באורי מהרא"י לח

אלא בעזר' וכיון דהבישול היה בעזרת נשים הגילוח היה נמי שם כדי שישתלחו השערות תכף לגילוח על האש אשר תחת זבח השלמים. אך תימא דמל' רש"י משמע דאתי לומר נתינת טעם למה היו השערות משתלחין על האש מי מזקיקו לנתינת טעם זה דילמא אפי' אי לא היו מתבשלות בעזרה נמי גזירת הכתוב הוא השער לתת תחת האש אשר תחת זבח השלמים דאשכחן כמה מכפרין שחובותם באיזה דבר בחוץ. וי"ל דרש"י אתי לפרושי ולתרוצי המקרא דלא ליפוק לגמרי מידי פשוטו דכתב וגלח הנזיר פתח אהל מועד ודרשו רבותינו דאתא לאשמועינן שיגלח לאחר שחיטת השלמים ולפי פשוטו ה"ק וגלח כדי לשרף השער בעזרת נשים שהיה לפני פתח אהל מועד ועיקר מצותו של גילוח בשביל זה היה: ז (א) רש"י כלות משה בצלאל וכל חכם לב עשו המשכן ותלאו הכתוב במשה. מקשים והלא לא תלה רק ההקמה ואותה עשה רק מסה לבדו ומתרצי' משום דלעי' פ' פקודי כתיב הוקם המשכן ופי' רש"י הוקם ממילא מכח הקב"ה ומשה עסק בו כדי שיהא נראה כאלו הקימו וא"כ ע"כ העשיי' שנעשה ע"י בני אדם תלה במשה ואהא קאי רש"י. ואינה מיושב שפיר. דמ"מ הרי עסק בהקמה. אלא י"ל דק' לרש"י דלא הוה צריך למכתב אלא ויהי ביום הוקם המשכן: (ב) רש"י הם נשיאי המטות שהיו שוטרים עליהם במצרים והיו ממונים עליהם. פי' כיון דכתיב כבר נשיאי ישראל מה צריך למכתב הם נשיאי המטות אלא ר"ל נשיאי המטות אלא שנעשו על ידי המטות והמקלות של נוגשי פרע' שהכו בהם: פרשת בהעלותך

ח (יא) רש"י שאף עליהם עבודת הקודש יריעות וקרשים שנראו בבית קדשי הקדשים. תימא במשא בני מררי נמי היו קצת קדשי הקדשים כמו היריעות שנראו רק בצד התחתון בבית קדשי הקדשים. וי"ל דבני גרשון נשאו אותן יריעות וקרשים בכתף כמו שנשאו בני קהת כלים המקודשים וכה"ג חשיב כל מקום עבודת הקדש אבל הקרשים מתוך כובדם אי איפשר היה לבני מררי לשאתם בכתף אלא בעגלות ולהכי לא חשיב להו עבודת הקדש: י (ו) ותקעתם תרועה שנית ונסעו המחנות. ומה שלא הוזקקו ב' דגלים האחרונים לשום תרועה למסעיהם משום דמשה ואהרן ובניו היו נוסעים עם בני קהת לשמור משמרת קדשי הקדשים במסעיהם. ולכך בנסיעה ב' דגלים הראשונים עדיין היה משה חונה לא היו רשאין ב' דגלים הראשונים ליסע כיון שהמלך היה בחנייה אם לא שנתן להם רשות ע"י תרועה אבל ב' דגלים האחרונים כבר נסעו הקהתים לפניהם כדכתיב בקרא ומשה המלך בתוכם והיו רשאים ליסע אף בלא תרועה: יא (טו) אם ככה את עושה לי רש"י פי' תשש כחו כנקבה. תימא וכי משום תשש כחו של משה כנקבה כתב לשון נקבה כלפי מעלה ויש לומר דבלשון את רמז תשש כחו של משה כנקבה שהיא רגילה להיות בפחד ובהלה וה"נ היה משה בבהל' ופחד בשביל שהראהו פורענות ומי שהוא בפחד אין בו כח וכשהיה רוצה לגמור דיבורו אתה הפסיק והבליע ההא ואמר את כדרך המדברים בבהלה: יב (ח) רש"י וא"ת אינו מכיר במעשיו. תימא גדולה מנ"ל לרש"י שכך דיבר להם שדימה אותם לטועים כ"כ שיהא להם הרהור מגונה כלפי מעלה לנביאים גדולים כאהרן ומרים וי"ל קצת דע"כ דעתם היה כך שהרי דימו את משה כמתגאה ומתייהר בדעתו וידוע היה להם שהשכינה שורה רק על העניים דכתי' אשכון את דכא ושפל רוח. וא"כ ע"ש הרהרו כדלעיל והשתא נופל קרא שפיר טפי