ביאור מרדכי ברכות קז

שפירש"י דמיירי הכא במים עכורין כו' אמנם דא ודא אחת היא דלפירש"י בין הכא בין התם מיירי בין בעכורין בין בסרוחין אבל להתו' והספר מיירי התם דוקא בעכורין והכא דוקא בסרוחין וצלולין:

יז ונשתנו מראיהן פסולין וכ' הרמב"ם פ"ו מברכות דין ז' בין מחמת דבר שנפל לתוכן בין מחמת מקומן הרי חלו פסולין ובמג"א סי' ק"ס סק"ב ראיתו מספ"ח דפרה ונ"ל דדוקא כשנשתנו בכלי הוא דפסולין וראי' לזה ממ"ש התו' בסוטה ט"ו ב' ד"ה ומה תימא דמאחר דמי כיור הן כו' ומי משום שנשתנו מראיהן כשר כו' ומאי קושיא והרי כשנשתנו מחמת דבר אחר פסולין לנטילה ומכ"ש לקדוש ידים א"כ ע"כ הא דאמרו חכמים מי כיור משאר מימות הן לא אתי אלא לאפוקי שא"צ מעין דוקא וסגי במי מקוה וכדמשמע בזבחים שם אבל מ"מ בעינן שלא נשתנו אע"כ צ"ל דס"ל להתו' כיון דנשתנו בעודן במקוה תו לא מפסלי אף אח"כ כשהן תלושין בכיור דתו לא מיקרי נשתנו כיון שנשארו כמו שהיו בעודן מחוברין בקרקע וכן כאן בנ"י לא מיקרי נשתנו אם הן במראיהן כבתחלה וע"כ דקדקו שפיר דאיך קאמר מה מים שלא נשתנו ודו"ק ובטור הוסיף דגם נשתנו מחמת עצמן פסולין ובט"ז סק"א השיג עליו ממקוה ותימא דהרי גבי מקוה גם מחמת מי צבע לא נפסל כמבואר בסכ"ה שם אבל במג"א סק"ב הקשה עליו מספ"ח דפרה ולענ"ד ראיית הטור מדאמר רבא התם בסוטה נתאכמו פניו פסולין מ"ט דומיא דמים כו' ונתאכמו משמע לי' להטור דמחמת יישון הושחרו פניו דהיינו מחמת עצמן ודכוותי' פסלינן במים דהתם ומינה לנ"י דהכא דבעינן ג"כ לא נשתנו עיין ב"י ר"ס ק"ס:

יח שמדדו בהן המדות הגירסא שלפנינו במתני' שמיחה בהם את המדות ומים שמדדו בהן המדות דפסולין כן משמע בגיטין נ"ג ב' ובפירש"י שם ד"ה דרבא כמבואר במג"א סי' ק"ס סק"ה:

יט ובתוספתא תניא לקקו כו' ובא"ז הביא דין זה ע"ש פי' ר"ח וכ' הב"ח דלא אמרי' בזה שבטלין במעוטן משום דכל המים נמאסין בשתית הכלבים וכן הסכים במג"א סק"ז רק במ"ש הב"ח דגם בשתו מהם שאר בהמות נמאסו בזה משמע במג"א שם דלא ס"ל כוותי' ובטלין במיעוטן בכה"ג ואפי' בלא נשאר שיעור רביעית כ"א בצירוף אותו המועט שהוחזר מפיהם ג"כ אמרי' דבטלין לענין נ"י לחולין ע"ש:

כ ביין לבן כו' וכ"פ הרמ"א בהגה סי"ב אבל הב"ח אות ח' הביא בשם הר"אש דלגבי מי פירות לא איכפת לן אם נשתנו ורק במים קפדינן בהכי ונ"מ בהך פלוגתא במי פירות וכדלקמן ואם נשתנו למעליותא משמע במג"א סס"ק ה' במ"ש ואפשר דרבותיו ס"ל כדעת רש"י כו' דמיקרי נשתנו אבל בסס"ק י"ט כ' דשכר ומי דבם אע"ג דנשתנו מראיהן צ"ל כיון דאשתנו לעלויא לא מפסלו בהכי ע"ש:

