באורי מהרא"י לג

להביא אם גדול אם קטן ואדרבה תמצא רוב חטאת שעירות ושעירים קטנים שבבהמות: (ח) רש"י לא הקדימו הכתוב אלא למקרא. פירוש שהכהן קורא עליה שם קודש שמפרשות בעשיית כהן אי בלקיחת הבעלים בתחילה כדאיתא במסכת יומא ורש"י מייתי ליה בשמעתא דפר' בכל מערבין אבל להקריב למזבח חטאת קודם הדורון לעולם כדי לרצות כדפירש רש"י בפרשת ויקרא יג (ב) רש"י או ספחת שמות נגעים הם. תימה גדולה דבמסכת שבועת מוכח בהדיא דספחת לאו שם נגע היא כלל אלא אדרבה היא תולדה לבהרת ותולדה לשאת מלשון ספחני נא לאחת מן וגו' וקראי דהכא נמי מוכיחין דלא מפרשי אלא שאת ובהרת ואם תאמר דמספחת היינו ספחת אם כן כיון דמספחת נגע טהור הוא כדכתיב קרא למה הפסיק בין הטמאות ויש לו' דאדרבה בהכי מתורץ רש"י ור"ל שמות נגעים הם כלומר נגעים טמאים וטהורים משום הכי הפסיק למדרש ביה נמי לשון ספחת ולרבות תולדות: פרשת מצורע

יד (ד) רש"י עץ ארז ואזוב לפי שהנגעים באין על ידי גסות הרוח מה תקנתו ישפיל עצמו כאזוב ותולעת. תימא קצת לפי זה גבי נגעי בתים למה הזקיקן הכתוב אדרבה בשורה היתה שיבאו נגעים בבתיהם בארץ כנען כדפירש רש"י לקמן. ויש לומר דהתם נמי צריכי הני מיני דכשימצאו מטמונים ירום לבבם כדכתיב וכסף וזהב ירבה לך ורם לבבך ורמזה תורה שישפיל עצמו כאזוב וכתולעת שלא ישכח המקום ב"ה: (יג) רש"י יכול תהא שחיטתו במקום העמדתו. תימא דהעולה וחטאת יצאו גם כן מן הכלל בהעמדה זו דכתיב קרא אכולהו והעמיד הכהן את האיש המטהר ואותם ויש לומר דחטאת והעולה לא ס"ד שישחטו במקום העמדתו דלמאי הלכתא דלא ה"ל מצורע שום שייכות בגווייהו אבל אשם שהוא נתן מדמו על בהונותיו ה"א דטעון שחיטה במקום העמדתו: (לז) רש"י אלא על כלי חרס שאין לו טהרה במקוה. ואם תאמר ישתמש בהם בימי טומאה יש לומר כיון דכלי דרכו לעמוד ימים רבים חיישינן דילמא אתי בהו לידי תקלה בימי טהרתו ולא דמי לאוכלין ומשקין דאין מתקיימין וכלין בזמן מועט אע"ג דתנאי היא בפסחים י"ל לגבי תקלת נגיעה דמצוייה כ"ע מודי: פרשת אחרי

טז (ג) בזאת יבא אהרן בגימ' ת"י רמז (לשני) בית ראשון. ולבית שני לא רמז משום דכתיב הכא יבא אל הקודש והיינו אל הארון שהוא, מקודש שבכלים ובבית שני בוטל הארון ולא היה שם רק אבן שתייה: (כא) וסמך אהרן את שתי ידיו. ידו כתיב מכאן סמך למה שכתב הרמב"ם בהלכות תפלה שיהיו ידיו כפופים בשעת התפלה כפו הימנית על ידו השמאלית כעבדא קמי מריה וכתב ידיו בלשון ידו כלומר שתי ידיו יהיו כאחד ואי פירש ידיו דבוקות זו בזו ממש כמו שעושין מקצת בני אדם אתי נמי שפיר כדדרשינן מן רגליהם רגל ישרה: יב (טז) רש"י ובשרו לא ירחץ ונשא עונו על רחיצת גופו ענוש כרת ועל כיבוס בגדים מלקות ואע"ג דונשא עונו אתרוייהו כת' מכל מקום שפיר דרשינן הכי מדכתיב הכא ובשרו לא ירחץ ובקרא קמא לא כתב אלא ירחץ במים ש"מ למעוטי אתא בשרו ולא בגדיו: יח (ג) רש"י ואותן מקומות שישבו ישראל מקולקלין היו מן הכל. לכאורה דמאשר ישבתם בה דריש הכי וקאמר אם כן אמאי