באורי מהרא"י ז

בראשית

(ז) רש"י עשייה זו כמו ועשתה את צפרניה שפירושו לפי פשוטו תהא מתקנת ומייפת את צפרניה כמו לא עשה את שפמו ולא עשה את רגלו דמפיבוש' ורש"י שפי' בפ' כי תצא לשון גידול זה לפי מדרש שדרשו חכמים: (ח) רש"י שמים שא מים אש מים כלומר אש הוא למפרע שא וכן דינא לכתוב כל שמים באלף בין שי"ן למ"ם בשביל קריאת הקמץ אלא מקרא סופרים הוא זו לכתבו בלא אלף הכי איתא (נדרים דף לז ע"ב): (כו) נעשה אדם וגו' רש"י תרצו שפיר ובכור שור תירץ בע"א שמצינו בכמה מקומות בלשון רבי' והוא לשון שררה לפי שיצירה זאת של אדם היתה חביבה הזכירה בלשון שררה ובלשון זה יתורץ גם כן אמאי כתיב וירדו בלשון רבים אאדם יחיד אלא משום דלשון וירדו לשון מלכות כתוב בלשון רבים ואם כן תשובת המינים בצדה גם בפסוק זה. אך זו ראיתי אח"כ בבכור שור דשייך שפיר לשון רבים לכתוב אמילתא דאדם לפי שהוא כולל זכר ונקבה כדכתיב זכר ונקבה בראם ויברא אותם ויקרא את שמם אדם: ב (יד) רש"י כוש ואשור לא היו עדיין ונקרא על שם העתיד תימא דבתוס' דכתובות, (י' ב') מפרשים אליבא דרש"י דמכוש אין להוכיח דנכתב המקרא ע"ש העתיד וגם כן מאשור אין להוכיח אי לאו דתני רב יוסף אשור זו סליק משום דמצינו למימר דאשור וכוש שם המחוז ולא שם העיר ומעולם היה נקרא כוש ואשור ואם כן מאי דוחקיה דרש"י לפרש הכי דעל שם העתיד היה נקרא כך נימא דשם המחוז כך היה כמו ארץ החוילה דלא פירש עליו מידי ואף על גב שמצינו דשם האיש נקרא כך בפרשת נח ומכל מקום ע"כ לאו שם האיש ר"ל מדכתיב ארץ החוילה ולא חוילה (כמ"ש הראב"ע בפ' יתרו כי לא תבא ה' הידיעה ולא רבוי בשם העצם אולם ע"פ המימרא בחולין דף ה' ע"א ודלמא תרי גברי דהוו שמייהו עורבי' שכל גם שני כלליו אלה): ו (ג) רש"י ק"ך שנה אאריך להם אפי ר"ל דבזכות שני חיי משה שהיו ק"ך שנה האריך להם אפו ומשה רמז כאן בשג"ם בגימט' משה והכי דריש בפרק ראשית הגז דחולין דמשה רבינו ושנותיו רמז כאן כדפי' רש"י: פרשת נח

ז (ג) גם מעוף השמים שבעה שבעה פירש רש"י בטהורים דבר הכתוב וילמד סתום מן המפורש. ותימא כיון דבתחילת הציוי הזכיר עוף קודם בהמה מן העוף למינהו ומן הבהמה למינה אם כן כאן נמי היה לו לכתוב מן העוף הטהור שבעה ומן הבהמה שבעה שבעה וילמד סתום מן המפורש. ויש לתרץ משום דאמרינן בפרק אלו טריפות דעוף טהור מרובה על הטמאים ובהמה טמאה מרובה על הטהור שייך לומר דילמוד סתום גבי עוף כיון דרובא טהורים ורובא ככולא לממה נפשך אתי שפיר דכתב ביה בסתם אבל גבי בהמה הוי איפכא ולפירוש התוס' לא אתי שפיר דלפי דבריהם דאפשר דעוף טמא נפישי מטהורים ומדבריהם מוכיח ד"ז שאמרז"ל דעופות טהורים מרובים דדוקא מיני עופות טהורים אבל מספר דגופי עופות טמאים נפישי מטהורים מכל מקום שפיר דאע"ג דיש הרבה מינין במין טמאים כמו שבא המספר התם מאה מיני איה הם אפילו הכי לא לקח אלא ב' מכל מין כולל: ח (א) אלהים רוח על הארץ פירש רש"י רוח ניחומין והנחה ע"כ צריך לפרש כך דרוח ממש לא יתכן כלל דאינו משכך המים ואדרבה להיפך כתיב ישב רוח יזלו מים ולא רצה לפרש ששינה המקום