באורי מהרא"י לט

והאיש משה עניו מאד שהם דמוהו כאלו מתייהר בא הכתוב והעיד שהיה עניו מכל: פרשת שלח

יג (ד) רש"י כולם אנשים לשון חשיבות כשרים היו באותה שעה. מקשים והלא פירש רש"י בתר הכי שמשה מתפלל על יהושיע שלא יהא ניסת בעצת מרגלים. אלמא בשעת שנשתלחו הרגיש שרשעים היו ויש לומר דעל כרחך בתרי גווני נשתלחו כדמוכחי קראי בתחלה וישלח אותם ממדבר פארן על פי ה' כולם אנשים וגו' ובסוף כתוב נמי אלה שמות האנשים אשר שלח משה וגו' ויקרא משה וגו'. וישלח אותם משה וגו'. אלא ודאי כך היה הענין בתחלה כשהובררו כשרים היו וצוה להם משה שליחות על פי ה' לראות את הארץ כיצד היתה נוחה ליכבש ונצנץ בהם יצר הרע וחזרו למשה למסור להם סימנים בארץ אם טובה ואם רעה ואת העם החזק הוא הרפה והכרכים אם מבצרים והרגיש משה שכונתם לרעה דמה להם לחקור יותר ממה שנצטוו ואח"כ פירש שמותם כדדרשינן במסכת סוטה דכל שמות הללו על שם מעשיהם הרעים ולכך כתב ואלה שמות האנשים אשר שלח משה ויקרא משה יהושיע כשהרגיש בהם יצרם הרע התפלל על יהושע ולכך כתב וישלח אותם משה כלו' שליחות בע"א לחקור את הארץ מה היא ומה טיבה ולפי ששמע משם לבקשתם נכתב על שמו כאלו הוא שלח לחקור את כל זאת וע"כ בגוף השליחות צריכא נמי לומר הכי שהרי במשנה תורה כתב ותקרבון אלי כלכם ותאמרו נשלחה אנשים וגו'. וכאן כתב כל השליחות על ידי משה:

(כד) רש"י מת"ל בשנים בשני מוטות הא כיצד ח' נטלו אשכול. אינו ר"ל דמוכח ממאי דשני מוטות היו ח' נשאו בה אלא דסברא בעלמא כך כיון דכל אותן נתכוונו להוציא דבה מסתמא כולם נשאו. ורגיל הוא שאשכול אחד הוא כבד ח' (פעמים) כרימון או תאנה אלא אתי רש"י לפרש ע"כ לא תימא לא נשאו האשכול כי אם ב' דהא דכתיב וישאוהו במוט בשנים לפי פשוטו הוא בב' אנשים וקאמר רש"י דע"כ לא קאי בשנים אאנשים דא"כ למה לי בשנים הא מבמוט שמעינן ומסתם הייתי תופס המועט דהיינו שנים אלא ע"כ קאי אבמוט בשני מוטו' נשאוהו ואתי קרא למימר שגדול היה ששני מוטות היו צריכים לו. א"כ הלך אחר הסברא דלעיל:

(לד) ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם פירש רש"י שמענו שהיו אומרים נמלים יש בכרם כאנשים. מקשים והלא וכן היינו בעיניהם מוסב על ונהי בעינינו כחגבים א"כ אמאי לא פירש רש"י שמענו שהיו אומרים חגבים יש בכרם כדכתב בקרא. וי"ל כיון דכל גדולי א"י היו גדולים משל ח"ל וא"כ מה ששיערו המרגלים לחגבים כחגבים דח"ל שהיו קטנים מאד מחגבים דא"י לכך תפס רש"י בריה קטנה שבא"י כגון נמלה ואפשר גדולה היתה כחגבים של חוץ לארץ. בשם מהר"ר אהרן הקדוש ז"ל:

טו (כא) רש"י לפי שנאמר ראשית שומע אני ראשונה שבעיסו' ת"ל מראשית. ולא ק' א"כ ליכתב כבר מראשית ושמעינן שפיר דלא ראשונה שבעיסות קאמר מדכתיב מראשית ושמעינן שלא יאכל קודם שיפרוש מדלא כתיב מעריסותיכם בלא ראשית וי"ל דלעולם ה"א דווקא ראשונה שבעיסות ואותו עיסה דווקא מקצת ולהכי איצטריך למכתב מראשית עריסותיכם דאי הוי כתב מעריסותיכם הוי משמע כל העיסה ואי הוה כתב ראשי' ה"א כל עיסה ראשונה לכך כתב קרא יתירא דפיר' ראשית היא קודם שתאכל ממנו ולא ראשונה שבעיסות דאל"כ הוו הנך ראשית ומראשית סתרי אהדדי: