ביאור מרדכי ברכות קה

מודה הטור להסמ"ק וא"ש דמייתי לדהרמב"ם וכ"כ בדרישה אך לפ"ז כשהי' מיוחד לאוכלין מעיקרא קודם שניקב ג"כ יודה הטור להסמ"ק וגם לפמ"ש דבמיוחד למשקין יש לכלי שטף דין כ"ח כאן ל"ל הכי:

יד פלוגתא דחזקי' ור"י. וכ' הסמ"ג דמדברי רש"י משמע שמפרש פלוגתייהו באין יד סולדת בהן ונראה שלמד כן ממ"ש רש"י וז"ל בד"ה א"נ מהם מים הראשונים ופליג אדלעיל ולא פי' כמ"ש התו' בד"ה חמי דמוקי חזקי' כל"ק דר"י דלעיל אע"כ דרש"י מוקי פלוגתייהו גם באין י"ס והחזיק הסמ"ג דבריו מהא דכל גדולי גליל עושין כן דמסתמא לא היו תמיד מכווים ידיהם ומשמע דלפ"ז בי"ס אף ר"י מודה דאין נוטלין וכ"מ ביש"ש ולענ"ד גם לפירש"י כיון דחזקי' פליג אברייתא ואנן לא ס"ל כוותי' אלא כברייתא וכגדולי גליל ממילא בפי' הברייתא תפסינן כל"ב דמיקל אפי' בי"ס ולא שייך בזה דאין לעשות פלוגתא רחוקה בין חזקי' לר"י דהא עיקר פלוגתייהו אי קי"ל כברייתא או לא וממילא לר"י דס"ל כברייתא אע"ג דהראי' מגדולי גליל אינו רק לענין אין י"ס מ"מ ממילא כיון דנקטינן כהברייתא נקטינן ג"כ כל"ב אבל התו' וסיעתם מוקי פלוגתייהו בי"ס וקי"ל כר"י משום דכל גדולי גליל עושין כן אף בהי"ס וכמ"ש הט"ז סק"ז אבל מל"ב אין ראי' כיון דחזקי' ס"ל כל"ק ה"ל למיפסק כוותי' אלא משום דמעשה רב הלכה כר"י:

טו ות"ק לא גזר סתים ולא פי' כמאן הלכה משמע דמסתמא קי"ל כת"ק. ונראה דה"ט משום דגרס כגי' רש"י דחזקי' אמר אין נוטלין אבל מטבילין ור"י פליג דאף אין מטבילין וקי"ל כחזקי' דרבי' דר"י הוא וכ"ש דסתם מתני' דבקרקע כשרים אתיא כוותי' דחזקי' ובודאי דהלכתא כוותי' אבל לגי' הרי"ף ור"ח שהסכים עמהם הר"ש שם דחזקי' הוא דמחמיר ור"י פליג ע"כ פסקו דהלכה כחזקי' לחומרא דאע"ג דהוא נגד סתם מתני' מ"מ כיון דרבי' דר"י הוא הלכה כמותו וא"כ ממילא גם בדינא דמתני' קי"ל כרשב"א דגזרי:

ומיהו יש לקיים דברי הספר אף לגיר' הרי"ף די"ל דס"ל כהרמב"ם בפ"ו מברכות דין ט' דבחמי טבריא פוסק כחזקי' לגי' הרי"ף דמחמיר ובמים שנפסלו פוסק כת"ק וע"ש בכ"מ דלא קשה עליו מהא דמסקינן בגמ' כתנאי דאפ"ה יש לחלק ביניהם משום דבח"ט אינו ניכר פסולן ולכן גזרינן טבילה אטו נטילה אבל במים שנפסלו ניכר פסולן בטעמן וריחן ולא גזרינן טבילה אטו נטילה (ובזה מיושב קושיות הר"ש שם אגירסא דרש"י וז"ל והשתא קשה סתם מתני' דהכא דלא כר"י ובכל דוכתא אית לי' לר"י הלכה כסתם משנה ע"ש ובחילוקא דהכ"מ תו לק"מ ודו"ק) ולפ"ז ע"כ להרמב"ם הא דח"ט פסולין מחמת חמימותן הוא ולא מפני שהם מרים וכדס"ל להרר"י דאל"כ אין לחלק ביניהן ומ"ש בב"י אחר שהביא דברי הרר"י הנ"ל וז"ל וכ"כ הרמב"ם שטעם פסולן כו' לא קאי רק אהא דמיירי באינן ראוין לשתי' ולאפוקי מפירש"י דמשמע לדבריו דבראוין לשתי' מיירי בהא ס"ל להרמב"ם כהרר"י אבל בגוף הפי' דח"ט לא ס"ל כהרר"י דמפני שמרים הן אלא ס"ל כרש"י דמפני שחמין הן דר"ל וע"י חמימותן א"ר לשתי' ולפ"ז להרר"י ודאי אין לחלק בין ח"ט למים שנפסלו כלל אם לא דנפרש שנפסלו ר"ל מחמת עכירותן ומחמת הטיט המעורב בהן וכפירש"י דלפ"ז יש לחלק ביניהן כעין חילוקא דהכ"מ ולא כסברתו ממש דאיהו ז"ל מחלק בין ניכר בטעמן לאינו ניכר כלל ולהר"י יש לחלק ביניהן דמחמת עכירותן שניכר פסולן לעין מיקרי ניכר משא"כ ת"ט אף שהן מרים מ"מ כיון שאינו ניכר פסולן לעין גזרינן בהו אך להספר דתופס פי' התו' דנפסלו ר"ל מחמת שהן מנוחין אם כחלק בין ח"ט למים שנפסלו צ"ל דח"ט מחמת חמימותן פסולין ואז יש לחלק כמ"ש הכ"מ דמה שניכר בטעם וריח ג"כ מיקרי ניכר ואין זה רחוק שכיוצא בזה מצינו דאמר ר"ה בב"ק צ"ז א' התם ביין והחמיץ נשתנה טעמו וריחו הכא לא נשתנה ע"ש (והא דתניא התם צ"ח ב' בברייתא יין והחמיץ אומר לו הרי שלך לפניך לפי הנ"ל י"ל דהברייתא איירי שלא החמיץ לגמרי ורק שריחו או טעמו חלא משא"כ במתני' דאיירי בנשתנה טעמו וריחו אך להכ"מ הנ"ל דגם בשינוי טעם או ריח לחוד מיקרי ניכר צריך להגיה בברייתא דהתם כמ"ש בס' ת"ח ונתנסך במקום והחמיץ ע"ש) וכן י"ל דס"ל לבעל הספר ומ"מ העיקר בפשט דברי הספר כמ"ש בראשונה דס"ל כרש"י דחזקי' מיקל ולדידי' ודאי קי"ל כת"ק וכחזקי' ומ"ש בש"ע סי' ק"ס ס"ז דלרש"י אין מטבילין בו היינו לפירושו דרש"י אבל לא לגירסתו כדלקמן בע"ה:

והרמב"ם דכייל גם עכורים בכללא דכל מים שנפסלו קשה לדבריו לכאורה קו' התו' בסוגיין כמו שהקשו לפירש"י מהך דזבחים ע"ש ונלע"ד די"ל דהתם מיירי באין פרה שותה ממנו אפי' בשעת הדחק ובסוגיין מיירי שנפסלו משתיית בהמה כי אורחא אבל ע"י הדחק שותה מהן וע"כ כשרין לטבילה ופסולין לנטילה והא דקאמר התם אי דפרה שותה ושותה ממנה אפי' לרביעית נמי ר"ל בשותה כי אורחא (והא דלא מוקי התם דריש לקיש בשותה מהם ע"י הדחק זה בלא"ה צריך להבין גם להתו' דלוקי לדר"ל בצלולין כמ"ש בחידושי מהר"ם לובלין ויש לישב בקל) א"נ י"ל דהתם מיירי בלא הי' להם שעת הכושר והכא שהי' להם שעת הכושר ובלח"מ תי' וז"ל וי"ל דהיינו דוקא למקוה לטבילת טומאה אבל לענין טבילת ידים הקלו ודבריו תמוהים דהא בש"ס קאמר להדיא השתא כל גופו טובל בהן כו' ש"מ דהכא הא דבקרקע כשרים ר"ל אף לטבילת טומאת הגוף וצ"ע:

והכ"מ פ"ו מפרה דין י"ב כ' וז"ל ועי"ל דמלוחין לא מפסלי למי חטאת אלא כשאין תקנה למליחותן אבל מי הים יש תקנה למליחותן כו' וכיון שיכולין להמתק לא מפסלי מטעם שהן מלוחין עכ"ל וק' לפ"ז כ"ש כאן בח"ט שפסולין רק מחמת תמימותן והרי יש להם תקנה בצינון א"כ ליתכשרי לנ"י ובודאי תקנת הצינון דהוא ממילא עדיף מתקנה שע"י מעשה שכ' שם הכ"מ (עיין בינה כ"ז א' גמרו בידי אדם כו' ושם בפירש"י) ומכ"ש דק' עמ"ש במג"א סי' ק"ס ס"ק י"ב ע"ש הרדב"ז דמי הים כשרים לנטילה דראוין לשתית הכלב אם מרתיחין אותן דלפ"ז כ"ש דיש להכשיר ח"ט דראוין ע"י צינון ומכ"ש אם באמת ציננן ובפ"ט ממקואות דין י"ב כ' הכ"מ וז"ל אבל היכא שמתחלת ברייתן הן