באורי מהרא"י יט

יודע בנבואה שעודנו קיים. ואם תפרשהו כפשוטו תימ' למה שאל זה הלא כבר כמה פעמים הגידו לו שהוא חי: (יד) רש"י על שתי מקדשים שעתידים ליחרב בחלקו. י"ל דדייק רש"י דע"כ הבכייה לא היה בשביל החיבה לבד מדלא כתיב נשיקה גבי בנימן מכל שכן מאחיו דכתיב וינשק לכל אחיו ויבך עליהם אלא בכיה של יללה היה לשניהם ליוסף ולבנימין על שני מקדשים ועל משכן שילה כאשר היה האמת שנחרבו בעונותינו ואף על גב דכשבכה יוסף על צוארי נמי לא כתב נשיקה היינו משום דיוסף בנו היה חלק לו כבוד ולא רצה להיות כל כך גס לבי עמו לנשקו בלא רשותו ויעקב שנשק ליצחק על ידי צווי עשה אבל אין לדקדק מדכתיב צוארי בנימן דרש"י פירש במסכת מגילה דצוארי לאו דוקא הוא דצואר נמי תרי משמע: (כד) רש"י אל תפסיעו פסיעה גסה והכניסו חמה לעיר, יש לומר דלשון תרגזו כולל כל הנך אל תתעסקו בדבר הלכה שפי' רש"י לעיל דבר שמשתמע בפשיטות כמו רגזו ואל תחטאו דדרשינן אקריא' שמע ותפלה וגם דרך ללמוד תורה ואף וברוגז כמו שדרשו רז"ל מאף חכמתי עמדה לי חכמתי שלמדתי באף עמדה לי ותרג"ו נמי לשון בהלה הוא כמו עמים ירגזון וחלו ורגזו מפניהם ואיש שהוא מבוהל בדרך ממהר ופוסע פסיעות גסות וגם כן מכוון להעריב ממש בכניסתו לעיר ולהקדים בצאתו שלא יבאו לו רשעי העיר ויארבו לו בדרך והזהירם יוסף על שני דברים הללו ויאמר להם אל תרגזו ורש"י שפירש שלא תרגז עליכם הדרך לנתינת טעם פירש כך למה מחה בהם ללמוד תורה ונקיט תרגז שהוא גם כן מלשון תרגזו אבל לא סגי בהאי פי' לחוד דכתיב אל תרגזו: (כח) ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי. ויש לומר דרב דכתיב הכא רוצה לומר עשו שנקרא רב דכתיב ורב יעבוד צעיר כשנאבד יוסף היו הכל סבורים שנטרף ומתוך זה שמח עשו מאד בדבר לפי שהוא שטנו של, עשו כדפירש רש"י על כאשר ילדה רחל את יוסף דכתיב בית עשו לקש ובית יעקב לאש ובית יוסף להבה ואש בלא להבה אינו שולט למרחוק וכששמע יעקב שעוד יוסף קיים אמר ישראל רב כלומר עשו הנקרא. רב עוד יוסף בני קיים ויש להבה לאש ואל תשמח שכלה הלהבה: מו (ז) רש"י בנות בניו סרח בת אשר ויוכבד בת לוי. תימא א"כ היאך יתיישב בנותיו דלא הוי אלא דינה. ואת"ל בנותיו רוצה לומר כלותיו ואף על גב דלא נמנו במנין עם נפשות כדכתב קרא בהדיא מלבד נשי בני יעקב מכל מקום היינו יכולין לומר דכללם בכלל אותם שהביא אתו דא"כ נימא קרא בבנות בניו נמי הכי קאמר דהא לפרץ ולבריעה ע"כ נשים היו להם. ויש לומר בדוחק קצת דרוצה לומר דבנותיו דינה וסרח דבני בנים הרי הן כבנים ואף על פי כן חוזר ומזכירן עם בנותיו משום דיוכבד ביאתה משונה היתה שנולדה בין החומה והכתוב רוצה להזכירה חזר והזכירה גבי סרח שהיתה ממש בת הבן ופירש המקרא הכי ובנותיו שבאו לגבול מצרים ובנות בניו שבאו תוך הכרך: פרשת ויחי

מז (לא) רש"י ד"א על ראש המטה על שהיתה מטתו שלימה. והכי פירושו על ראש המטה כלומר בשביל ראש המטה שהוא יוסף שהיה חשיב ראש במטה ועמד בצדקו לכך השתחוה מח (ז) רש"י על פי הדיבור קברתיה שם. ותימ' דתשובה זו אינה מוזכרת בתורה מידי ואיך דרשו במקרא לפרש תמהון הענין ולא ישובו ויש לומר דגם התשובה רמוזה כאן דכתיב ואקברה שם בדרך אפרת וה"ל לכתוב מתה עלי רחל בארץ כנען בעוד כברת ארץ אפרת