ביאור מרדכי ברכות קב

מפירש"י בברכות נ"ב א' ד"ה אין שמשקין שהן באוכל כאוכל דמי (ועיין בר"ש פ"ח דטהרות משנה ח' וצ"ע) ובשבת קמ"ה א' אר"פ דכ"ע משקה הבא לאוכל לאו אוכל הוא וכ' התו' לא מצינן למימר דכ"ע אוכל הוא א"כ מ"ט דמ"ד הוכשר אבל הרשב"א בחידושיו חם הביא גירסת הגאונים דכ"ע כאוכל דמי היכא דאין המשקה בא לאיבוד והסכים הרשב"א עמהם וא"כ ברור דיש לסמוך עליהן לגבי נ"י וכמ"ש המג"א אבל כשיש בהם רוטב החמיר במג"א שם ובט"ז סק"ט היקל גם בזה משום דלא עביד לאכלו בלי כף וה"ל כשותה דא"צ נ"י משום דשותה ע"י כוס ויש לחלק דבשותה כיון דל"ג בסתם שותה שא"א בלי כוס לא גזרו אף במוצץ בידו כמ"ש המג"א סק"ה וס"ק י"א אבל באכילה שאפשר לפעמים בלי כף וגזרו:

תו לא חילקו לגזור אף באוכל ע"י הכף כמו בפת דאף שיהיו פרורי לחם ברוטב שא"א לאכלו בלי כף אפ"ה בעי נטילה כמ"ש בסי' קס"ג ס"א בהגהה אך לפמ"ש הרש"ל דדבר שטבולו במשקה ר"ל לאפוקי דבר המתבשל במשקה וא"כ אינו נכלל בלשון התקנה דנ"י לדבר שטבולו ורק כל היכא דשייך טעם התקנה עצמו לא איכפת לן אם אינו נכלל בלשון התקנה א"כ בחטים שממ"נ אם אין בה רוטב ה"ל כאוכל ואם יש בה רוטב א"א לאכלן בלי כף לא שייך בזה לא פלוג כיון דלא שייך טעם התקנה וגם אינו נכלל בלשון התקנה עיין בית שמואל סי' י"ג סק"ך:

ט ה"ז מגסי הרוח וכ"פ כל הפוסקים כר"נ והב"י סי' קנ"ח ע"ש הסמ"ג דפוסק כרבא בחולין ק"ו א' דנטילה זו רשות היא ובכ"מ פ"ו מברכות דין ג' הביא ראי' מהא דחגיגה דסתמא דתלמודא נקט כר"נ ע"ש:

י קודם ניגוב כו' ואם לא ברך קודם נגוב מברך אח"כ קודם המוציא ולא אח"כ כמ"ש המג"א בסי' קנ"ח ס"ק י"ו:

יא אסור לאכול קודם ניגוב כו'. וכ' הב"י ס"ס קנ"ח דמדתניא בתוספתא פ"ב דידים הביאו הספר לקמן דהמטביל ידיו א"צ נגוב נראה דה"ה לשופך על ב' ידיו רביעית בב"א שא"צ נגוב ולכאורה לפ"ז ה"הד בשופך ב' שפיכות אף בפחות מרביעית דג"כ א"צ ניגוב דהרי טהרו השניים את הראשונים (ועיין מג"א סי' קס"ב ס"ק ט"ז ויש לחלק בדוחק דדוקא ברביעית ב"א שלא נטמאו המים מעולם הוא דמיקל הב"י בלא נגוב) ולפ"ז לא קמ"ל ר' אבוה מידי דפשוט במשנה בפ"ב דידים דמים הראשונים טמאים וצריך לשפוך עליהן שניים ממילא באם לא שפך עליהן דצריך לנגבן ולהרמב"ם דס"ל התם דכ"ז נשנה לגבי תרומה אבל לחולין א"צ מים שניים א"ש אבל לכל הפוסקים דלא ס"ל הכי קשה וגם צ"ל לפ"ז דמיירי ר' אבוה באתו משירי טהרה דאל"כ בלא"ה אין נטילתו בפחות מרביעית כמ"ש הר"ש דפ"ב דידים והתו' בחולין ק"ז א' סד"ה דלא אע"כ דמיירי באתו מש"ט ולפ"ז צ"ע מה שסיים בש"ע ס"ס קנ"ח או שנטל ידו א' ושפך עליה רביעית וכן שפך על חברתה דלמ"ל רביעית לכל יד דבכה"ג דאתו מש"ט סגי על יד א' שטיפה א' מרובה ומועיל לטהר כמו רביעית כדאי' רפ"ב דידים (אך במקומו נבאר בע"ה דידו א' בשטיפה א' לא מהני רק לטהר היד ולא לטהר המים וא"ש) וכל זה לדברי הב"י להמהרש"ל שהביא הט"ז שם הך דר"א אילו בלל הך דתוספתא דר"א מיירי אפי' בנטל רביעית דמצד דין נטילה א"צ ניגוב ורק משום דמאיס יש לו לנגב וכ' המג"א דלכ"ע אם הוא מקפיד צריך לנגב אף במטביל:

