באורי מהרא"י כ

היא בית לחם ואקברה שם מה לו להזכיר שקבר אותה בדרך אלא רוצה לומר שעל פי הדיבור עשה שקבר אותה בדרך שהיא כבושה לרבים ואין דרך העולם כן אלא שיגלו בניה ויוליכם בדרך על קברה ויבקשו רחמים על קברה. שיכל את ידיו כי מנשה הבכור. מקשים אדרבה לפי שמנשה הבכור לא היה לו להשכיל את ידיו ותי' אבי אבי הח"ר חיים המכונה הענשיל מהיינבורקא בן מהר"ר ישראל מקרמזור שחבר ההגהות באשירי שבשביל שמנשה הבכור היה שיכל את ידיו ולא רצה לביישו בפיו ולומר לו עמוד לצד שמאל וקילס מהר"ר עוזר ז"ל תירוץ זה ושמעתי שנמצא אחר כך ועוד יש לומר דהכי יהיב קרא טעמא לפי שכל מה שאירע לו דוגמת זו אירע ליוסף כדפירש רש"י בריש פרשת וישב ועשו אחי יעקב גם כן היה הבכור והברכות הגיעו ליעקב שהיה הצעיר. ולכך הסכים יעקב בדעתו גם כן לברך הצעיר ורצונו לומר שיהיו הברכות מקוימין בו יותר מבאחיו שיהי' דוגמת עניינים של יעקב ואם כן שפיר קאמר קרא שיכל את ידיו בשביל שמנשה בכור היה ולא יגיע לו עיקר הברכות כמו שלא הגיעו לעשו הבכור. לעיל ויקרבו ימי ישראל. כשתדקדק תמצא בכל מקום שהזכיר בו מיתה אצל יעקב לא כתיב יעקב אלא ישראל כאן כתיב ויאמר ישראל אל יוסף, הנה אנכי מת ולהלן כתיב ויראו בני ישראל כי מת אביהם מתיישב בזה מה שפירש רש"י מה דאמרו רבותינו ז"ל יעקב אבינו לא מת משום דכתיב ויכל יעקב לצוות את בניו וגו' ויגוע ויאסף אבל מיתה לא הזכיר דיעקב לא מת אבל ישראל מת. מספיק למבין: (י) ועיני ישראל כבדו מזוקן ולא יוכל לראות. לכאורה ק' כי לא מוכחי קראי בכל הענינים שהי' סגי נהורא דאדרבה אחריו כתיב מיד והנה הראה האלהים אותי וכן שיכל את ידיו ומוכח דבדעת עשה, כי ידע שמנשה הושם לימינו כדפי' רש"י אלא להכי איצטריך דהוי תימא איך תמך יוסף ידיו להסיר וגו' וכי לא חשב בדעתו שבנבואה עשה כך אלא לפי שכבדו עיניו מזוקן סבר יוסף שלא דקדק בראייתו. והיה סבור שמנשה עומד לשמאלו. לפי תירוץ זקני ז"ל לא יתיישב זה שפיר

מט (ד) אז חללת יצועי עלה. תרגום אונקלוס בכן אחילתיה לשוייה ברי סליקתא. פי' בכן אחילתיה תרגום של אז חללת כלומר נתחללת בהעלאתך על משכבי אביך ומכל מקום נחשבת במנין בני אפי' בשעת אותו קילקול כדכתיב שם ויהיו בני יעקב שנים עשר וכן פי' רש"י שם שאפילו בשעת קלקולו קראו בכור יעקב וזהו פתרונו של לשוייה ברי סליקתא להיות נחשב בני עלית ולשון לשוייה כמו דלא לשוייה גיסטרא וזהו תרגומו של יצועי עלה כלומר מטתי עלית והיתה שלמה אפילו בשעת קלקול ראובן: (לא) ושמה קברתי את לאה. כאן נמי רמז שרחל היתה עקרת הבית מדלא כתי' את לאה אשתי כמו בשרה ורבקה: פרשת שמות

א (ז) רש"י וישרצו שהי' יולדות ו' בכרם אחד. מקשים מנלן הא מניינ' ומתרצי' ו' לשונות כתובים כאן פרו וישרצו וירבו מאד מאד ותמלא. ועדיין ק' ארש"י דפי' אוישרצו. טפי ה"ל לפרש אתחילת הלשון אפרו או אסופו במאד מאד וי"ל דוישרצו מורה אדרשה דבכל התורה סמיכי אהדדי פרי'