באורי מהרא"י כח

חרוצין מג' צדיהן ההוא מוכח מהכא דאי לאו דהכא ה"א דלא היו חרוצים אלא בין קרש לקרש כדי שלא להפריד בין קרש לקרש אבל לעולם בולטין היו האדנים לתוך חלל המשכן בתחתיהם וכיון דכאן צריכין למימר לקרש חרוצים ברוחבו והאדנים לא היו בולטין מהן כדי שלא יפרידו ה"ה אידך אע"ג דמסתמא כל האדנים במדה אחת נעשו אמנם רש"י גופיה פירש בהדיא פ"ב דעירובין דהנך ב' אמות מחלל המשכן חשבינהו להו עובי הקרשים בכלל הכ' אמות הן והכא לא משמע לשון רש"י כן: פרשת תצוה

כח (ז) שתי כתפות חוברות. אין תמוה אמאי לא פירש קרא מאיזה מין או מכמה מינים נעשו הכתפות דהא החשב שהוא ארוג באפוד פירש קרא מעשהו כ"ש שה"ל לפרש הכתפות שהיו חוברות אלא דסמיך קרא אמאי דכתיב גבי חושן כמעשה אפוד תעשנו. והחשן לא היה מחובר ומקושר בשום צד לאפוד עצמו רק לכתפות כדפירש רש"י ומוכיח קרא הכי וסברא הוא דהא דתולה הכתוב מעשה חושן במעשה אפוד מפני דהיה מעמידו ע"י שהיה נקשר ונתפר בו א"כ שמעינן שפיר שהכתפות הי' כמעשה האפוד שהרי הן היו המעמידים את החושן: (כד) רש"י ותדע שהן הראשונים שהרי בפרשת פקודי לא הוכפלו. תימה פי זה ב' טבעות שבארון וזר שבמסגרת השלחן דפירש רש"י בפרשת תרומה גם כן דהן הן הראשונים שהוזכר כבר ואף על פי כן הוכפלו בפרשת ויקהל וי"ל דהני קראי דטבעת בחד עניינא כתבי ואחד עניינא קיימי וע"כ לאיזה טעם וצורך נכתבו כך כי בצוואה גופה היה יכול לקצר ולכתוב אחד. ואיפשר דמאותו טעם גופיה הוכפלו גם כן בעשייה אבל הנך קראי דבמשבצות ושרשרות לפי פירש רש"י לפי אורחיה דקרא כתב ב' פעמים משום דשייכי לאפוד ולחושן כתבו לאחר צואת האפוד ולאחר צווי החושן ומשום הכי לא כפלו בעשייה וק"ל: (לז) רש"י נתקיימו כל המקראו' ציץ על הפתיל ופתיל על הציץ. מתוך דברי רש"י מוכח דהא דכתב ושמתם אותו על פתיל תכלת. רצה לומר שהציץ היה נתון על החוט הנמשך מתחתיתו כדי לקשור בו. ותימא דפרק ראשית הגז תניא כיפה של צמר היה נתון בראש כהן גדול ועליו הציץ נתון לקיים מה שנאמר ושמתם אותו על פתיל תכלת והספר' פר' מיני' התם ע"ש: כט (מ) וחגרת אותם אבנט אהרן ובניו. תימה דבעשייה כתב בהדיא שחגר את אהרן אבנטו מיד אחר הלבשת הכתונת קודם הלבשת המעיל חושן ואפוד וציץ ומצנפת וכאן בצואה הקדים את כולם לאבנט ובתלמוד בסדר יומא דחגירת אבנט לכ"ג היה קודם למעיל ומצנפת ציץ וחושן ואפוד וי"ל קצת דחגירה היא רמז לזירוז כדמתרגם אונקלוס וזרזי' יתהון ובכל דוכתי מתרגמי' חגיר לשון זירוז. וכן היא לשון המקרא אזור נא כגבר חלציך ולכך כללם יחד אהרן ובניו בצואת לבישה כלומר זירזם כולם בעבודה שצריכים זירוז וזהירות יתירה ובמכנסים לא קפיד קרא ללובשם בהם משום כבודו של משה ומשום צניעות הכהנים בפ"ק דיומא מפיק ליה ללבישת המכנסיים מוזה וי"ו מוסיף אענין ראשון ומכל מקום צריכא נמי לסברתי דאמאי לא פירש קרא מכנסיים בהדיא כאידך בגדים: פרשת כי תשא

לא (יג) רש"י ואף על פי שהפקדתי על צואת מלאכת המשכן אל יקל בעיניך לדחות את השבת.