באורי מהרא"י מב

דאם לא הקריבו בפסח שלא יקריבו בשבועות תשלומין לפסח אע"ג דשוין הם בקרבנותיהם מכל מקום תרי שמות נינהו אבל שבתות ור"ח דכולהו חד שמא נינהו סד"א שיקרב בשביל תשלומי ראשון קמ"ל פרשת מטות

ל (ו) רש"י במה הכ' מדבר באשה שנדרה בנזיר. מקשי' והלא בנערה גבי אביה איירינן בהאי קרא ואמאי נקט רש"י אשה לגבי בעלה בהאי דרשא וי"ל דגבי נערה לא שייך למימר וה' יסלח לה משום דב"ד של מעלה אין מענישין אלא לאחר כ' שנים וא"כ הך דרשא דהיא לא ידעה בהפרה ע"כ לאשה לגבי בעלה שייכא דמשכחת לה בגדולה בת כ'. אבל בנדרה בנעוריה נמי לפי פשיטי' דקרא וה' יסלח לה ר"ל לפי שהיא עוברת על נדרה שנדרה אף על גב שהתירה התורה ע"י הפרה היינו משום שאינה ברשות עצמה והאב או הבעל מפירים בעינוי נפש משום מלאכתה שהיא משועבדת להם. ולפי טעם זה משכחת שפיר דשיכ' סליחה בנערה כגון שנדרה שלא לאכול בשר כ' שנים והפר לה האב כל הנדר דהשתא נמי נדרה היה מגיע לאחר כ' שנים והיא עוברת בהן על נדרה מ"מ דרשה דלא ידעה בהפרה לא שכיחא כלל בנערה בענין זה שצריכ' סליחה דאיך יתכן שלא תשמע ותדע בהפרה בימי נערות עד לאחר כ' שנים אלא שצריך לדקדק במסכ' נדרים אם יכול האב להפר כל נדריה אפילו לאותם ימים שלאחר שיצאה מרשותו הואיל ומפר לה להבא ואינו עוקר הנדר מעיקרו לא מצינו נדר שהותר כן: לא (ד) רש"י לכל מטות ישראל לרבות שבט לוי. ומק' והלא א"כ הוי י"ג אלפי' וי"ל דשבט אפרים לא שלח מהם לצבא כלל לפי שמיתת משה תלויה היתה בנקמ' זו היו יראי' שמא יהיו נחשדין שמזרזין למלחמה זו כדי שיעדר משה ויעמוד יהושיע תחתיו שהיה משבטם ולכך עמדו בני לוי במקומם להודיע זרזותם לנקמות ה' שאף על פי שמשה, משבטם היה ויעדר מהם ע"י נקמה זו לא נמנעו וי"מ בהיפוך ולגנאי דשבט אפרים לא נמסרו בע"כ אלא ברצונם ומנין י"ב אלף אוימסרו קאי ולא יתיישב שפיר: (יז) רש"י איני יודע וכל אשה יודעת איש אם להרוג. מק' איך נוכל לטעות כך דא"כ למה לי כל הטף בנשים נילף מק"ו מגדולים וי"ל דאי לא הוי כתיב הרגו משמעות הכתוב היה מוכיח למדרש וכל אשה למטה דכיון דכת' קרא קמ' הן הנה וגו' ושביק לנשים ומתחיל הרגו כל זכר משמע דוכל אאשה קאי למטה וכיון דע"כ למטה קאי היינו מהפכין הסבר' ונימא דאי הוה כתי' וכל אשה יודעת איש לחודי' ה"א דר"ל ראוי ליבעל קאמר ומש"ה החיו לפי שהית' ראוייה להחטיא את ישראל ולא הכשילו את ישראל אבל טף דאין ראויין אין להן זכות להחיותם ואין להקשות היא גופה קשה אמאי מתחיל בכל זכר וי"ל דע"כ צריך מעת' איזו טעם מכל מקום אינו ברור והוי טעינה קצת ליישב אמאי לא כתב רק הרוגו לבד דע"כ צריך לכתוב הרוגו גבי זכר וראיה דשביק נשים ומתחיל ביה: פרשת מסעי

לג (לח) בשנת הארבעים וגו' עד חדש החמישי באחד לחדש. תימ' דבמקום שנכתב עיקר מיתתו של אהרן לא נכתב באיזה חדש ובאיזה יום היתה גויעתו ותו דבכל הצדיקים אברהם יצחק ויעקב ומשה לא נכתב באיזו יום גועו. וי"ל משום דכת' הכא וישמע הכנעני. ופי' רש"י דכאן לימדך דמיתת אהרן הוא השמוע' שנסתלקו ענני כבוד