ובדברי הספר שהעתיק דברי ר"א קשה הא קי"ל כחכמים דפליגי וס"ל דבין כך ובין כך אין נוטלין (ובב"ח שם משמע שיש גורסין בדרבנן בין פך ובין כך נוטלין והוא תמוה דאין מי שגורס כן בדרבנן רק בדר"א יש גורסין כן כמ"ש הר"אש שם ועוד דא"א למיגרס הכי דא"כ האיך מוקמינן התם שמואל כר"א אדרבה טפי אתי כרבנן) ונ"ל דנ"מ למי פירות דהא דפליגי רבנן הוא משום דס"ל דמיקרי יין עד שלא נתן לתוכו מים אבל במי פירות דעלמא מודו רבנן לר"א דנוטלין בו והיינו בלא נשתנו מראיהן והוא הי"א השלישי שהביא המחבר בש"ע דמכשיר במי פירות ופוסל ביין והי"א השני דמכשיר אף ביין הוא דעת הרשב"א בת"ה דס"ל דהא דאסרו רבנן משום זלזול בדבר חשוב הוא אבל מהני הנטילה ביין ונ"ל שהוכרח לכך מדמוקי הש"ס שמואל כר"א דקשה הא גם כרבנן מצי סביר והא דאסרי משום דס"ל דמיקרי יין ואין נ"י ביין דדחיקא לי' לרשב"א לפרש כעין שכ' החו' שם דמשו' דבדר"א מפורש ההיתר נקט הש"ס כר"א ולפרושי טעמא דר"א אתי ע"ש אע"כ דלענין דין נ"י מודו רבנן רק משום דאסור לזלזל בדבר חשוב דנשתנה לעלויא ור"ל אף בחי מ"מ נשתנה לעלויא משאר משקין שהרי משו"ה מברכין עליו בפ"הג ומינה דגם בפת אסור לזלזל אע"כ שמואל כר"א ס"ל אך ק' א"כ אף כר"א לא מצי סביר דהרי גם הא דאין נוטלין במזוג לר"א הוא ג"כ משום הפסד אוכלין כמ"ש בת"ה סוף שער ב' וז"ל ומסתברא בין למר בין למר לא אמרו א"נ ממנו לידים אלא משום שאסור להשתמש ביין ולזלזל כו' וא"כ מינה דגם בפת אסור וא"ל דפת גרע וקילא מיין מזוג דז"א דא"כ ג"כ קילא לרבנן מיין חי דלרבנן יין חי שוה עם יין מזוג לר"א:

לכן נלע"ד לישב דס"ל לרשב"א דהא דאמר שמואל עושה אדם כ"צ בפת היינו דוקא לצורך ובשעת הדחק כמו שמחלק במג"א ר"ס קע"א ע"ש (ואע"ג דאיהו ז"ל ס"ל דבפע"הד אף מאן דלית לי' דשמואל מודה כבר כתבתי במקומו שיש לעיין בדבריו ע"ש) וא"כ ודאי רבנן דאסרי ליטול ממנו לאכילה ואע"ג דהוא לצורך ושע"הד ש"מ שפיר דפליגי אדשמואל אבל מהא דאוסר ר"א משנתן לתוכו מים אין ראי' דפליג אדשמואל די"ל כיון דלא שרי שמואל רק בשע"הד והרי לר"א לעולם לא הוי שע"הד דהרי אפשר ליטול ממנו קודם שימזגנו שאז אין בו משום הפסד וזלזול וא"ש אבל להמג"א הנ"ל דשמואל מיירי שלא בשע"הד א"א לתרץ כן ועד"ז יש לישב גם לפי הגירסא שהובא בב"ח דחכמים אומרים נוטלין ולא ק' א"כ שמואל ג"כ כרבנן מני ס"ל די"ל לגי' הב"ח ס"ל דשמואל אף שלא בשע"הד מתיר וכמ"ש במג"א וא"כ אין ראי' מדרבנן דאינהו מיירי דוקא בשע"הד אבל מר"א דאוסר במזוג ומתיר בחי ש"מ שפיר דע"כ מתיר אף שלא בשע"הד ולגירסא זו מדמה הש"ס פת לשאר משקין ולא ליין דמעולה טובא:

וכללא דמלתא לרש"י והמרדכי יש חילוק בין מי פירות ליין ובמי פירות עצמן להמרדכי דוקא בלבן ולהתו' והר"אש אף במי פירות דשאר מראות ולרשב"א גם ביין נוטלין וגם לדידי' יש לומר דדוקא בלבן וכהמרדכי או אפי' באדום וכהר"אש ולזה הביא הרמ"א בהגה דברי המרדכי וי"א דוקא יין לבן כו' דאע"ג דלהמרדכי עצמו הוא רק במ"פ ולא ביין מ"ע נ"מ בהך חילוקא אי נימא כהרשב"א דמיקל ביין אבל להראב"ד שהביאו הר"אש והרשב"א דמוקי פלוגתייהו בנ"י של רשות לדידי' אסור ליטול לאכילה אלא במים בלבד ומשום דלא מצינו קולא בזה בש"ס והוא הי"א הראשון שהביא בש"ע ולשיטה וגירסא זו א"ש הסוגיא כפשוטו הא דמוקי שמואל כר"א ולא כרבנן אבל הר"אש בסוף דבריו כ' וז"ל ואית דגרסי משנתן לתוכו מים א"נ ממנו לידים ופי' דמיירי במים אחרונים כו' וכן הרשב"א בחידושיו בסוף דבריו כ' וז"ל ויש מי שפירש כו' אין נוטלין למים אחרונים כו' ולשיטה זו א"ש דשמואל ס"ל כר"א אבל אכתי ק' הא דלא מוקי לדשמואל ג"כ כרבנן ושאני נ"י למים אחרונים דהרי יין חי לרבנן שוה עם מזוג לר"א ויש לישב כמ"ש במקומו בס"פ ג' שאכלו אות נ"ג ע"ש:

וברשב"א בחידושיו נלע"ד שיש ט"ס בדבריו והקושיות מחולפות דמתחלה לגי' רש"י ה"ל להקשות היכי יליף מינה דשמואל אזיל כר"א ור"ל הא כרבנן ג"כ מצי סביר ואהא דקאמר אלא לנ"י נקיות בעלמא קאמר כו' שייך