באורי מהרא"י כב

לו מה שמו שהרי הודיע לאברהם בברית בין הבתרי' שכך שמו וא"כ מה ה"ל לשאול דקודם ברית בין הבתרים לא מצינו שנראה באל שדי וי"ל דודאי נמי משה ידע קריאת שם המיוחד וכתיבתו אלא ששאל אחר מדתו ועניינו ועל זה היה מתאונן על מיתת האבות שלא שאלו אחר זה. ומקשה רש"י א"כ לכתב לא שאלו לי ועכשיו אין לומר דלא נודעתי ר"ל דלא בא לכלל הודעה שהרי לא שאלו לו שאיפשר אפי' שאלו לא היה בא לכלל הודע' מדות ה' ועניינם שהרי משה אחר מעשה העגל כשמצא עת רצון בקש הראני נא וגו' כדפי' רש"י שם מספיק למבין דהשת' מסיי' רש"י, וא"ת לא הודיע' שכך שמו כלל ולכך כתב לא נודעתי שאפי' קריאת ה' לא ידעו ואפ"ה לא שאלו כלום ושייך שפיר לומר לא נודעתי כה"ג כדלעיל שהרי בברית בין הבתרים הודיע לאברהם שכך שמו אע"כ לא היה מתאונן אלא שלא שאלו אחר מדותיו ועניניו א"כ ה"ל לכתב לא שאלו לי:

(יב) הן בני ישראל לא שמעו אלי פי' רש"י זה אחד מי' ק"ו שבתורה ומקשים דק"ו פריכא הוא דדין הוא דישראל לא שמעו מקוצר רוח ומעבודה קשה. וי"ל דהכי עביד ק"ו בני ישראל שהם מבני עבר לא שמעו אלי כלומר לא הבינו עילוג לשוני והאי לא שמעו אלי מלשון גוי אשר לא תשמע לשונו ואיך ישמעני פרעה שהוא מלך ודרך לדבר צחות לפני מלכים והיינו דקא מסיים ואני ערל שפתים:

(כו) הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' להם וגו' הם המדברים וגו' הוא משה ואהרן. לגבי צווי מאת המקום הקדים משה לאהרן לפי שגלוי וידוע שמשה היה עיקר חלק הכתוב כבוד לאהרן לומר שלא היה טפל לגמרי ובדיבור אל פרעה היה אהרן עיקר הקדים הכתוב למשה מטעם זה ועל דרך זה פי' רש"י בפ"ק דקדושין גבי איש אמו ואביו תיראו:

ז (יט) והיה דם בכל ארץ מצרים בעצים ובאבנים. שמעתי שיש רמז מכאן שבשעת התקופה מטילין מיני מתכות במים ואז אין המזיק שולט בהן שהרי בכאן לא היה דם רק בכלי עץ ואבן ולא בכלי מתכות מדכתב ובעצים ובאבנים ולא כתב בכלי סתם ויש להשיב א"כ אמאי לא הזכיר גם כן כלי חרס דהיו שכיחי בימי קדמונים וגם במרדכי בפרק אלו עוברין משמע קצת שאין לו תקנה לחשש תקופה במים כה"ג וי"ל דנקט ובעצים ובאבנים ר"ל בשקתות המים שהם כלים גדולים ואין רגילין לעשות רק מעץ ואבן שחוקקים אותה לכך והוי דומיא דיאוריהם ואגמיהם ומקוה מימיהם דהנך כעין בריכות קטנות עשויות וכן משמע מפירש"י אוהיה דם בכל ארץ מצרים דאתי לרבות אפי' מרחצאות ואמבטאות שבבתים דמשמע דמאי דכתיב ובעצים ובאבנים לא אכלים שבבתים קאי אלא אשקתות שאצל הנהרות:

ט (יד) רש"י למדנו מכאן שמכות בכורות שקולה כנגד כל המכות. אין לפר' מכות בכורות מצרים שלא התרה עליהם עתה אלא פי' מכות בכורות מלשון ביכורים כמו והדוד האחד מלא תאני כתאנים הבכורות שפי' החשובות שנתבשלו כל צרכן. והכא נמי בברד לא לקו רק התבואות שבכרו ונתבשלו כל צרכן כדכתיב כי השעורה אביב והפשתה גבעול כדפירש"י זו מכה גדולה לעובדי אדמה שנתקלקלה התבואה אחרי שנתבשלה כל צורכה ועיניהם תלויות ליהנות תכף ממנה (כב) ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים. מה שהצדיק את הדין במכה זו יותר מבשאר המכות לפי שבמכה זו הזהירו הקב"ה מרוב חסדו וטובתו ולא לצורך שלוח שאמר לו שלח העז מקנך וגו' ופרעה ועמו התריהו בדבר לחנם דמה שהתריסו והקשו לבבם לבלתי שלוח את העם להנאתן עשו בשביל שיעבדום אבל כאן כיוונו להכעיס ולהתריס מבלי אמנה בכח הש"י לכך אמר ה' הצדיק כלומר צדיק ורחום וחנון הזהירני בחסדו