ביאור מרדכי ברכות קו

מלוחין כגון מי הים כשרים עכ"ל ולדבריו קשה עוד טפי מ"ש מח"ט כאן דג"כ חמין מתחלת ברייתן וצריך לדחוקי באיזה סברא ולחלק בין הטעם דפסולין מלוחין גבי מי חטאת להא דפסולין מלוחין וחמין גבי נטילה דלא דמו אהדדי וצ"ע:

ובפירוש דפסקינהו בבת בירתא פי' רש"י שאין שם שיעור מקו' אבל מחוברין למקוה ואפ"ה מחמיר ר"י לגירסתו או חזקי' לגי' הרי"ף אבל בלא עירוב ליכא מאן דמיקל ופי' התו' טעמו משום דרביעית דמקוה בטלוה לכלים וה"הד לידים אבל התו' והרר"י מפ' דמיירי בליכא עירוב ול"צ מ' סאה לטבילת ידים דאע"ג דבטלו לרביעית דמקוה היינו לכלים אבל שרי להטביל בהן ידיו ולדבריהם היכא דמעורב אף המחמיר מודה דלא גזרי' כמפורש בדברי הרר"י אע"ג שבהתו' אין מפורש כך מ"מ ילמד סתום דבריהם מהמפורש בדברי הרר"י ולכאורה ק' הא הך דח"ט מעין הוא ובמעין א"צ מ' סאה לכלים אף לבתר דבטלו רביעית לכלים ואפי' באדם רוב הפוסקים סוברים ביו"ד ר"ס ר"א דסגי בכדי שיכסה כל גופו וא"כ ה"מ רש"י לאוקמי גם בלא עירוב ואפ"ה קאמר הש"ס שפיר השתא כל גופו טובל כו' וצ"ל דס"ל לרש"י כהר"י דלאדם גם במעין בעינן מ' סאה כמ"ש הב"י ס"ס קנ"ט ולפ"ז לרש"י ידים חמירי מכלים דבכלים מהני מעין אף לאחר שבטלו לרביעית דמקוה אבל בידים ה"ל כגופו ממש ולא מהני אפי' במעין וכן הרשב"א שתופס ג"כ כפירש"י צ"ל ג"כ דס"ל בהא כהר"י דבעינן לאדם מ' סאה (עיין בת"ה בית ז' ריש שער ז') ואכתי ק' במ"ש הרר"י דמ"ש רש"י עירוב ר"ל עירוב גמור כשפופרת הנוד הא גבי מעין א"צ כ"כ וסגי בעירוב כל שהו' כדתנן בהדיא ברפ"ה דמקוואות וצ"ל דגם בזה מחלקינן בין אדם לכלים דלאדם דבעינן מ' סאה אף במעין גם העירוב בעינן כשפ"ה אך לא משמע כן בכל הפוסקים ביו"ד סי' ר"א אלא אפי' באדם מהני חיבור למעין בכ"ש:

לכן צ"ל דהרר"י הוצרך לכך משום הך מתני' דהמים שנפסלו משתית הבהמה דמשמע לי' דלא מיירי דוקא במעין אלא במי נהר וכדומה ומשום דגם הך דהמים שנפסלו כו' דמוקמינן בגמ' בבת בירתא צ"ל דמעורב כשפ"ה לפ"ז יש ליתן טוב טעם להרמב"ם דלעיל דכיון דח"ט מעין הוא ולהרמב"ם בפ"ט ממקואות דין ו' דגם לאדם א"צמ' סאה רק שיכס' כל גופו א"כ הוי סגי גם לטבילת ידים בכ"ש ובלי עירוב כלל או עכ"פ בעירוב כ"ש ובכה"ג שפיר גזרינן טבילה אטו נטילה דבלא עירוב לא מנכרא מלתא כיון שהפסיקו מהמעין אבל בהך דמים שנפסלו דמיירי במי נהר מקוה דבכה"ג בעינן מ' סאה וא"כ ע"כ הא דמוקמינן בבת בירתא מיירי בעירוב וס"ל כפירש"י דלא הקילו בידים יותר מבכלים ובהא לא גזרינן טבילה אטו נטילה ואע"ג דלרשב"א גם בהא גזרינן מ"מ קי"ל בהא כת"ק והרי גם לתי' הכ"מ צ"ל כך דנהי דרשב"א פליג קי"ל בהא כת"ק כן י"ל גם לתירוצינו והש"ס דקאמר כתנאי צ"ל דקאי למאן דמיקל בח"ט איהו ודאי כתנאי ולא מצי סביר כרשב"א אבל מאן דמחמיר בח"ט מצי סביר אף כת"ק ולא ק' א"כ גם בח"ט אם הוא מעורב למ' סאה כשתרי דזהו לאו קושיא דבכל חדא מיירי הרמב"ם כדיני' דבמעין שמטהר בכ"ש נקט הדין בלא עירוב ובמקוה דבעינן מ' סאה נקט הדין בעירוב:

