים נוטלין מהן לידי' וכן העתיקה הר"ש ברפ"ד דכלים דש"מ דהתקינן לתשמיש לא מהני ש"מ דגם בכ"ח שייך הך סברא דאל"כ תקשה הכא אמאי לא תנא התקינן וכן מדתניא בתוספתא שהביא הר"ש בפ"ה דפרה משנה ה' שולי כ"ע וכ"ז אין מקדשין בהם מגופה שהתקינה לכלי כשרה לקדש בה דמחלק במגופה דמהני תיקון ולא מחלק ג"כ גבי שולי כ"ע וכ"ז שהתקינן משמע דבשולי כ"ע וכ"ז לא מהני תיקון וע"כ צ"ל הטעם כמו ברפ"ב דכלים הנ"ל:

אמנם יש לדחות ולומר דלעולם דוקא בכ"ז אמרי' ה"ט דמזיק לידים אבל בשאר כלים מהני תיקון והיינו דוקא לענין שיקבל טומאה אבל לקדש בו וכן לנ"י בעינן שפן או קירטסן דוקא וכן לענין הצלת צמיד פתיל בעינן כלי טפי מלענין טומאה וכל זה בשולים אבל בשברי כ"ח מהני אפי' לקדש בו כדתניא בתוספתא שהביא הר"ש פ"י דכלים מפנה ד' וכ"ש לנ"י ע"כ העיקר כתי' הראשון. והר"ש דיהיב טעמא הכא בשולי המחץ דשברי כלים נינהו ולא כ' הטעם כמו במגופה משום דלא נעשה לקבלה צ"ל דס"ל דשולי המחץ עשוין לקבלה וכן ברפ"ב דכלים הנ"ל שכ' הר"ש הטעם מפני שמזיק לידים ולא כ' הטעם דאין לו דין בית קיבול מפני שלא נעשה לקבלה מוכח ג"כ דלהר"ש שולי המחץ נעשו לקבלה שלפעמים הופכין אותה להשתמש בבית קיבול קטן שלמטה לכן מ"ש המג"א סי' קנ"ט ססק"ג וז"ל ופי' הר"ש שולי היינו הב"ק שבצד התחתון ש"ז והטעם שלא נעשה לקבלה תמוה לענ"ד ולא זכיתי להבין:

ועוד נ"ל ברור דמשו"ה לא כ' הר"ש ה"ט דלא נעשה לקבלה משום דס"ל דע"ז ודאי מהני תיקון שהוא יחוד מחשבה דבזה נעשה עכשיו חשוב בית קיבול וכיון דבשולים קתני במתני' דרפ"ב דכלים הנ"ל התקינן טהורין וכן בכל התוספתות הנ"ל תנא בשולים שפן או קירקסן דש"מ דתיקון לא מהני ע"כ צ"ל טעם אחר שהוא מפני שהן שברי כלים וס"ל דבשברי כ"ח לא מהני תו יחוד שכ"ח שטהר שעה א' אין לו טומאה לעולם כמ"ש הר"ש בפ"ב דכלים משנה ב' הנ"ל והתוס' דס"ל בחולין נ"ה א' ד"ה שיעורן דמהני יחוד לשברי כ"ח היכא דלא צריך תיקון אינהו באמת כ' בחולין ק"ז א' ד"ה מגופת וז"ל דחשיב מגופת חבית בהדי דפנות הכלים דאין מחוסרין חקיקה אלא לפי שאין יושבין שלא מסומכין כדפרישית עכ"ל והרי התנא חשיב נמי שולי המחץ בהדייהו ש"מ דגם בשולי המחץ מה"ט דא"י שלא מסומכין הוא וכ"מ שם בר"אש אבל הר"ש לטעמי' לא הוצרך לה"ט אלא סגי לי' בהא דהוי שברי כלים ולכן במגופה דאין הטעם רק מפני שלא נעשה לקבלה באמת מהני תיקון וע"כ בתוספתא דהכא וכן בהתוספתא שהביא הר"ש בפ"ה דפרה תנא במגופה תיקון ובשולים תנא שפן או קירקסן:

ומ"ש הק"ש וז"ל פי' שהתקינה שחקק בה כדי לקבל רביעית שמזה דחה המג"א בסק"ד לדברי הב"ח נלע"ד די"ל דהר"ש פי' שלא הי' למגופה זו בית קיבול מעולם וע"כ פי' שחקק בה כו' והא דלא מוקי לה שהי' לו בית קיבול והתקינה פי' שיחדן י"ל דא"כ הל"ל מגופה שיש בה כדי רביעית שהתקינה כו' דסתם מגופה לית בה כדי קיבול רביעית ע"כ פי' שחקק בה וקו' הרשב"א בחדושיו לחולין בשם התו' דא"כ פשיטא דמהני ע"ש כמו דצ"ל לרש"י שיש בזה איזה חדוש כן י"ל להר"ש או די"ל דמיירי שמתחלה הי' בה בית קיבול פחות מרביעית והוא הוסיף להשלים הרביעית וה"א דבכה"ג לא מהני השלמה זו קמ"ל דמהני (מיהו לרש"י י"ל דמצי מיירי בין בלא הי' לה ב"ק ובין בהי' לה ב"ק רביעית ובהי' לה ב"ק רביעית והוא הוסיף עליו עכשיו חקיקה רביעית ה"א דלא מהני דאין בהוספתו תועלת קמ"ל דמהני חקיקתו עכשיו כדי לקבל א"נ דרש"י ר"ל שתקנה מעיקרא וקמ"ל דמיקרי נעשה לקבלה ובמתני' דפוסל מגופה ס"ל לרש"י כטעם התו' ותי' אלו לא שייכי להר"ש דהא גם יחיד מהני) ואף אי נימא דמוכח מהר"ש דלא מהני יחוד ודוקא חקיקה בעינן ובאמת בזה א"ש טפי דלא תקשה להר"ש קו' הרשב"א הנ"ל די"ל כיון שהי' לו כבר ב"ק רביעית ה"א דלא מהני תו הוספה דקבלת רביעית מ"מ האי מלתא מוכחא דבשולי המחץ להר"ש אין הטעם משום שלא נעשה לקבלה:

והתוס' הנ"ל שכ' גם במגופה הטעם משום שאינו יושב שלא מסומן צריך להבין הא בלא"ה מגופה אין נעשה לקבלה וא"א שיחלקו החו' על האי כללא שהרי שנינו בפ"ב דכלים משנה ג' וכבכב