באורי מהרא"י כה

פרשת יתרו

יח (א) רש"י שמע קריעת ים סוף ומלחמות עמלק. לא רצה רש"י לפרש דשמע מאי דפי' קרא את כל אשר עשה וגו' כי הוציא וגו' משום דקשה לרש"י למה קראו כאן יתרו והלא לא נתוסף לו הוי"ו אלא לאחר שנתגייר וקיים מצות וכאן תחלת ביאתו לישראל היה כדי להתגייר ולקבל התורה והיה לו לכתב שמו שהיה לו קודם לכן הואיל וסמוך למתן תורה המקרא הזה כתוב. ומתרץ רש"י לפי ששמע קריעת ים סוף ומלחמות עמלק ר"ל שהעמיד להם משה החמה ועירבב את השעה כדפירש רש"י בפרשת בשלח ואלו הן נסים כנגד טבעו של עולם וראה שיש לעולם מנהיג והוי כאלו נתגייר וקיים מצות דהשכל מחייב מצות המכיר לבוראו לעבוד את רבו וקונו ולכך פירש לקמן ירידת המן והבאר ועמלק נצחון של מלחמה ולא היה זאת כי אם מדת חסד ואמת וטובה לישראל ולא כל כך נגד טבעו של עולם:

(ז) רש"י מי הוא הקרוי איש זה משה שנאמר שם והאיש משה עניו מאד. מקשה והא כתיב נמי ויואל משה לשבת את האיש ועדיף טפי דנקרא איש סתם ותירץ שארי הרא"ש ז"ל דלא מייתי רש"י ראיה אלא דמשה נמי מקרי איש ולא תאמר דע"כ יתרו השתחוה דמקרי איש סתם וכיון דאשכחן, דמשה נמי מקרי איש א"כ מסתברא דמשה ודאי השתחוה לשאול בשלום יתרו דדרך ארץ הוא מי שהוא בביתו שואל שלום לחברו הבא מן הדרך:

(יח) רש"י גם אתה לרבות אהרן וחור. מקשים והלא חור נהרג כבר במעשה העגל כדפירש רש"י בפרשת כי תשא וזה היה אחר יו"כ שאחר מעשה העגל. ויש לישבו לפי שיתרו הוכיח את משה שישב לשפוט את ישראל לבדו והשיאו עצה להעמיד דיינים תחתיו והשיב לו משה כבר אירע לי תקלה ע"י שנתעצלתי במצות הקב"ה ומניתי אחר תחתי במלחמת עמלק נעשה ידי כבדים וזקקתי לאהרן וחור שלקחו אבן לשום תחתי כדפי' רש"י לשם ואם אעשה עוד כזה אולי אתקל בם והשיבו יתרו נבול תבול גם אתה לרבות אהרן וחור כלומר אפי' אם היה אהרן וחור עמך שהחזיקוך כבר לא יהא בהם חזקה לחזקך בטורח זה. ולקמן פסוק כ"ג פי' רש"י אהרן נדב ואביהו לפ"ז ר"ל שם שהרי ודאי לא חור היה קיים:

יט (יז) רש"י תחתית ההר מלמד שנתלש ההר ממקומו וכפה עליהם כגיגית ע"כ. ומקשה במסכת שבת אם כן היו מוכרחים לקבל התורה ומתרץ בגמ' התם. אך נמצא בדברי רז"ל למה הכריחם לכך כדי שיהיו דומים למאנס האשה ולא יוכל לשלחה כך הקב"ה לא יוכל לשלחנו כל ימיו:

כ (ב) רש"י מצינו מדה טובה יתרה על מדת פורעניות חמש מאות. תימא וכי חושבנא אתי רש"י לאשמעינן וי"ל דדעת רש"י הא דכתב נוצר חסד לאלפים אינו ר"ל ממש כפשוטו דכיון דששת אלפים הוי עלמא לא יגיע העולם מראשו ועד סופו כלל וכלל אפילו לאלף דור אלא לא אתי קרא אלא להאי שעורא דמדת טובה מרובה ויתרה ה' מאות פעמים:

(יב) וכל העם רואים רש"י מלמד שלא היה בהם סומא. אע"ג דדרשינן האי מקרא דלעיל לעיני כל העם וכדפי' רש"י שם מכל מקום צריכין האי קרא לומר שלא היו עיניהם כהות וסמויות מפני שראו בגילוי שכינה דאפי' המסתכל בכהנים בשעת שפורשים ידיהם אמר ר' חגי בירושלמי דעיניו נעשה כהות מפני שהשכינה שורה עליהם וכ"ש כאן שהיה גילוי שכינה ביותר ומה שכתב רש"י כאן מנין שלא היה בם אלם וכו' ולא פי' זה לעיל גבי לעיני כל העם משום דההוא קרא בלשון הבטחה הוא נכתב אבל וכל העם רואים וכן ויענו כל העם נעשה ונשמע כולם בלשון מעשה נכתבו ושייכי אהדדי: