באורי מהרא"י מז

מפניך במצור כלומר שיוכלו האויבים לעשות תחתיו או אחריו מארב או מגן וצנה כנגדך אותו עץ תוכל לכרותו דבל תשחית דגופא עדיף כדאיתא במס' שבת בפ' מפנין ובמס' ב"ק מוכח נמי היכא דיש הנאה בקציצתו יותר מבפירותיה דשרי למקצייה: פרשת תצא

כא (יז) פי שנים. פירש"י שני אחים, ומורי הקדוש אמר לי שהוא מלשון כפי עבודתו שהוא מתפרש נמי כנגד שעור עבודתו וכן לפיהן ישיב גאולתו י"ל על דרך זה: (כא) וכל ישראל ישמעו. רש"י מכאן שצריך הכרזה בב"ד כאן אי איפשר לו' שממתינין עד הרגל כדדרשינן גבי זקן ממרא ואע"ג דה"נ כתב וכל ישראל ישמעו משום דברישי' דקרא כתיב ורגמוהו כל אנשי עירו ואי אפשר לדרש במעמד כל אנשי עירו ולעולם ממיתין אותו ברגל בירושלים דהכי פי' לקמן גבי נערה המאורסה כל אנשי עירו במעמד כל אנשי עירו ואי בירושלים ממיתין אותו כדי לפרסם הדבר מה צריך למעמד אנשי עירו הלא כל ישראל ישמעו ויראו כתיב בדבר: כב (כב) רש"י גם הבאים מאחוריהם אין לפרש דאתא לרבות שלא כדרכו דממשכבי אשה אתרבאי. ותו ה"ל למכתב מאחורם בלשון יחיד אלא ר"ל הבאים מאחוריהם אחור כנגד אחור כדרך שהכלבים נקשרים ואשכחן נמי במסכת סנהדרין דאיפשר שיהא רובע איש בעצמו במשכב זכור כ"ש באשה שהוא אפשר באבר חי ואיצטריך לרבוי דלא תימא דהוה מעשה חדודין: כג (יט) לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב. הני תרי מילי חילופי עזי פנים וחציפי אינון דכלב עז בחיות והחיות עזין יותר מבהמות כדחזינן ואפ"ה הכלב עז שבהן וכתב מצח אשה זונה היה לך ופסל הכתוב את חלופיהם לקרבן ואהא סמכו רבותינו לשנות במשנתנו עז, פנים לגיהנם כו' יהי רצון מלפני ה' אלהינו ואלהי אבותינו שיבנה בית המקדש במהרה בימינו כלומר ואז יהא ניכר גריעותם דעזי פנים כי חלופיהם יפסלו להקרבה: כה (ב) לפניו כדי רשעתו ולאחריו כדי שתים. משמע בגמרא דבי"ג היה יוצא מכדי רשעתו אלא שהתורה קנסתו עוד בכפלים. ושמעתי מאדוני מורי הקדוש ז"ל ששמע שהשיעור הוא לפי מספר השנים כי בן י"ג שנים בר עונשין הוא בב"ד של מטה אבל בב"ד של מעלה אין עונשין אלא מבן כ' ולמעלה ואמרינן בפ' הפועלים דמחו לאליהו בשיתין פולסין דנורא דהיינו בכפליים יותר מחשבון השנים של העונש למעלה ומכאן יש ללמוד דמכות מרדות אינן אלא י"ג הכאות כמנין אותיות שבפסוק והוא רחום וגו' דהמלקות שתקנו חכמים על דבריהן אין להם רשות להוסיף ולקנוס יותר מכדי רשעתו דקנס לקנס לא עבדינן: פרשת תבא

כו (ב) רש"י מראשית ולא כל ראשית אין כל הפירות חייבין אלא שבח הארץ. אין להקשות כיון דדרשינן ארץ מראשית למה לי דבשלמא אי לאו ארץ במראשית לחוד לא סגי דלא הוי ידעי' איזו פירות חייבים ואיזו פטורים אבל בג"ש לחוד הוי סגי וי"ל אי לא כתיב מראשית לא הוי דרשינן ג"ש וכה"ג בכמה דוכתי משנינן הכי ותו י"ל דאי הוי כתיב ג"ש לחודה ה"א דלעולם כל הפירות חייבין בביכורים וג"ש אתא דבז' מינין מביאין אפי' משקין דהכי פרט בהן קרא משקין שמן ודבש והא דדרשינן פ' העור והרוטב פרי את מביא ואי אתה מביא משקה מוקמינן לה אשאר פירות כתב רחמנא מראשית דאימעטו מקצת פירות ומתוך ג"ש מוקמינן אהנך דלאו מז' המינין וא"כ בע"כ מיעוט דפרי' ולא משקה אז'