באורי מהרא"י ט

למיתתו או אחר מותו לפי שבמזל ובטבע לא היה ראוי להוליד אלא בשביל ההבטחה ותתקיים סמוך למיתתו ונמצא ממונו יפול ביד אפטרופוס וגם לא יוכל ללמוד תורתו לזרעו ותהא תורתו וממונו נקרא על אליעזר והיינו דקאמר ובן משק ביתי כלומר אפטרופוס שלי דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים כדפירש רש"י ועל זה הקפיד שהיה חפץ שיהא זרעו מגודל בחייו שיורישו תורתו וממונו הוא בעצמו: (יא) וישב אותם אברם תימא וישב אותם ה"ל לכתוב דלפי פשוטו של מקרא לא היה אלא עוף אחד ששמו עיט כדפי' רש"י וגם לפי המדרש לא היה רק דוד לבדו ויש לומר לפי מדרשו משום דאמר בתלמוד בקש הקב"ה לעשות חזקיה משיח וכן בן כוזיבא שהיה בימי רבי עקיבא תנא נתנו בו חכמים עיניהם שהיה משיח ואפשר שהיו ראויים לכך אלא שלא הניחום מן השמים ולכך כתיב וירד העיט וזה היה דוד לבדו שהתחיל לכלות באומות העולם והיינו ירידה על הפגרים וגם שאר היו מזרעו שהיו גם כן ראוים לכך אבל לא עשו בהם כלייה כל כך וישב אותם אברם את כולם עד בעתה אחישנה: טז (טז) ואברם בן שמונים וששה שנים פירש רש"י לשבחו של ישמעאל נכתב להגיד שהיה בן שלש עשרה שנה בעת מילתו ולא עיכב תימא דמקרא מלא הוא זה בסוף הסידרא ויש לומר דמההוא קרא לא הוה שמעינן דהוה בן שלש עשרה שנה מעת לעת דזהו שיעור ימי גדלותו ואף על פי כן לא עיכב ומהאי קרא שמעינן שפיר: פרשת וירא

יח (א) רש"י הוא שנתן לו עצה על המילה לפיכך נגלה עליו בחלקו דוק בפשטי' וכי צדיק גמור כאברהם אבינו שעמד בי' נסיונות נצטרך לעצה לקיים מצותו של מקום ויש לתרץ שנתן לו עצה למול בפרהסיא לפי שהיה אברהם בוש לגלות ערותו ורצה למול בצנעה והשיאו ממרא עצה למול בפרהסיא להראות שאינו בוש מן הלצנים ושלא יאמרו אוהביו ואנשי דורו אלו ראינוהו לא הנחנוהו כדפירש רש"י על בעצם היום הזה נמול אברהם ולפי שנתן עצה לגלות ולפרסם קיום מצות המקום לפיכך נגלה כבוד אברהם בחלקו: (ב) רש"י נצבים, עליו לפניו לשון נקייה הוא אצל מלאכים. ותימא לפי' זה אמאי כתיב והוא עומד עליהם תחת העץ ולא כתיב לפניהם ויש לומר משום דשימש אותם בצרכי סעודה שייך למיכתב והוא עומד עליהם כלומר בסמוך להם ממש כדי שיהא מוכן מיד לשמשן וגבי נצבים לא שייך האי טעמא וכן תרגום אונקלס והוא משמש עלייהון והכי נמי אשכחן בתלמוד פרק ערבי פסחים והוה קאי עלייהו רב ייבא סבא לשמשם לצורכי סעודה. ורש"י פירש פרק במה מדליקין דלשון המקרא ולשון התלמוד הוא לומר ממעל ולעיל כלפי אדם גדול ור"ל מלמעלה רחוק ממנו שיראים להתקרב אליו כמו שרפים עומדים ממעל לי ובלשון תלמוד לעיל מרבי תנחום רבא וכענין זה מתיישב נמי הכא שפי' דמשום חשיבות המלאכים כתיב עליהם כלומר ברחוק מהם: יט (א) רש"י כאן קראן מלאכים ולהלן קראן אנשים. תימא מאי קושיא נימא דהכא קראן מלאכים לפי ששהו כל כך מחברון לסדום משום דמלאכי רחמים היו כדפירש רש"י בתר הכי וא"כ שייך, שפיר לקרותן מלאכים אבל לעיל קראן אנשים משום דכתיב הולך עמהם לשלחם כלומר להלוותם לפי שסבור שאורחים היו. ויש לומר דגבי אברהם נמי מילי טובא עבדו דלא שייכי אלא גבי מלאכים שהרי אמרו שוב אשוב כדפירש רש"י וגבי לוט כאן נמי מוכח דסבור