באורי מהרא"י מד

מכר אוכל ומים. תימ' והלא הכתוב מעיד על עמון ומואב שלא קדמו בלחם ובמים וא"ל לצדדי' כתב קרא דעמוני' לא קדמו ומואבים שכרו את בלעם, דהא אמרינן בפרק חלק גדולה לגימא שריחק' שתי משפחות דהיינו עמון ומואב כדאיתא בהדיא התם ויש לומר רש"י אינו ר"ל לענין מכר אוכל ומים אלא גבי בני עשו. ומואבים דהכתוב מדמה להם ראו דאדומים מיאנו להעבירם בארצם אף המואבים עשו כן כך פירש רש"י לעיל פרשת חקת דיפחא פי' וגם אל מלך מואב וגומר ומשה רמז כאן כך פירש לי מורי דודי הקדוש מהר"א ז"ל: פרשת ואתחנן

ג כט ונשב בגיא וגומר ונצמדתם לבעל פעור גומ' עד ואני לא זכיתי למחול לי. תימא למה הזכיר עון זה שנמחל להם טפי מכמה עונות שנמחלו להם ועוד תקשה מה שייך האי קרא הכא. ולפי פשוטו היה לתרץ קצת לפי שהיה העון קרוב שעשו ונמחל להם הזכירו כמו שזכר אחרי כן עיניכם הרואות גומר. ועי"ל לפי שמשה נקבר מול בית פעור וכדכתיב בפ' וזאת הברכה. ופירש רש"י התם שמוכן קברו לשם שיכפר על מעשה פעור והוא על עצמו לא זכה למחול מה שאין לומר כן במחילת שאר עונות: ד (ב) לא תוסיפו פירש רש"י כגון ה' פרשיות בתפילין וה' מינין בלולב. אזהרה זו שייכ' שפירש הכא גבי מה שהזכי' מעשה פעור כדמסיים האי קרא עיניכם הרואות את כל אשר עשה ה' לבעל פעור ומשום דרז"ל אמרו הפוער לפעור אפילו אם הוא מתכוין לבזות' חייב משום דבכך היא עבודת' אע"ג דבשאר עבודה מצוה לגנות ולבזות ואם כן יש ליזהר מלהוסיף גם כן על שאר מצות אע"ג שמתכוין לטובה אולי גורע הוא בתוספותיו כמו שזה הפוער נתחייב בתוספת שהתורה לא ציותה לבזות אלא אותן שעבודתן דרך כבוד והוא מוסיף להבזות גם כן את פעור ואינו מתכוון כלל לעובדה בביזוי זה כי אם להתלוצץ עליה ולגנותה ואפילו הכי חייב: (יט) אשר חלק ה' לכל העמים וגו' ואתכם לקח עד אשר לקח להיות לו לעם נחלה. מכאן סמך לדברי רז"ל אין מזל לישראל והכי פירש המקרא השמש והירא וכל צבא השמים חלק לכל העמים להיות האומות נמסרים ביד המזלות והכוכבים להנהיגם ואתכם לקח הי מכור הברזל ממצרים כלומר בשינוי טבע להפך הגלגלים שהוא ענין פלא ונמנע כמו שכתב מכור הברזל להיות לו לעם נחלה כלומר להיות לו לעם נחלה ולהנהיגם בכבודו ובעצמו ולא יהיו נמסרים ביד המזלות כאשר הנהיג עמכם ביציאת מצרים ורש"י פירש אשר חלק בדרך אחרת בשתי פנים ודברי תורה כפטיש יפוצץ סלע ה (טו) וזכרת כי עבד היית במצרים ויפדך וגו' על כן צוך את יום השבת. ותימא אמאי הזכיר פדייה במצוה זו יתר מבשאר וי"ל משום דידע דהוקשה עליהם מאד לקבל שביתת מלאכה כדאשכחן גבי מעשה דפורים שהיה נס חביב מאד ואמרי' במס' מגילה שמרדכי ואסתר כתבו לקבל עליהם את ימי הפורי' לימים טובים ומיאנו ולא רצו לקבלם אלא לימי משתה ושמחה והכי מוכיח קרא בהדי' וכל שכן שביתת שבת דחמיר טפי ולכך הזכיר להם העבדות כלומר מי, שפודה העבד מן השבי כל מלאכתו שלו ואם יאמר לו הרב לעבד תשבות ממלאכה מן הדין הוא שישמע לו שהרי אינו משועבד לעשות מלאכה כי אם לו: פרשת עקב

ז (יב) רש"י המצות הקלות שאדם דש בעקביו תשמעון. הא דדריש