באורי מהרא"י מה

רש"י האי עקב טפי מכמה עקב שבתור' בהאי פרש' גופה עקב לא תשמעון עקב אשר שמע אברהם עקב היתה גבי כלב דכל הני לשון בשביל הן ולא דריש להו מידי וי"ל דלאו לישנא דעקב מזקיקו להך דרשא אלא דקשיא לי' אמאי כת' קרא הכא תשמעון הא בקרא דלעיל כתב אשר אנכי מצוך היום לעשותו ה"ל למכתב עקב תשמרו ותעשו וזה מיישב רש"י דלשון שמועה כתובה על מצות קלות שאדם דש בעקביו שבשמיעה כלומר בקבלתן כן אפשר לקיימן בקל וכת' אחר כך ושמרתם ועשיתם רוצה לומר מצות אמורות שצריכות אזהרה בשמירה ועשייה וכיון דמצי רש"י ליישב בלשון עקב לפי הוכחות המקרא דריש ליה רש"י הכא למכתב לשון עקב ולא לשון למען כמו ברוב התורה: ח (ד) רש"י כדרך המהלכים יחפים שרגליהם נפוחים. מקשים והא כתיב בפרשת כי תבא ונעלך לא בלתה מעל רגלך ויש לומר קצת דודאי מה שהי' סביב הרגל וסביב האי סתוירא לא בלתה כי לא השליט המקום ב"ה בהא ענין הרקבון אלא מה שתחת כפות הרגלים שמתקרע מחמת הדריסה נוכל לומר שלא רצה הקב"ה להגן נגד זה תדע שהרי ממציא רש"י טעם למה לא בלו שמלותיהם לפי שהיה ענני כבוד דמגהצי אותן ולא ר"ל שבדרך נס וגבורת הקב"ה היתה: י (ו) רש"י ממוסרה להר ההר ח' מסעות, תימ' דלא תמצא רק ז' וכן קשה לעיל בפרשת מסעי דחשיב כ' מסעות מרתמה עד הר ההר ולא תמצא רק י"ט וי"ל בדוחק דמדבר צין היא קדש (מסעי ל"ג ל"ו) תרי מסעות היו ותדע מדלא כתיב לעיל בפרשת שלח ויחנו במדבר פארן הי' רתמה דחד מקו' הוא כדפרש"י לעיל פרשת בהעלותך וכתב ויחנו במדבר פארן והכא כת' ויחנו ברתמה הכא נמי לא ה"ל למכתב הכא אלא ויחנו בקדש כדכתיב נמי בתריה ויסעו מקדש אע"כ תרי מסעות היו ואפשר דלא היה מסע גמורה לכך קיצר הכתוב: יא (י) רש"י יכול בגנותה הכתוב מדבר כו'. וא"כ היה צריך לפרש כן דקראי לפרש לגנות הארץ מצרים נשקית ברגל וזה לשבח דנמוכה ומישור היתה והיא בקל להשקותה ברגל אבל א"י שהיו בה הרבה הרים אינה נשקית ברגל וגם אין, ההשקה מועלת כ"כ בהרים שהמים נוזלים מהם דאפילו במטר אינה מספיק' כדאמרי' במסכת תענית תלגא לטורא ודרך המטר להיות פעמים רבות נעצר וגם מה שה' דורש אותה תמיד היינו מפרשי' שמשגיח על מעשה יושביה כדי למרק עונותיהם ועצר את השמים כדי שיהיו חוזרין בתשובה כדדרשינן פ' קמא דתענית שמל קשיותיה' של ישראל וזה לא הי' לשבח לצורך עולם הוה: (יג) רש"י אזהרה ליחיד אזהרה לציבור. בזה יתיישב נמי אמאי לא כת' הכא בכל מאודכם כדלעיל משו' דלעיל מצינו למימר יש לך אדם שממונו חביב עליו יותר מגופו כדפי' רש"י לעיל והכי דרשינן פר' כל שעה דלכך נאמר ובכל מאודך אבל גבי צבור אינו מצוי כלל שכל הצבור או רוב יהא ממונן חביב עליהן יותר מגופן ואפי' לאידך דרשה דדרשינן לעיל דמובכל מאודך שמעינן כל מדה ומדה ההיא דרשינן מדלא כתב ממונך או רכושך אבל מכל מקום אין מקרא יוצא מידי פשוטו וגו' דקרא מיותר ליש לך אדם: פרשת

ראה

(כו) את הברכה אשר תשמעו ולא כתי' אם תשמעו. אע"פ שפי' כך הוא כדפי' רש"י ע"מ שתשמעו לי בשביל שתשמעו לי והוי פי' דהאי אשר כמו אשר הבאשתם את ריחנו בפרשת שמות דפי' גם כן בשביל מ"מ בשביל חיבתם של ישראל כתיב הקללה בלשון תנאי והברכה בלשון