ביאור מרדכי ברכות קד

לקולא דבמ"ר שרי ליטול וכבר הקשו האחרונים דאכתי למאי הלכתא הביא הטור דברי הרמב"ם שכבר נכלל הכל במ"ש למעלה כמ"ש הט"ז סק"א ע"ש ולק"מ דנ"מ בדברי הרמב"ם כאן טובא. חדא לענין גיסטרא דנטהר במ"מ כמ"ש הב"י אבל קודם שנקב היו נוטלין ממנו כיון שיחדו לתשמיש ועוד י"ל אם נימא דגם בנקב בעינן יחוד א"כ בלא יחדו עדיין ה"ל נקב זה דכ"מ מטהרו אבל ביחדו אין נקב זה מטהרו א"כ גוף חילוק זה דיחדו נכלל בדברי הרמב"ם והרי עדיין לא הזכיר הטור דבר זה כלל ואע"ג שחילוק זה דיחדו אינו מחמת השבירה עצמה מ"מ נקב ויחדו אח"כ כיון שלא נטהר בזה ר"ל שאינו עומד בטהרתו מיקרי שבירה שאינה מטהרתו ובלא יחדו אח"ז שעומד בטהרתו נקרא שבירה מטהרתו גם נבלל בהך דכלים שנשברו שבירה המטהרת הא דמחלק הרמב"ם בפי"ח דכלים הל' י' שהביא בט"ז סק"א וז"ל כל הכלים שנשברו ונפסדה צורתן אין שבריהן מקבלין טומאה אע"פ שאותן השברים ראוין לתשמיש חוץ משברי כ"ח כו' וא"כ כ"ח שנקב בכ"מ במיוחד למשקין או במוציא זית במיוחד לאוכלין ונשאר למטה מנקב שיעור רביעית ויחדו מקבל טומאה אבל שאר כלים אם נקבו במוציא רמון אף שנשאר למטה מהנקב רביעית עדיין טהור הוא או עכ"פ בנשבר ממש שנפסדה צורתו ונשאר בו שיעור תשמישו דבכ"ח טמא ובשאר כלים טהור א"כ נ"מ טובי דבכ"ח לעולם נוטלין ממנו כשנשאר רביעית למטה מהנקב או אפי' בנשבר ממש ויש בשבר רביעית ויחדו אבל בשאר כלים אם נטהר מחמת נקב גדול או עכ"פ אם נשבר ממש לא מהני מ"ר ואין נוטלין ממנו ולפ"ז יש בכלי שטף דין חמור יותר מבכ"ח להאי מלתא דאמרן וקמ"ל הטור טובא וא"ש:

והמג"א סק"ג תופס דברי הרמב"ם לחומרא ולא יישב הסתירה שבטור שמקשה הב"י ומשמעות דבריו דהטור לא הביא דברי הרמב"ם לכל דבריו רק להנלמד ממנו לענין גיסטרא לחומרא דבמ"מ ולענין כלי שטף או כ"ח המיוחד לאוכלין לקולא אך במ"ש והא דכ' הטור דלא מהני יחוד לזתים היינו ליטול דרך פיו כו' אינו מובן דהרי גם הסמ"ק לא כ' רק לענין מ"ר ודרך הנקב אלא דהטור למד ממנו לשיטת נפשי' דטור דבמ"מ לא בעי מ"ר דממילא אם נחלק בין מיוחד לאוכלין או לא יהי' לו ג"כ קולא זו להתיר במ"מ אף באינו מ"ר ולכן השיג עליו הטור וכ' ואפשר לחלק בו' וממילא נלמד ג"כ בהיפוך דלשיטת הסמ"ק דס"ל דבמ"מ בעימ"ר ממילא בכ"מ אף במיוחד לאוכלין לא מהני מ"ר כמו שפי' הב"י והרש"ל וא"כ מאותו טעם עצמו יש להשיג אהרמב"ם וצ"ל מאחר שכבר גילה הטור דעתו לעיל בהביאו דברי הסמ"ק לא חש כאן והביאו רק משום הנ"מ דגיסטרא במ"מ ולפמש"ל יש נ"מ בדברי הרמב"ם דמיני' נשמע החילוקא דבין יחדו או לא והחילוקא שבין כ"ח לשאר כלים כדפדישית אליבא דהב"י:

