באורי מהרא"י ח

טבעו של עולם בשביל תפילת הצדיקים דלא מפרשינן כך אם לא שאנו מוכרחים לכך וגם לא דמי לשם דמדת הדין שאני כמבואר למבין ולפי פשוטו יתיישב שפיר טפי דיש לומר דהא דוחקיה דרש"י לפרש הכי משום דכתיב ויעבר אלהים רוח על הארץ ועדיין לא נראית ולא נגלית הארץ כלום והיה לו לכתוב ויעבר אלהים רוח על המים אלא ע"כ ר"ל על עסקי הארץ ואם כן צ"ל נמי רוח תנחומין: ט (כ) רש"י הכניס עמו זמורות מוכיח מכאן מכתוב ויחל ויטע כרם וע"כ עוד נטיעה אחרת הכניס עמו מדקראו הכתוב חולין שהיה לו לעסוק בנטיעה אחרת כדפירש רש"י ומסתבר דתאנים היתה דהוא עץ הדעת למאן דאמר ופשוטו של מקרא משמע דתאנה היה דכתיב ויתפרו עלי תאנה ולא מצינו שום אילן מהכתוב בתור' עד כאן כ"א תאנה: (כז) רש"י אע"פ שיפת אלהים ליפת פי' שירחיב לפי שבית שני הי' גדול וגבוה יותר מבית ראשון מ"מ וישכון באהלי שם: (כא) רש"י אחי חם שאלו שניה כיבדו אביהם אינו ר"ל שבשביל כך יחסו הכ' אחר יפת לפי שכיבד אביו כמו יפת דאדרבה שם נתאמץ במצו' כבודו יותר כדפי' רש"י ולא יתכן לייחס שם אחר יפת בשביל כך אלא יש לומר דמשום טעם אחר ייחסו כמו שיחסו באבי כל בני עבר אף על גב דבהדיא כתיב נמי דעבר בנו היה א"כ קשה אמאי לא ייחסו גם כן שהיה אחי חם וזה מתרץ רש"י לפי שהוא כיבד וחם ביזה לא רצה ליחסו אחריו: (כה) רש"י יקטן שהיה מקטין עצמו לפיכך זכה כל המשפחות הללו להעמיד יש לומר דדרשינן הכי מדכתיב כל אלה בני יקטן וגבי כנען שהוליד גם כן בנים הרבה לא כתיב הכי אלא ודאי אתי קרא לומר דבשביל שהקטין עצמו זכה להעמיד כל אלה ובלא זה היה קשה מאי דוחקו דרש"י למידרש במה זכה להעמיד הרבה בנים ואין צריך שום תירוץ על זה: פרשת לך לך

יב (יג) רש"י למען ייטב לי בעבורך יתנו לי מתנות. י"ל דדריש רש"י הכי מדכתיב בקרא אחרינא ולאברם הטיב בעבורה ויהי לו צאן ובקר ופירוש דההוא קרא בשביל שהטיבו לאברהם היה לו צאן ובקר דאם לא כן לא יתיישב משמעות דקראי אהדרי ומשום הכי פירשו רש"י הכי נמי למען ייטב לי יתנו לי מתנות: (יד) רש"י ה"ל לומר ויהי כבואם מצרימה. דוקא הכא שייך למידק אמאי לא קאמר כבואם משום דהאי קרא איירי בשרה דכתיב ויראו המצרים את האשה דלא איירי באברהם מידי אבל בקרא קמא דכתיב ויהי כאשר הקריב לבא מצרימה לא קאמר כאשר הקריבו דההוא קרא במילתא דאברהם איירי ואף על גב דאיירי נמי במילתא דשרה מכל מקום איהו חשיב טפי למתלי הענין ביה: (טו) רש"י הללוה ביניהם ואמרו הגונה היא למלכות לא רצה רש"י לפרש שסיפרו שבחה אל פרעה דאם כן ה"ל לומר וישלח פרעה ויקח את שרה כדכתיב גבי אבימלך אלא כתיב ותקח האשה בית פרעה כלומר לקחוה מעצמם והביאו אותה לפרעה לפיכך צריך לפרש הללוה ביניהם קודם שהביאוה לפרעה: יד (ח) ומלך בלע היא צוער שם העיר בלע היתה ותימא דלמה לא הזכיר שם המלך כמו באינך ויש לומר דאפשר שמו של אותו מלך לא היה על שם רשעתו כמו שמאבר ושנאב כדפירש רש"י והכתוב לא הזכיר שמותם אלא להודיע רשעתם ואם תאמר בברע וברשע למה לא פירש רש"י שמותם על שם רשעתם יש לומר דפשט דשמייהו ברשעה ברע ברשע וקצת מוכח דמלך בלע לא היה רשע כחבריו כל כך דהא עירו נצלת: טו (ג) הן לי לא נתת זרע אף על גב דכבר הבטיחו על הזרע מכל מקום דואג היה שמא לא יהיה לו זרע אלא סמוך