באורי מהרא"י לד

איצטריך אשר אני מביא אתכם שמה לפ"ז ויש לומר דארץ שלא ראוהו עדיין, ולא ידעו אורחיה דקרא לברר הדבר ולכתוב אשר אני וגו'. אבל ארץ שראוהו והכירוה לא הוה צריכה לכתוב אשר ישבתם בה אי לא למדרש שאותו מקום ישובם היה מקולקל מן הכל: פרשת קדושים

יט (י) רש"י כל שאין לו כתף ולא נטף. פירוש כתף שני גרגירין והשלישי יושב עליהם כדרך אשכלות רצופין בגרגירין והוא מלשון מכתפינא ליה בשבתא דריגלא בביצה דשנים נושאין החכם הדורש על כתפיהם ולא נטף מלשון ועיני' מטייפי פרק החובל כלומר גרגיר בראש האשכול שמטיף ורואה אנה ואנה כדרך האשכולות מלאים גרגרות שאפי' בסוף עוקץ יש שלהם גרגיר כמדומה לי שראיתי כך בימי חורפי בשם ר"י הלבן ועיין בפרשת תצא ושם בארתי יותר: (יב) רש"י לא יהא חייב אלא אשם המיוחד תלמוד לומר לא תשבע בשמי בכל שם שיש לי תימא קצת דנהי נמי דהאי קרא מיותר לרבות הכנוים מכל מקום איך יתכן דבשמי אתי להך דרשא דרש"י פירש פרשת יתרו ופרשת נשא דאדרבה שמי משמע דוקא שמי המיוחד לי ושמא מדלא כתיב לא תשא שמי וכתיב לא תשבעו בשמי משמע בכל שם שיש לי דיש לחלק קצת בין שמי לבשמי באשי"רי פרק שבועת העדות מקשה נמי הך קושי' ומשני דסיפא דקרא מוכח דאכל שמות קא מזהיר דמסיים קרא וחללת את שם וגו ע"ש: (יג) רש"י ולא תלין לשון נקיבה מוסב על הפעולה. ולא רצה לפרש לשון זכר וקאי על המשהה כדרך אזהרה לנכח לזכר כמו לנקיבה דאם כן אז הוי צריך לומר שהוא בלשון לא תפעיל ולא מצינו לשון זה בלשון מפעיל בכל התורה אבל בלשון פיעל מצינו שפי' וילינו בהר גבי יעקב ולבן ולא ילין חלב חגי ולפ"ז לא תלין נבלתו על העץ מוסב נמי על הנבלה שהיא לשין נקבה: כ (כא) רש"י ורבותינו דרשו לאסור בה העראה כנדה. תימא גדולה דספרי לא מסיק הכי פרק הבא על יבמתו דהעראה ילפינן בהיקשא דרבי יונה בכל העריות ונדה הוא דריש לאשת אח שאין לה בנים בחיי בעלה ושמא יש לומר כיון דת"כ והירושלמי דריש מנדה היא למעוטי אשת אחיו מאמו מכרת או מערירי כדאיתא בתוספות בריש יבמות לא רצה רש"י להכניס פירוש מן המדרש ותפס הדרשה שהיא יותר משמעות המקרא כדרכו אף על גב דבמסקנא ליתא: פרשת אמור

כא (א) רש"י בני אהרן אפילו בעלי מומין במשמע. ת מא לעיל בפרשת ויקרא ממעטי נמי מוזרקו בני אהרן הכהנים חללים ועל כרחך לא מרבינן התם מבני אהרן בעלי מומין לעבודה. ויש לומר כיון דכתיב הכא בני אהרן בתר הכהנים הוי כמו פרט וכלל ובני אהרן לרבויי קאתי. אבל התם דכתב בני אהרן מקמי הוי בני אהרן משמע כל בני אהרן כלל והכהנים פרט ואין בכלל אלא מה שבפרט כהנים גמורים ובאשיר"י בהלכות טמאות מצריך בע"א מאי דכתיב כאן הכהנים קמי בני אהרן טפי משאר דוכתי: כב (כב) רש"י עוורת שם דבר של מום עוורון בלשון נקבה ובפרק בתרא דעירובין פירש רש"י דעורת אינו שם דבר אלא כמו חגרת או יבל' דבהאי קרא כתיב שבור ולא כתיב שבר ויש לומר דהכא דחקי לרש"י לפרש כך בלשון שם דבר דאי כמו חגרת הוי ליה למכתב גם כן שבירה פרוצה אבל לא קשה אי שם דבר הוא לכתוב גם