והא דשביק הרמב"ם לישנא דרבא ונקט כלל אחר עיין בב"י ולענ"ד דהרמב"ם הוציא דינו מהא דא"ל ר"ש לאמימר קפדיתו אמנא ופירש"י שיהא כלי שלם וזהו מהמעתיק הרמב"ם (ואם כן הוא ודאי משמע דאף במ"ר פסול הכלי דהא דקפדיתו אמנא ודאי במ"ר מיירי והוא עולה לפי' המג"א) וס"ל דבזה נכלל הכל ותו א"צ להביא דברי רבא ואין להקשות הא להרי"ף דגרס דאמ"ר רבא קאי אדולא שהוא כלי עץ כדמקשה הט"ז סק"א ומסתמא אין הרמב"ם חולק על גי' הרי"ף וגם מדהשמיט הרמב"ם דבנקב הדולא מטבילין בו את הידים משום דלייף כגי' רש"י ע"כ דגריס כהרי"ף כמבואר בב"י לקמן דכבר כתבתי לעיל די"ל במיוחד למשקין אף בכלי שטף שיעורו בכ"מ וכאן בדולא מיוחד למשקין הוא ונטהר בנקב דכ"מ וגם הא מלתא קמ"ל הטור בהעתיקו לדברי הרמב"ם:

ודע דלהב"י אליבא דהרשב"א הך בד"א השני שכ' בת"ה הקצר קאי אדיוקא דדין הא' דפוסל בכ"מ דמשמע מזה דבמ"מ כשר ע"ז כ' בד"א כו' אבל כו' המעלה אותו מידי טומאתו כו' ר"ל כגון גיסטרא בזה אף במ"מ פסול אבל להט"ז והמג"א הך בד"א השני קאי על עיקר הדין ומעיקרא העתיק דברי רבא דמיירי לדידי' באין הנקב מטהרו ובאין מ"ר למטה מהנקב דבכה"ג פסול בכ"מ דמשו"ה ס"ל להרשב"א דמדויק מדברי רבא דבמ"מ שרי אף באינו מ"ר ושוב כ' הדין מסברת חוץ דבנקב המטהר אף במ"ר פסול והוציא כן ג"כ מהא דא"ל ר"ש לאמימר קפדיתו אמנא שפי' רש"י שיהא הכלי שלם וכשי' הרמב"ם לפי' המג"א:

ודע דהא דמתיר הרשב"א בת"ה דבאין הנקב מטהרו רשאי ליטול אפי' דרך פיו בחדושיו לחולין העתיק דברי ס' התרומה ולא השיג עליו משמע דלא ברירא לי' קולא זו וא"כ י"ל דגם בת"ה הקצר לא כיון לכך להתיר אפי' דרך פיו אלא כדס"ל לס' התרומה דגם בנקב שאינו מטהרו רק דרך הנקב שרי ולא דרך פיו:

והנה אם ניקב למעלה מרביעית וסתמו ודאי היכא דנשאר עליו דין כלי לכל חד כדאית לי' ורק דמ"מ אסור ליטול ממנו דרך פיו ומשום שלמעלה מהנקב אינו מחזיק מימיו בזה פשוט דמהני סתימה לכ"ע וראי' מהא דפ"ה דפרה משנה ז' כדמיירי בט"ז ססק"א אבל בניקב למטה מרביעית או אפי' למעלה והיכא דנטהר בשבירה זו אם מועיל בזה סתימה נחלקו בו כי הט"ז פוסל ואין ראי' ע"ז ממשנה הנ"ל כמובן אבל במג"א סק"ו דימה זה ליחדו לזתים ומשמע מדבריו דאפי' הטור מודה בהא כיון דמחזיק מימיו ע"י הסתימה וצ"ע בפ"ג דכלים משנה ז' הביא הר"ש תוספתא ושאר כל דברים אינם חבור ע"ש ולהמג"א ליהני מטעם דלא גרע מיחדן ולפמ"ש התו' בחולין נ"ה א' ד"ה שיעורן דלא דמי היכא דמועיל יחוד בלי תיקון להיכא דצריך תיקון דבצריך תיקון אמרי' כל כ"ח שטהור שעה א' חוב אין לו טומאה וא"כ בכ"ח יש לחלק בין סתימה דהוי תיקון ליחדו לזתים וצ"ע:

והנה יש מקום לחלק ולומר דאע"ג דביחדו לזתים פליג הטור אהסמ"ק היינו משום דכשניקב כבר אזל מיני' תורת כלי וע"כ לא מהני היחוד אח"כ להטור להכשיר הכלי לנטילה אבל בכלי שטף דמעיקרא לא אזיל מיני' תורת כלי כ"ז שלא ניקב כמוציא רמון