באורי מהרא"י מ

פרשת קרח

טז (יד) רש"י אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו ותתן לנו וגו'. אמרת אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ זבת חלב ודבש משם הוצאתנו ואף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו. ותימא לפ"ז אמאי לא ערבינהו קרא כיון דחד טעמא הוא שהיו מתלוננים שהעלה אותם מארץ זבת חלב ודבש כדכתיב ואף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו ותתן לנו נחלת שדה וכרם כי תשתרר וגו'. והיה לו לכתוב המעט כי העליתנו מאזח"ו ולא הביאותנו אל ארץ זבת חלב ודבש. וי"ל דלעולם חד טענה הוא כדמשמע לשון המקרא וכדפירש רש"י והא דחלקינהו קרא אתיא לאשמעינן דתלונה יתרה הוה להו לדתן ולאבירם, וכן אמרו את"ל שאין לנו שום מחסור כאן אדרבה יש לנו מזונותינו בלא טורח מ"מ אם הביאותנו אל אזח"ו ותתן לנו נחלת שדה וכרם לא היינו מתקנאים בכהנים ולוים בשביל גדולתם כי היה לנו מעלה כנגדם שאנחנו חולקים בנחלת הארץ והם אין להם חלק ונחלה אבל עכשיו כאן כולנו שוין בהספקתנו הם כמונו ואעפ"כ יש להם שררה וגדולה עלינו: יח (יח) ואת שם אהרן תכתוב על מטה לוי. מקשים מה תיקון היה בזה שלא יעוררו על הכהנים עדיין יאמרו שאר שבט לוי אלו נכתב אחד משמותינו על מטה לוי היה פורח גם כן משום דכל השבט מקודש וי"ל דכל מחלוקות קרח וכל שבטו כבר נסתלקו בשרפת המקטירים הקטורת ונתנסה שאין ראוי לכהונה אלא אהרן, ועדיין היה ערעור מן שאר שבטים על שבט לוי כולו בשביל שהקריב משה לעבוד עבודת המקום ואמרו שמשה עשה זאת מדעתו בשביל כבוד אבותיו ושבט ראובן התחיל בעירעור זה מפני הבכורה ואפשר ע"י כך באו ג"כ שבט יהודה לערער משום המלכות וג"כ שבט יוסף, לפי שלו נתנה בכורה וע"י כך באו כל השבטים ונתנסה זה במטות: פרשת חקת

יט (ב) רש"י לעולם היא נקראת על שמך פרה שעשה, משה במדבר. פי' כל הפרות העשויות לדורות יקרא על שמך שכלם צריכים לאפר, פרה של משה שהיה נתון בהר המשחה לדורות כדפירש רש"י: כ (א) מה קרבנות מכפרים אף מיתת צדיקים מכפרת. כלומר פרה לא היתה קרבן גמור שהרי לא קרבה לגבי מזבח ומכפרת גם מיתת צדיקים אע"ג שאינה קרבן מכפרה לכך לא סמך מיתת מרים לפרשת כל הקרבנות בפרשת פנחס: (ח) רש"י מכאן שחס הקב"ה על ממונם של ישראל ואע"ג דאנהו קאמרי אנחנו ובעירנו וא"כ הוצרך להשיב כך מ"מ דייק מדכתיב והשקית את העדה ולא כתב ותשת העדה שהרי לא היה צריכה להשקות בני אדם אע"כ על הבהמה ציוה להשקותם כי מעצמם לא היו יכולין לשתות ממעיין: (טז) רש"י מכאן שהאבות מצטערין בקבר על צרת בנים. תימה מנ"ל דילמא אמת כך היה שהם ואבותיהם היו משועבדים והרעו להם המצרים וי"ל מדלא כתיב וירעו המצרים לאבותינו ולנו דהוה כסדר וכת' לאבותינו לבסוף משמע דמלתא אחריתא הוא דלא מענין הרעה דקמייתא: (יז) רש"י אע"פ שיש בידינו מן לאכול ומים לשתות לא נשתה אלא נקנה מכם אוכל ומים. תימה אמאי לא רימז אאוכל כמו אמים דהא ע"כ אוכל נמי בקשו מהם כדכתיב קרא בהדיא בפרשת ואלה הדברים אוכל תשברו מאתם וי"ל דמים הוא עיקר רבותא שבקשו לקנות אע"פ שהיו בידם ובלאו הכי אין דרך לקנות מים כמו שקינן ירמיה מימינו בכסף שתינו ולכך רמזה התורה הכא טפי: