באורי מהרא"י מו

ודאי תשמעו ותשיגו את הברכה: יב (כב) רש"י אי מה צבי ואיל חלבו מותר תלמוד לומר אך. אין להקשות אם כן לא לכתוב כלל כאשר יאכל הצבי דלמאי הילכתא איתקש הכא בשר תאוה לצבי ואיל דאדרבה חלוקים הם בזרוע והלחיים והקיבה דבשר תאוה חייב וזה פטור. ויש לומר דאתי לאורוי דבמדבר אף על גב דנאסר להן בשר תאוה צבי ואיל אשתרו דדוקא בהמה דחזי לקרבן איתסר להו והכי פי' המקרא כאשר יאכל עתה במדבר צבי ואיל בתאוה כך תאכלו הבהמה כשתכנסו לארץ כך מפרש בפר' קמא דחולין ובפירוש רש"י שם והשתא אתי שפיר דלעיל דאתקשו פסולי המוקדשין לצבי ואיל לא כתיב מיעוטא דחלבם אסור אף על גב דלא מצינן למילף מינייהו דמה לחולין שכן חייב במתנות מכל מקום כיון דאית לן לאקושי למילתא אחרית' למתנו' לא פלגינן להו לפסולי המוקדשין מחולין אבל הכא דלית לן שום היקש אחרינא אפילו אי לא כתב מיעוט לעיל גבי פסולי המוקדשין הוה דרשינן גבי חולין היקשא: (ל) רש"י אלא להזהירך ללמדך עד כמה צריך להתחזק במצוה. כלומר לפי שיצר הרע מסיתך תמיד להעבירך על דת קונך ולכך אפי' מצות הקלות צריכין אזהרה וחזוק כל שכן אותן הקשים לשמור כגון גזל ועריו' שנפשו של אדם מחמדתן: יג (ט) רש"י לפי שנאמר עזוב תעזוב. תימא מה שייך האי קרא למחילה דרש"י פי' לעיל בפ' משפטי' תעזוב לשון עזרה הוא כמו עצור ועזוב ויש לומר דהת' פירש רש"י לפי פשוטו והכא במדרש רבותינו רמז לתרגו' אונקלוס דתרגם לעיל משבק תשבק מאי דבלבך עלוי' והיינו לשון מחילה ולפי פשוטו נמי יתיישב כלומר לפי שנאמר עזוב תעזוב וצות' תורה שלא לזכור לו השנא' אבל לזה צריך אתה לזכור לו השנאה: פרשת שופטים

יז (כ) רש"י אש' לא צויתי פי' לעבוד בשביל כבודי כדרך העול' שמכבדים את שמשי המלך בשביל כבוד המלך אבל אינו ר"ל לעבדו ממש לשם אלהו' דהא פשיטא דלא צוה המקום כך: (יז) וכסף וזהב לא ירבה לו. הכא לא פריש קרא אמאי לא ירבה לו כמו שפי' על הסוסי' ועל נשים משום דנפש אדם נבהל להן ביותר מכל תאות לב כדאמר רוב בגזל ומיעוט בעריו' לכך כתבה תורה בדרך גזרת המלך כדי שלא יורו היתר מתוך הטעם שהרי אפי' אינך שני דברים נכשל בהן אדם גדול שלמה המלך ע"ה וצדד היתרים מתוך הטעמים כדאית' בתלמוד: יח (א) רש"י כל בין בעלי מומין בין תמימי'. איצטריך לרבות בעלי מומין שלא יהא להם חלק ונחלה אע"ג דחולקים הם בקדשי' כדפירש"י לעיל בפ' צו דאתרבו מכל דבר מ"מ סד"א שיהא להם חלק ונחל' לפי שקדשי הגבול יש לבעלי' טובת הנאה בהם לתת לכל כהן שירצה וברוב היו נותנין לאותן כהנים שמקריבין ומכפרים בעדם דהיינו תמימין ונמצאו מיעוט מקדשי גבול שהוא עיקר פרנס' הכהנים לא הגיע לבעלי מומין לפיכך יהא להם חלק ונחלה אתא קרא ומיעטינהו: (ב) ונחלת חמשה. ר"ת מפרשו ה' אחים מן האם, ראובן שמעון יהודה יששכר זבולן הואיל ומאם אחת צריך מיעוט טפי: יט (כ) הנשארים ישמעו רש"י מלמד שצריך הכרזה בב"ד. אבל להיות ממתין להם עד הרגל כמו גבי זקן ממרא לא משמע מהאי קרא מדלא כתיב וכל העם ישמעו ויראו כדכתיב לעיל גבי זקן ממרא דהוא משמע במקום שכל ישראל שם יחד: כ (יט) האדם וגו'. בסמ"ג בשם רשב"ם פי' דכי דהכא לשון אלא הוא ויתיישב המקרא כן. ור"ל לא תכרות עצה אלא עץ השדה שהוא האדם