באורי מהרא"י כג

אני ועמי הרשעים בזדון לבנו ולכך לא הזכיר כאן עבדיו רק עמו לפי שכ' לעיל הירא את דבר ה' מעבדי פרעה הניס וגו': (כז) רש"י הגביה הקב"ה למשה למעלה מן השמים. ר"ל דהגביהו כלומר נתן לו מעלה יתירה על ממשלת השמים לפי שמכות הראשונות כלום לא הכריח משה בהם רק הארץ והמים וצבאיהם ולא היתה מעלה כ"כ כי הארץ נתן לבני האדם אבל כאן נתן לו מעלה שהכריח השמים: פרשת בא

י (א) רש"י שיתי שימי שאשית אני. יש לישב קצת לפי שתיבה זו זרה דמדינא היתה מלאה יו"ד בין שין לתי"ו וכאן חסרה נזקק רש"י לפרש דמ"מ לשון שימה היא אבל מקמי' דהאי לישנא כגון ולא שת לבו וישת לו עדרי' לא הוצרך לפרש דודאי לשון שימה הם: (כב) רש"י ולמה הביא חושך. וי"ל דשפיר יש לתמוה על מכה זו לפי שהבטיח הקב"ה כבר את יושבי הארץ דיום ולילה לא ישבותו וכאן שבת היום ו' ימים אע"ג דמתוך הפסוק מתורץ שפיר דכתיב ולכל בני ישראל היה אור במושבותם י"ל דבכל מושבותם והילוכם אף כשהלכו לבתי מצרים כדמוכח מדברי רש"י שחפשו וראו ישראל בבתי מצרים בימי החושך ולא הבטיח הקב"ה את העולם אלא שביתה שהיא לכל מ"מ אי לאו טעמא למה הביא עליהם חושך היה לתמוה על שהביא מכה שהיתה נראית נגד הבטחתו: יב (א) רש"י בארץ מצרים חוץ לכרך כו' עד ומה תפלה קלה לא התפלל בתוך הכרך. ואע"ג דרש"י פי' לעי' על כה אמר ה' כחצות הלילה בעמדו לפני פרעה נאמר לו אלמא נתייחד עמו הדבור בתוך הכרך י"ל דודאי כל דיבור שהיה לטובתן של ישראל ולהראות' חיבתן לפניו נתייחד הדיבור אפי' במקום טומאה ובגלולי' ופרשת כה אמר ה' כולה חיבתם של ישראל נראה בו והכי אשכחן גבי בלעם דכת' ויקר אלהים אל בלעם ופי' רש"י דבקושי נגלה אליו ביום לפי שהוא כאשה טמאה ופלגש ודרך ללכת אליה בחשאי ובלילה וכדי להראות חיבתו לישראל נגלה עליו ביום אפל כאן שהדיבור היה לצוות מצוה אין בזה להראות חיבתו דמצוה עול מלכות היא וכ"ש תפלה שהתפלל על המצריים דלא תהא במקום גילולים כב) והגעתם על המשקוף ועל שתי המזוזות. מקשים למה שינה משה מאשר ציווהו ה' ית' ונתנו על ב' המזוזות תחלה ואח"כ על משקוף ויש לומר, דה"ק אם בנתינה כלומר שתדבקו האזוב על הקיר בדם אז ונתנו תחלה על מזוזה ולא על המשקוף תחלה לפי שהוא מקודש ביותר כדאשכחן גבי תפילין של ראש דחמירי מהאי טעמא משל יד וכשמדבקים הדם בקיר אי איפשר שלא יחזור וידבק באזוב מן הדם שנותן על המשקוף וכשהיה נותן שוב על המזוזות היה מוריד מקדושה חמורה לקדושה קלה אבל אם בהגעה כלומר בזריקה כמו שתירגם אונקלוס ותדון על והגעתם ולא תרגם ויתנון כמו שתרגם על ונתנו וכיון שאין מדביקין האזוב בקיר ודאי המשקוף קודם: (לה) כלי כסף וכלי זהב ושמלות. גבי הצוואה לא כתב ושמלות אע"ג דחשובין היו להן יותר מן הכל כדפירש רש"י משום דהקדוש ברוך הוא לא רצה לצוותם השמלות שלא יהו נכשלין בדבר השי"ת דאולי ישאלון כסות ע"ז כדכתיב לעיל לגבי יעקב והטהרו והחליפו שמלותיכם כדפירש רש"י שם ומכל מקום בשביל הנאתם לא עיכב על ידם לשאלם ובפרשת שמות נמי כתב ושמלות והתם איירי בדבר ה' אל משה היינו משום דגלה וסיפר לו המקום מה שעתידין