ושיטת הרמב"ם קצת מוכרחת מלשון הרי"ף שפסק כחזקי' דמחמיר ושוב העתיק דברי הת"ק דהמים שנפסלו בקרקע כשרים דהן תרתי דסתרי דהא בש"ס מפרשינן דברי ת"ק כגון דפסקינהו בבת בירתא ולא גזרינן אלא משמע דס"ל ג"כ כהרמב"ם לחלק בין ח"ט למים שנפסלו ויש לדחות כיון דהרי"ף השמיט דברי רשב"א א"כ נהי דהש"ס דמפ' פלוגתא דתנאי צריך לאוקמי בבת בירתא מ"מ הרי"ף שהביא דברי הת"ק לחוד נפרש דבריו כפשטא דכשהן במקומן כשרין דמודו כ"ע בזה וכן הוא דרכו של הרי"ף להעתיק לשון משניות ע"ד פי' אחר שפי' בו בש"ס לפי ענינו כי לא רצה להביא רק הדין הפשוט דבקרקע כשרים ובכלים פסולים ומ"מ לחילוקא דהרמב"ם מורווח טפי:

ולהלכה בעירוב יש להקל מתרי טעמי חדא דלגי' רש"י קי"ל כחזקי' דמיקל לגירסתו ועוד דגם לגי' הרי"ף אם נפרש כהרר"י והתו' לא מחמרי רק בלא עירוב ומודו בעירוב אבל בלא עירוב יש להחמיר דלרש"י מודה חזקי' להחמיר בלא עירוב ולגי' הרי"ף אף אם מפ' כהרר"י והתו' מ"מ הא לדידי' קי"ל כחזקי' דמחמיר וממילא מ"ש בש"ע ס"ז לרש"י אין מטבילין ר"ל לפי' רש"י דמיירי בעירוב אבל לא לגירסתו:

והרר"י הביא ראי' דהקילו בנ"י מדאמר רבא לקמן ק"ז א' האי אריתא דדלאי אין מטבילין בה את הידים דה"ל שאובין ולמה הוצרך לזה תי"ל משום דליכא חיבור ע"ש ולהרבינו ירוחם דמייתי בב"י סי' קנ"ט דמוקי לה ביש מ' סאה בצנור לק"מ ועוד הביא ראי' מדאמ' רבא ואי בזיע דולא ככונס משקה מילף לייפי ומטביל בה את הידים ע"ש והנה לגי' הרי"ף והרמב"ם שם לא נזכר כלל דין זה בש"ס ואדרבה בהיפוך הוא דגרסי ואי בזיע דולא ככ"מ אין נוטלין ממנה לידים וא"כ לכאורה לגירסתם מוכח דלא מהני עירוב אף להוציאו מתורת שאובין וכיון דלא מהני עירוב בניקב בכ"מ לענין שאובין כ"ש דלא מהני עירוב להשלים חסרון השיעור דמ' סאה דהא יותר הוא חבור בכל שהוא לשאובין מהיות חיבור להשלים חסרון השיעור כמ"ש התו' בגיטין י"ו א' ד"ה הנצוק דבשאובין מהני השקה כ"ש וגבי חסרון צריך כשפ"ה א"כ מדלא מועיל להרי"ף ורמב"ם עירוב להכשיר השאובין כ"ש כאן להשלים החסרון וכיון דבלא עירוב קי"ל כחזקי' דמחמיר דגזרינן טבילה אטו נטילה ממילא גם בעירוב ליתסר וצ"ל הא דמהני עירוב כאן היינו עירוב דכשפ"ה למקוה או עירוב כ"ש למעין ובאריתא דדלאי דלא מהני מיירי בדולה מנהר ולא מבאר מים חיים וכיון שהוא רק נקב בכ"מ לא מיקרי חבור ועי"ל אף אי מיירי בדולה ממעין י"ל דהתם משום דנצוק וקטפרס הוא לכן לא הוי חבור אבל כאן החבור הוא בקרקע שאינו מקום מדרון ולא ע"י נצוק וקטפרס גם י"ל דלענין לטהר השאובין שהן בתוך הכלי לא מהני החבור כמ"ש הר"ש והר"אש רפ"ה דמקוואות וכיון דיש עליהן תורת שאובין בעודן בדלי ממילא גם לאחר שנדלה מהם אל הצנור נשארו שאובין דהא אין חבור מהצנור להבור רק ע"י הדלי משא"כ התם ברפ"ה דמקוואות השאובין מחוברין למעין אף לאחר שיצאו מן הכלי ולכן הוי חבור. גם י"ל דכאן דמדינא מטבילין בהן אלא דגזרו אטו נטילה וכיון דאיכא עירוב למים מנכרא מלתא ולא אתי למיסרך תו לא גזרינן בכה"ג טבילה אטו נטילה ומהני העירוב אף להרי"ף ורמב"ם:

ולהרי"ף ורמב"ם הנ"ל דאי בזיע דולא בכ"מ א"נ ממנה וגם בצנור לא' משום דה"ל שאובין קשה הא ע"כ מיירי בניקב למטה מרביעית דאי למעלה מרביעית גם הנקב דכ"מ לא מהני לפוסלו בכלי עץ משום דאין נקב זה מטהרתו כדס"ל לרמב"ם ורשב"א כמבואר לעיל אות י"ג והרי בניקב למטה מרביעית תו לא מיקרי שאובין כלל כמבואר בתוספתא דמייתי הר"ש ספ"ד דמקוואות בד"א מן הצד אבל מלמטה כו' עיין ביו"ד סי' ר"א ס"מ בשלמא להסמ"ג וסמ"ק מצי מיירי אף במחזיק עדיין רביעית ובכה"ג שפיר נקרא שאובין אבל להרמב"ם ורשב"א ק' וצ"ל דלא מהני ניקב בשוליו רק בשוליו ממש שאינו מקבל כלום אבל אם עדיין מקבל קצת אע"ג שא"מק רביעית ה"ל שפיר שאובין על ידו ואף בנקב למטה ממש י"ל כיון דאין הכלי מטוהר על ידו מיקרי המים הבאים על ידו הוייתן בטומאה ואנן הוייתן בטהרה בעינן או עכ"פ מיקרי הווייתן שלא בידי שמים כ"א בידי אדם ופסולין מה"ט אך לפ"ז לפמ"ש בט"ז ביו"ד סי' ר"א ס"ק כ"ח דלענין פסול דהוייתן בי"א לכ"ע מהני המשכה אפי' בכולה וכ"כ בתשו' מהרי"ט חלק ב' סי' י"ז א"כ כאן בצנור הא איכא המשכה דמועיל לכ"ע וא"ל משום דצנור עצמו הוא כלי ואע"ג דמחובר לקרקע מ"מ ה"ל חקקו ולבסוף קבעו דפסול משום שאובין וא"כ נעשו שאובין בצנור עצמו דז"א דא"כ צ"ל דמיירי דוקא בצנור שיש בו חטיטה כדי לקבל רביעית כדאי' שם במשנה ג' ותדע דהא לגי' רש"י דמילף לייפי ומטביל בה משמע דלאו דוקא דבדלי מטביל אלא אף בצנור ואף לאחר שהוריקן מן הדלי א"כ ע"כ דצנור עצמו לא משוה להו שאובין מיהו להגהת רמ"א בסי' ר"א סעיף מ"ו דאין המשכה מועלת אלא דוקא ע"ג קרקע הראוי לבלוע בה א"ש וצ"ע:

טז דאי בסרוחין כדפירש"י כו'. ולעיל כתב וז"ל ולא כמו