באורי מהרא"י לז

ובאחד באייר מנאן. אין לתמוה הא באותו יום שהוקם המשכן שרתה שכינה כדכתיב בפרשת שמיני דיש לומר דלא הוצרך למניין לגילוי שכינה לפי שעה אבל לענין קביעות שכינתו בתוכו הוצרך למנין ובשלשים יום אשכחן קביעות ופחות מכאן לא מקרי שרוי וקבוע כדאשכחן בפר' קמא דבבא בתרא דזמן המועט התם להיותו נקרא מיושבי העיר הוי שלשים יום והיינו מאחד בניסן עד אחד באייר: (כב) פקודיו במספר שמות בכל השבטים לא כתיב הכי וכן לקמן גבי מנשה ועליו מטה מנשה מה שלא כתב בכל השבטים דכתיב בכולהו והחונים עליו ויש ליישב שלא מצינו בכל השבטים שהיה לאח קשישא פחיתות דמינכרא לגבי אחוהי והוא ינוקא אלא שמעון גבי יהודא דיהודא היה ראש לדגלו ושמעון לא היה ראש למידי וכן מנשה לגבי אפרים לכך כתוב בהו לישנא יתירתא למעלות הנך תרי לגבי שמעון מניינא יתירתא דבכל השבטים לא כתיב אלא פקודיהם לחוד ובשמעון כתיב פקודיו ופקודיהם לתת טעמא למה נמנה דגל שבט ראובן קודם שבט יהודא והלא דגל יהודא נסע על פי ה' בראשון אלא משום כבודו של שמעון שיהא לו מעלה אחת על יהודא משום דקשיש מניה לכך מונה כל הדגל קודם אפי' שבט גד וגבי מנשה לא רצה לכתוב והחונים עליו דמשמע שהיה לגמרי טפל לגבי אפרים אלא כתב ועליו כלומר למעלה ממנו היה שאר שנויים נמצאים בכמה מקומות בפרשה זו במנין השבטים ובסדר הדגלים ובמנין הלווים ובסידורים אבל לא נמצא שינוי במקום אחד אלא בשנים או בשלשה מקומות ולכך אינו צריך ליישב כולי האי: ג (טו) רש"י למוד היה אותו שבט להיות נמנה מן הבטן. הדרשה תדרש ולפי פשוטו לפי שנתנה חילוף הבכורים והבכורים נפדים מבן חודש ומעלה נמנו גם הם מבן חדש ומעלה: פרשת נשא

ד (כב) רש"י גם הם כמו שצויתיך על בני קהת לראות כמה יש שהגיעו לכלל עבודה פירוש כשתשא את מניינם לראות כמה יש מסעות בני קהת שנמנו דרך חשיבות וברירה מה שאין כן בשאר מנייני השבטים שנמנה השבט דרך ערבוביא כפי מה שהוא אבל שבט לוי עמד כל השבט לצד אחד והובררו מתחלה בני קהת מתוכן כדכ' נשא את ראש בני קהת מתוך בני לוי כבורר אוכל מתוך הפסולת שלא תאמר בני גרשון ובני קהת ובני מררי כל המשפחות הטילו פתקיהן לקלפי בשמות ואח"כ הובררו אלו מתוך אלו דבדרך זה לא הוה חשיבות לאחד מהם ואהא קאי גם דבני גרשון נמי הובררו אחר בני קהת מתוך בני מררי ונשארו בני מררי ממילא בפני עצמו. אבל אין לפר' כפשוטו דא"כ גם הם למה לי הא מפרש קרא בהדיא דנמנו מבן כ' ולמעלה ו (יח) רש"י לפי ששלמי נזיר היו מתבשלין בעזר' שצריך ליטול הזרוע לאחר שנתבשל. פי' בעזרת נשים ששם היה לשכת העזרה שבה היו מבשלין שלמים ומגלחין את שערם והיו משלחין תחת הדוד שערן והכי תני בהדיא במס' מדות וכן אית' במיימוני רש"י ור"ל דמה שהיו הנזירים מגלחין בלשכה בעזרת נשים דע"כ לאו מקום עבודה כלל היה לפי שהיו צריכין לשלוח שערותיהם תחת הדוד ששלמים מתבשלים בו והשלמים של נזיר צריכים להתבשל בעזרת נשים מה שאין כן בשאר כל השלמים שהיו מתבשלין בכל העיר בבתי הבעלים דחזה ושוק היו מפרישין מהן קודם בישולם בעודן חי אבל איל נזיר שהיה צריך ליטול ממנו הזרוע לאחר שנתבשל ולכך נתבשל בעזרת נשים סמוך לעזרת ישראל שלא יצטרך הכהן לילך לבית הנזיר ולהביא הזרוע לאחר בישול לעזרת ישראל כדי לתנופ' עם הלחם דאינה כשרה