באורי מהרא"י כד

לעשות ולא יעכב על ידם אבל כאן דכתב נא לשון בקשה לא רצה להשיאם לכך שישאלו שמלות: יג (ח) רש"י רמז תשובה לבן רשע. האי דלא כתב האי רמיזה בתשובת רשע גופו יש לומר דאשמעינן דמי שהוא כל כך גולם שאינו יודע לשאול נחשב כרשע: פרשת

בשלח

(יז) רש"י כמו וירד העמלקי והכנעני. והא דלא נקט ויבא עמלק דסמוך משום דבאותה מלחמה נצחו ישראל את עמלק ולא היה לחוש כ"כ שיתנו לב לשוב למצרים אבל גבי וירד העמלקי והכנעני כתי' ויכום ויכתום היה לחוש שיתנו לב לשוב: (יח) וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים. נ"ל פירוש וחמושים. ר"ל בחמשה מחנות דגל מחנה יהודה ראובן אפרי' ודן כסימן שמסר להם יעקב במשא מטתו ומחנה לויים באמצע לפי שהיה לגיון של מלך, וכן מסר להם יעקב גם כן שהרי לא נשא במטתו כדפי' רש"י בפר' ויחי ואף, על פי שעדיין לא נתקדשו הלווים מכל מקום הנהיגו קדושה בהן ובשביל מדרש רבותינו ז"ל רמז הכתוב כאן שה' מחנות היה להם כאן ובתוכם מחנה לויה לאשמועינן שטמא מת מותר לכנס במחנה לויה דדרשינן מויקח משה את עצמות יוסף עמו עמו במחיצתו מכאן שטמא מת מותר לכנס במחנה לוייה: יד (ב) רש"י לצד מצרים היו מקריבים כל אותו היום. שפיר דקדק רש"י בלשונו שכתב היו מקריבים ולא כתב שהיו חוזרים ממש לעקבי הים דאם כן כשחזרו בשלישי מה שהלכו בשני לא היו רחוקים ממצרים רק מהלך יום אחד ומה הוצרך לפרעה לרדוף אחריהם יום ה' כדפי' רש"י בתר הכי ע"כ לא חזרו ממש על עקביהם אלא הלכו דרך עקלתון שהיה מקרבין לצד מצרים עד שבאו לפני פי החירות שהיה כמו מהלך יום וחצי או יותר ממצרים והאוקטורים מהרו והלכו ביום אחד דאינו דומה הליכת יחיד להליכת חיל גדול כמו ישראל ומצרים: (כה) שם שם לו חק ומשפט. פירש"י נתן להם מקצת פרשיות שבתורה שיעסקו בהן שבת ופרה אדומה ודינים. אין לתמוה מפני מה נצטוו כאן על פרה אדומה דבשלמא שבת ודינין היו צריך להם, בכל שעה אבל חקי פרה לא נצטרכו אלא עד שני בניסן של שנה שנייה שנשרפה הפרה אחר שהוקם המשכן וי"ל משום דדרשו רבותינו ז"ל ויורהו ה' עץ עץ מר היה והמתיקו המים נס בתוך נס ודבר זה ראו עיניה' וע"כ לא יהרהרו אחרי טעמי פרה שהיא טמאה ומטמאה כל עוסקיה ומטהרת בהזאתה והשתא מתיישב המקרא יפה וישלך אל המים וימתקו המים שם שם לו חוק. ר"ל חוקי הפרה: טו (ד) רש"י הרשעים כקש הולכים ומטורפים עולים ויורדים תימא קצת דמשמע המקרא יאכלמו כקש שהיו כלין מהר כקש כמו בית יעקב לאש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ויש לומר דרש"י אקרא דוינער קא סמיך דפירש רש"י שם כאדם שמנער את הקדירה כך היו עולים ויורדים ומשתברים ולא מצינו ששבחו להקדוש ברוך הוא בכל השירה עבור זה דכאבן וכעופרת מוכיח איפכא אך מקרא דסוס ורוכבו רמה בים מוכח דהיו עולין כדפי' רש"י: יז (יג) רש"י ולא השאיר אלא חלשים שבהם ולא הרגו כולם מכאן אנו למדים שעשו על פי הדיבור של שכינה לפי שלא הזכירו בתחילת המלחמה דבר ה' ית"ש אלא כתב ויאמר משה אל יהושיע משמע שמעצמו צוהו ואם מפי הגבורה אמאי וכאשר יניח ידו וגבר עמלק ולכך הוצרך רש"י להוכיח כאן שעל פי הדיבור היתה כאן המלחמה: