באורי מהרא"י כא

ורבי' וכאן הפסיק בוישרצו בין פרו לוירבו אע"כ אתא קרא לאשמועינן שפרו כדרך שרצים שילדו הרבה בכרס אחד ונקט ו' כמנין הלשונות דלעיל: ב (יד) רש"י מה חטאו ישראל מכל שבעים אומות להיות נרדים בעבודת פרך. אף על גב דכבר נגזרה גזרה על זרעו של אברהם ועבדים וענו אותם ד' מאות שנה מ"מ היה ק' למשה שהרי אמרה תורה לא יומתו בנים על אבות וכאן הומתו על אבותם ונתיישב לו כשראה שהיה בהן דלטורין וא"כ ראויין הן לפקוד חוב אבות עליהם דהכי דרשינן פוקד עון אבות על בנים כשאוחזין מעשה האבות בידיהם: ג (ה) אדמת קודש הוא פרש"י הוא המקום י"ל דקשה לו אדמת לשון נקבה והוא לשון זכר לכן פי' הוא קאי על המקום או פי' הוא המקום פי' הקב"ה שנקרא מקום (ו) אנכי אלהי אביך אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב. ק' אבותיך היה לו לכתוב לשון רבי' אלא י"ל דאלהי אבי ר"ל אברהם לחוד שניצול מן האש מאור כשדים על כן אל תתמה על הסנה שאיננו אוכל לפי שהאש אינו שורף כ"א בשליחותי: (יב) רש"י שהרי עתידי' לקבל התורה על ההר הזה לסוף ג' חדשים. מקש' והלא עד מתן תורה מיציאת מצרים אינו כי אם חצי ניסן ואייר וו' בסיון וי"ל כמו שראיתי בפשטי' דג' ירחי' שהצפינ' למשה עד ששה, בסיון היו ואז ניצול מן המים ביום ההוא בזכות התורה והכי איתא בפרק קמא דסוט' והא רמז לו הקב"ה כאן כשם שניצלת בזכות התורה לסוף שלשה חדשים מלידתך כך ינצלו הם בזכות התורה שעתידים לקבל ביום ההוא על ההר הזה: (טז) לך ואספת זקני ישראל וגו' אלהי אברהם יצחק ויעקב. מה שלא נזכר האלהות אלא באברהם ולא ביצחק ויעקב כמו באינך מקומו' בפרש' זו לפי שזקני ישראל ידעו שע"י עונשו של אברהם על אומרו במה אדע נזקקו להם להשתעבד בא הכתוב ופייסם בזה שהזכיר האלהות רק באברהם כלומר שהיה שורש ועמוד ועיקר ומקור אמונת אלהיות וכדי הוא לבדו להיותכם נגאלי' בזכותו: ד (ט) רש"י מלמדנו שלא יהיו דם עד שיגיעו ליבשת. ק' א"כ לא לכתוב אלא והיה בתרא והוה שמעינן הא וי"ל דמופת זה מורה שיעשה הקב"ה שפטים באלהיהם כי היו עובדי' לנילוס וא"כ מן הדין היה שיהיה דם מיד כאשר לקחם מן היאור שהרי המכה בשביל היאור עצמו היתה אלא בשביל שאין הקב"ה ממהר מדת פורענות אפילו לרשעים ואומות העולם לכך איחרו המים להיות דם עד אשר הגיעו ליבשה ונרמז זה במלת והיו המים אשר תקח מן היאור פירוש בלקיחה היו ראויין להופכן כדפי' רש"י לעיל והיו לדם ביבשת פי' יאחרו עד הוייתן ביבשת ללמדנו שאין מדת הפורענות ממהרת כדלעיל: (י) רש"י שלא היה רוצה ליטול גדולה על אהרן אחיו שהיה גדול הימנו. ותי' לפי זה מה השיבו הקב"ה הלא אהרן אחיך הלוי ידעתי כי דבר ידבר הוא וי"ל דפירושו כלומר אהרן הוא ידבר אליך דבר אתה ואינו חושש על גדולתו וגם הנה יוצא לקראתך כדפי' רש"י ולא תפרש כאן דבר ידבר כלשון בני אדם: פרשת וארא

ו (ט) רש"י וא"ת לא הודיעם שכך שמו. וא"כ שפיר שייך למכתב לא נודעתי דדרך המקרא לדבר כן לא נודעתי כלומר לא בא לכלל הודע' שהרי לא שאלו לי שאם שאלו לי ודאי הודעתים ומסיים רש"י שהרי בברית בין הבתרי' הודיע לאברהם שכך שמו וא"כ לא נודעתי על דרך זה טעות הוא וא"כ יש להקשות על פי' רש"י דאמאי לא סתריה מהאי לחוד דאין לפר' שהיה מתאונן על מיתת האבות לפי שלא שאלו