באורי מהרא"י כט

ובתר הכי פירש רש"י נמי אך למיעוטא שבת ממלאכת המשכן. ויש לומר דאי לאו אך לא שמעינן מדרשא קמייתא אלא שלא תדחה שבת על ידי ציבור בהבאתו הנדבה כמו בהוצאה ובהעברה ובשאר מלאכה לצורך ההבאה אבל מלאכות האומנים עצמן דמקרבי טפי לעבודה ה"א ידחו שבת כעבודה עצמו לכך שנה וכתב אך ולשון רש"י משמע נמי הכי דלכתחלה כתב על הצוואה לצוות על מלאכת המשכן דהיינו ההבאה דכתיב איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש ויכלא העם מהביא וגבי אך פי' בזריזות המלאכה משמע תיקון המשכן וכליו: לב (ו) רש"י ויש בלשון הזה שפיכת דמים כדכתיב יקומו הנערים גו' ואף כאן נהרג חור. צריך ליישב קצת אמאי האריך רש"י להביא ראיה מחור ולא סמך על לשון לצחק כדסמיך עליו לעניין גלוי עריות דלא אשכחן מפורש במקום אחד שחטאו בגילוי עריות ויש לומר דפשטיה דקרא משמע טפי אגלוי עריות מאשפיכת דמים דלשון מצחק אשכחן בכמה דוכתי דקאי אתשמיש לפי שהוא בא על ידי צחוק כמו ביצחק מצחק את רבקה אשתו וכדמתרגמינן וכומז ומתוך דבר המביא לידי גיחוך אבל לא ידעינן אי בהיתר אי באיסור ערוה וקא מייתי ראיה מלצחק בי אבל שפיכת דמים מן הלשון עצמו לא משתמע דאדרבה אין מצחקין לשפיכות דם וצריך להביא ראיה דנהרג חור. א"נ גילוי עריות מוכח הכא מקרא אחרינא כי שחת עמך וכדקיי"ל בכל מקום שנאמר השחתה אינו אלא דבר ערוה וע"ז אי לאו לצחק לא הוי מוקמינן קרא אלא אעניינא גופיה דבע"ז קראי קיימי: (כט) כי איש בבנו פי' בן בתו מישראל כדפירש רש"י על האומר לאביו ולאמו פ' וזאת הברכה: לד (כא) ששת ימים תעבוד וביום השביעי תשבות בחריש ובקציר תשבות. ותימה למה הפסיק בשבת בין פסח לשבועות דבפ' המועדות ובקרבנות המוספים אקדמי' לשבת לכל המועדות בשלמא למאן דדריש בחריש ובקציר אקצירת העומר דדחי' שבת אתי שפיר דרמיזה הכי משום דקצירת העומר בשני של פסח הוא. אלא למאן דדריש ללמדנו שצריך להוסיף מחול על הקודש בשביעית כפי' רש"י, קשה. ויש לומר דרמז גם כן אסמכתא שתוספת הגדולה שהיתה בשביעית היתה בשדה הלבן מפסח ואילך כדאיתא בסמ"ג וביום ראשון של פסח בלאו הכי אסור בכל מלאכת השדה: (כו) רש"י ודבש מן התמרים עיין בפרשת כי תבוא: (לב) רש"י אליעזר לימין משה כי היכי דלא לטרדן לאהרן לעמוד ולישב בימין משה ובתחילה הוזקק לשמאלו בהיותו עמו לבדו כדין תלמיד לרב כך מפרש בכיצד מעברין: פרשת ויקהל

לז(א) רש"י לפי שמסר נפשו על המלאכה יותר משאר חכמים נקראת על שמו. אף על פי שהאמת שנקרא הוא ראש לחכמים אפי' אהליאב היה נגרר אחריו דכתיב ואתו אהליאב מכל מקום קשה לרש"י למה לא הזכירו בתחלה ויעש בצלאל את המשכן וזהו פירש רש"י לפי שמסר נפשו על המלאכה שתהא מסודרת יפה שמשה ציוה לעשות בה כלים תחילה והוא מדעתו עשה המשכן תחלה כדי, שיהא מקום לכלים להעמידם כדאיתא כ' בתרא דברכות ולכך הזכיר שמו על הארון שהוא מקודש שבכלים ובכל עבודת המשכן להודיע שמסר נפשו על סידורו ועל העמדתו: (כט) ויחדיו יהיו תמים על ראשו. תימא דבכל פרשת העשיי' לא מצינו לשון עתיד נכתב בכלן כ"א בכאן. וי"ל דרש"י פי' לעיל גבי פרשת תרומה