יב מכלי שבור יש לפרש דר"ל שלא ניקב בכ"מ אלא שנתבקע ע"ד שפי' הב"ח לדברי הרמב"ם שהביא הטור בסי' קנ"ט כלי שנשבר כו' או דר"ל כלי שבור גיסטרא אפי' אין בו נקב והיינו בלא יחדו לכלי אבל יחדו יש לו דין כלי כמבואר לקמן בע"ה:

יג בכונס משק' למטה מרביעו':

זו כשיטת הר"אש והטור דתרתי לגריעותא בעינן נקב בכונס משקה וגם אינו מחזיק רביעית אבל בנקב רק במוציא משקה שרי אף באין מחזיק רביעית וכן אפי' נקב בכ"מ אם מחזיק רביעית למטה מהנקב רשאי ליטול עכ"פ דרך הנקב דמיקרי עדיין כלי כיון דמחזיק רביעית ולפמ"ש התו' בחולין נ"ה א' ד"ה שיעורן דשברי כ"ח דשיעורן ברביעית דוקא ביחדן לתשמיש צ"ל גם הכא דמיירי ביחדו לתשמיש (ודוקא שיחדו למשקין דאם יחדו לזתים בזה פליגי הסמ"ק והטור) א"נ י"ל דוקא בנשבר הכלי ממנו ולא נשאר רק רביעית בכה"ג הוא דבעינן יחדו אבל הכלי שהוא עדיין שלם ורק שניקב בכ"מ למעלה מרביעי' בכה"ג אף בלא יחדו נשאר עליו תורת כלי כנלע"ד ומה שסיים הספר ואם הוא שבור למעלה אפ"ה אינו נוטל ר"ל שנשבר ממנו באופן שאינו מחזיק שם המים והוא רוצה ליטול בצד שהכלי שלם עדיין בזה אמר דאינו נוטל דהא אינו מחזיק המים שם כיון שנשבר מצד א' ויש לפרש עוד דשבור ר"ל שבירה המטהרת וס"ל בשבירה המטהרת אף במחזיק רביעית אזלא לי' תורת כלי כדס"ל להסמ"ג וסמ"ק ונקב בכ"מ ר"ל היכא דאין נקב זה מטהרתו ור"ל דלא בכלי חרס כ"א בכלי שטף או ביחדו לזתים דבכה"ג ס"ל דמ"מ אין ליטול ממנו לידים כ"א במחזיק רביעית למטה מהנקב ולפ"ז שיטת הספר כהסמ"ק והסמ"ג אבל יותר מסתבר לפרש כפי' הא' וס"ל כהר"אש והטור:

וז"ל הר"אש פ' כ"ה סי' ט"ו וכלי שניקב ומחזיק רביעית למטה מן הנקב מותר ליטול דרך הנקב כו' ויש לפרש דבריו דקאי אנקב במוציא משקה וקאי אדיוקא דרבא דאמר כלי שניקב בכ"מ אין נוטלין ממנו לידים דמשמע אבל במ"מ נוטלין ממנו ע"ז כ' הר"אש דבמחזיק רביעית איירי ולכן כ' הת"הד שאין מפורש ההיתר וכמ"ש הב"ח אבל הרב"י פשיטא לי' דהר"אש קאי אגוף דברי רבא שהוא בכ"מ וע"ז כ' הר"אש דאפ"ה במחזיק רביעית נוטלין ממנו דרך פיו וכאשר הבין הטור מדבריו ועדיין יש להסתפק דלמא לא הכשיר הר"אש אלא היכא שאין הנקב דכ"מ מטהרו כגון בכלי שטף דליכא דין כ"מ רק בכלי חרס ומכ"ש להרי"ף דגרס דאמר רבא כו' וקאי אדלעיל דמיירי בדולא דהיינו כלי עץ וכמ"ש הט"ז ר"ס ובכה"ג דוקא מכשיר הר"אש במחזיק רביעית וכ"מ בהרשב"א שהבין כן בדברי בע"הת שהרי בסוף שער ג' כ' וכלי שנשבר אע"פ שמקבל רביעית למטה מן השבר כ' בס' התרומה שאסור ליטול ממנו דכל שלמעלה מן השבר אין לו תורת כלי כו' ומסתברא דאפי' נשבר כל שלא טהר מחמת שבירתו עדיין כלי הוא ואין מחלקין את הכלי לשנים וכל שמקבל רביעית ואין שברו גדול כ"כ שיטהרנו מידי טומאתו מותר ליטול ממנו לידים עכ"ל הרי מהא דכ' עליו הרשב"א כל שלא טהר מחמת שבירתו כו' מבואר דהבין בדברי בע"הת דאיירי היכא שלא טהר