באורי מהרא"י לב

וסמך לשון יחיד ובאיל העולה כתב וסמכו וי"ל קצת בהצוואה חוסך הקב"ה עליו משום כבודו ולא פירש בביאור שהוא סרח יותר מבניו אבל כאן בעשייה מתוך ענוותנותו הקדים מעצמו להיות עיקר בסמיכה בפר כדי לכפר על מעשה העגל: פרשת

שמיני

(יז) רש"י מלבד עולת הבוקר כל אלה עשה אחר עולת התמיד. הא דלא כתיב האי קרא לאחר הקרבת השלמים ולאשמי' דגם הם הקריבו לאחר עולת הבוקר משום דלעיל בפרשת צו כתיב בהדיא וערך עליה העולה והקטיר עליה חלבי השלמים ומינה שמעינן דעולת התמיד תקדים לשלמים כדפירש רש"י שם: ט (ז) רש"י קרבן העם שעיר עזים ועגל וכבש כל מקום שנאמר עגל בן שנה הוא ומכאן אתה למד. מקשי' אמאי פירש רש"י הכא דכל מקום שנאמר עגל בן שנה הוא ומכאן אתה למד לעיל דכתיב בקרא בהדיא ועגל וכבש בן שנה ה"ל לפרש הכי ומה שייך לפרש הכא מה נקרא עגל דרש"י מייתי הכא עגל אגב גררא ויש לומר דקשה לרש"י הכא אמאי לא כת' קרא גבי קרבן העם כדכתיב גבי קרבן אהרן דפרט הכתוב ועשה את חטאתו ואת עולתו וגבי העם היה נמי חטא' ועולה וה"ל לכתוב ועשה את חטאתן ואת עולתן. ונראה לרש"י דמיושב הכי משום דחטאת העם היה שעיר עזים ואין צריך לפרש בלשון דקרבן העם הוא דכל חטאות הציבור שעירים היו בראש חדש ויום כיפור פנימי וחיצון ואם כן קרבן העם שכתב קרא רוצה לומר קרבן המיוחד לעם דהיינו שעיר עזים אבל גבי קרבן אהרן שהיא עגל חטאת לא היה לו לכתוב ועשה את קרבנו סתם דהוי משמע דוקא דעושה כסתם קרבן דעולה הוא וק' לרש"י ועל זה תירץ דעגל בן בקר כתיב גבי חטאת אהרן והיינו פר בקר ואיהו נמי מיוחד לכהן גדול כדאשכחן ביום הכיפורים ופר כהן המשיח ובשבעת ימי המלואים וכו' ואם כן אי כתיב קרבנו היה משמע נמי קרבן המיוחד לך וזהו מיישב רש"י בכל מקום שנאמר עגל בן שנה הוא ובפרשת ויקרא פירש רש"י דבכל מקום פר בן שלש שנים הוא ואם כן עגל ופר תרי מילי נינהו ואין כאן קרבן המיוחד לכהן גדול: י (ו) רש"י מכאן שצרת תלמיד חכם מוטל על הכל. תימא מנלן הא דילמא משום דאינהו גופיהו תלמידי חכמים הוו אבל אם היה אירע להו צרה כגון בנים קטנים וכי האי גוונא אינה מוטל על הכל ויש לומר מדכתב אחיכם ולא אחיהם משמע דיקרא דחיי היא הבכייה על השריפה. ומכל מקום ליכא למיפשט מיניה סוף נגמר הדין דהספדא יקר' דחיי הוא דאיכא למימר צרה ובכייה לחוד והספד לחוד: (יז) רש"י שחטאת שמיני וחטאת נחשון לאו לכפרה באו. אף על גב דבחטאת שמיני כתיב בהדיא ועשה את קרבן העם וכפר בעדם כיון דאינה קבוע לדורות לא איקרי כפרה אלא הכשר כמו וכפר עליו הכהן וטהרה כיוצא בו מכל הקרבנות שבאו על הטומאה כתיב בהו וכפר עליה הכהן ולפי פשוטו אינה אלא תיקון והכשר: פרשת תזריע

יב (ו) ובן יונה או תור. בכל התורה הקדים תורים לבני יונה וכאן הקדים בני יונה. והטעם משום דבכל מקום באו שני תורים או בני יונה והיה האחד עולה שהיא דורון ונדר והקפידה תורה על המובחר ויפה ותורים גדולים יותר מבני יונה כדאי' בפרק קמא דחולין הקדימה תורה להם לומר שמצוה בתורים ואם אי אפשר יביא בני יונה אבל כאן לא היה כי אם פרידה אחת לחטאת לא הקפידה תורה