באורי מהרא"י לא

מעשה העגל ועוד יש במסור' מהר"ם דמשה כתב בתורה ויקר משום ענוה ע"ש: (ב) רש"י כשהוא אומר זכר למטה ולא טומטום ואנדרוגנוס. תימא קצת בשלמא אנדרוגנוס איצטריך למעוטי דבריה בפני עצמו הוא אלא טומטום אמאי אצטריך קרא למעוטי ספקא ועיין בפ"ק דתוס' דחולין גבי תורים ובני יונה ובגמרא סוף פרק אלו מומין בבכורות: (ג) רש"י או בשאינו מינו ת"ל יקריבנו הראוי להקרבה. פי' בשאינו מינו שאר קרבנות כולו שאינם כליל דאי איפשר לתקן דלא מצי לידע איזו כליל ואיזו הוא נאכל אבל לקמן גבי זריקות הדם מרבה אפילו שאינו מינו שתרווייהו למטה מן הסקרא הם: (ד) רש"י להביא עולת הצאן לסמיכה. אע"ג דמילתא טובא צריכה למילף בהיקשא דואם מן הצאן דכמה מיעוטי כתב בבקר דלא כתב בצאן. וכן איפכא מ"מ סמיכה איצטריך לתרווייהו דכיון דלא הזכיר הכתוב גבי צאן כמו שהזכיר בכל הקרבנות שבפרשת ויקרא שלמים חטאת גבי כשב ועז דדמיין להדדי ה"א דלא נהג בצאן של עולה: ג (ז) רש"י לפי שיש באמורי כשב מה שאין באמורי עז לפיכך נחלקות בשתי פרשיות. ואע"ג דצאן ובקר שוים בכל דיניהם כדפי' רש"י ואם מן הצאן ו' מוסיף על ענין ראשון ואפילו הכי חלקם לב' פרשיות גבי עולה ואין לומר משום מיעוט' דמזוהם וחולי וזקן ואין צפון בבמה חלק' דכל הני שייכי נמי בבקר וה"ל לכלול בקר וצאן ולמיכתב כל המעוטי גבייהו אלא משום דתרי מינים נינהו בקר וצאן ראוי לחלקן בתרי אבל כשב תרווייהו שה מקרי אי לא הוי דחלוקין בהקרבתן לא היה ראוי לחלקן כי היכי דלא חילק גבי עולה דהתם שוים הן דכולו כליל: ד (ג) רש"י ת"ל פר הא כיצד זה בן ג' שנים ולקמן פי' גבי איל ושה בן שתי שנים. י"ל משום דאמרינן בפרק הלוקח בבכורות דפרה בת ג' שילדה ודאי לכהן וכן רחל בת ב' שנים משום דקודם לכן אינה ראוייה לילד ומסתמא ה"ה הזכרים כה"ג אינם ראויים להוליד קודם זה הזמן ונמצא ג' יוצא מכלל בן שראוי להוליד והכי דרשינן כה"ג גבי בן סורר ומורה. ואיל בן ב' שנים נקרא גם כן שה כלומר בא לכלל שנותיו: פרשת צו

ו (ד) אין זה חובה אלא דרך ארץ. פי' מדהזקיקו ללבוש פחותים מאלו כדדייק רש"י בתר הכי מאחרים א"כ ע"כ אינו חובה בשביל כבוד העבודה שלא ישמש בבגדים מלוכלכים דמאי אכפת ליה לקרא מה ילבש ובפ"ב דיומא מוכח דפירוש רש"י דאין זה חובה דקאמר הכא ר"ל שיהא חובה ללבוש בגד חול ודורש התם דאקישו לבגדים שפשט דבעי תרווייהו קודש ואם כן אמאי כתב אחרים ללמדך דרך ארץ שיקח פחותים כדפי' רש"י הכא: ז (ה) רש"י ואינו בא ללמוד על האשם שיהא פסול שלא לשמה. תימא היכא מצינו למימר הכי הא כתיב לעיל גבי מנחה כחטאת כאשם ופרש"י כחטאת למנחות חוטא לשמה וכאשם למנחות נדבה שלא לשמה ואיפכא ליכא למימר דגבי חטאת לשמה כתיב וי"ל דהוה מחלקין בין האשמות דאשם נזיר דמי לנדבה ואיהו הוה שלא לשמה ואשם גזילות ואשם מעילות דמי לחובה ואינהו הוו לשמה: (ל) רש"י למדנו ג' כהנים זקוקים להם. פי' אחד המביא מבית המטבחים ונתנו ליד הבעלים ואחד המניף עם הבעלים ואחד המקטיר. וגבי פר כתב ויסמוך אהרן ובניו לשון יחיד וגבי אילים תרווייהו כתב ויסמכו אהרן ובניו לשון רבים והיינו משום דפר בא לכפר על אהרן במעשה העגל כדפירש רש"י בפר' תצוה תלה הכתוב עיקר הסמיכה באהרן לשון יחיד. אבל ק' לפ"ז לעיל בצוואה אמאי כתב בפר ואיל המלואים