באורי מהרא"י כז

אותם כי מפסיק העניין וכי אם צעוק יצעק הוא נתינת טעם לדבר אם כן ע"כ הא דכת' ואם ענה תענה אינו אלא גיזום ולא פי' עונשו: פרשת תרומה

כח (ב) רש"י נדבת כל אחד ואחד שהתנדבו י"ג דברים האמורים בענין אע"ג כשתמנה פרטם תמצאם יותר מי"ג זהב וכסף ונחושת ותכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועזים ועורות אלים מאדמים ועורות תחשים ועצי שיטים ושמן ובשמים לקטורת ואבני שהם ואבני מלואים הרי ט"ו. וי"ל דלא. התנדבו לצורך שעה רק י"ג דברים אבל הכסף שהיה בא לצורך עשיית המשכן וכליו הנזכרים בפרשה לא התנדבו אותם אלא בחובה אתי והשמן למאור שמונה הכתוב כאן זקוקה היתה לדורות ולא לפי שעה נתנדבו כאינך ולכך לא חשיב רש"י בכלל ההיא דתרומ' נדבה דאפשר לדורות דהיתה באה מתרומת הלשכה (יז) רש"י ומונחת על עובי הכתלים ארבעתן. תימה דמוכח בפרק דב"ב דחלל ארון הוה אמתים וחצי א"כ היאך הגיעו אמתים וחצי של כפורת כל הכתלים ואף על גב דודאי לא היתה נופלת תוך החלל דנאמר אמתים באמתים לא יתיב מכל מקום דוחק לומר דמקרי מונח על הכתלי' כה"ג וי"ל בדוחק דהכפרת רחבה היתה מעט בפני' שלא עלה מבפנים שהוא נתונ' בה על חלל הארון ואותו רוחב היתה מונחת בה על הכתלי' ולכך פרש"י בתר הכי דהוי עובי טפח:

(לה) רש"י שנאמר משוקדים כפתוריה ופרחיה למדנו שהיה בקנה האמצעי שני כפתורים ושני פרחים לבד מן הג' כפתורים שהקנים נמשכים מתוכם תימה אי משוקדים, קאי אכפתורים ופרחים מנלן דכפתורים אחריני הוו דילמא הן הן הכפתורים שהקנ' יוצאין מהן וכתבה הכא לאשמועינן דמשוקדי' הוו אנהו מהפרחים שבמנורה ואי הוו כתיב משוקדי' גבי כפתורי' מכפתורי' לא שמעינן הפרחים וי"ל דאי משוקדים אבתריה קאי אכפתורי' ופרחי' א"כ סברא לומר ומשוקדי' בקנה אחד כפתור ופרח נמי אבתרי' קאי א"כ שמעי' דכל הפרחים שבקנים שבלבד הוו משוקדים ותו לא הוו במנורה אלא חד ביריכ' ומהא ליכא למימר אחרינא הוו:

כו (ה) רש"י ואם כדברי הבריתא נמצא פרוכת משוכה מן הקרשים ומקשים וכי הברייתא אפי' בי רב נמי לא קרא וי"ל דהד' עמודים שהפרוכת נתונה עליהם עובים כמו חצי, אמה והפרכת נתונה עליהם מבחוץ ואותן עמודים היו עומדין בשפת עשר אמות של קדשי קדשים כדי שיהא בין קדשי קדשים ממש עשר על עשר בלי הפסק העמודים נמצא שעמודים משוכים כלפי חוץ כשיעור עוביין וכשהפרוכת נתונה עליהן מבחוץ הרי הוא נמשך בתוך האמה שתחת הקרשים ואע"ג דלאו ממש תחתיהן היה יהיב קרא סימנא ואם נאמר דעובי העמודים אמה הוה אתי שפיר טפי ואע"ג דא"כ בציר לי' אהל מועד דלא הוי עשרי' אמה באורך כדפי' רש"י בתר הכי. וי"ל דמחלל בין העמודי' משכחת לה עשרים ובהכי נמי מתיישב מאי דמק' ארש"י דפי' בסוף הפרשה נמצא לו ב' אמות רוחב מאחוריו מהקלעים שבמער' עד היריעה שאחורי המשכן וכן לצפון וכן לדרום. והיאך יתכן והלא עובי הקרשים אמה הוי וקא בציר לה אמה לכל צד אלא י"ל דהעמודים שהקלעים נתונים עליהם מבחוץ גם כן עוביין אמה הווין ובחלל שבין העמודים מן הקלעים עד היריעות היה ריוח כ' אמות:

(כג) רש"י וקרש המקצוע שבסדר המערב חרוץ לרוחבו בעביו כנגד החריץ שבצד הקרש הצפוני והדרומי כדי שלא יפרידו האדני' ביניהם ואע"ג דכולהו הוו חרוצין כך כדפירש רש"י לעיל שהיו