באורי מהרא"י יז

ודאי נכתב ואם כן דרשינן הכא האי את ששורשו אות משרת אותו ואותם ואשכחן מקצת אותו ואותם שפי' את עצמם כגון ויקבור אותו בגיא דגבי משה יקריב אותו דגבי נזיר והשיאו אותם עון אשמה שהיה ר' ישמעאל דורש ויקבור את עצמו יקריב את עצמו והשיאו את עצמן כדפירש רש"י בפרשת נשא: (ד) רש"י שכם מוכן לפורענות ר"ל דשכם כן היא דשכם לשון חלק הוא כדפירש רש"י בפרשת ויחי וקרא קאמר חלק לבה עתה יאשמו וכל חלוקה מוכן לפורענות: רש"י שעיר עזים דמו דומה לשל אדם. לא רצה לפרש דשחטו שעיר עזים לפי שהוא פחות בדמים משאר בהמה ודרך הוא לשחוט הפחות שהרי לא לצורך אכילה שחטוהו אלא לדמו משום דגם זה אמת דדמו דומה לדם אדם דמסתמא בשביל כך ציוותה התורה בכל מקום שעיר עזים לחטאת דנפש האדם דמו הוא ודמו בנפש יכפר על המזבח ויבא דמו ויכפ' על הדומה לו: לח (ה) רש"י ובבראשית רבה ותקרא את שמו שלה פסקת שלה ר"ל מלשון שלהי פרקין תתישב נמי לפי זה אמאי כתב גבי ער ויקרא וגבי שלה ותקרא אלא חכמה היתה והרגישה בעצמה שנעקר שלייתה ולא תלד עוד ולכך קראה לו שלה: (יח) ותהר לו פירוש רש"י גבורים וצדיקים כמותו. לפי פשוטו יתיישב לה שלא היתה אשתו מיוחדת הוצרך הכתוב להעיד שלא היתה הרה לזנונים ולא זנתה לאיש אחר. רש"י עיזקתך ושושיפך טבעת שאתה חותם בו ושמלתך עיזקתך הוא טבעת בכמה מקומות בתלמוד ושושיפך לשון שמלה כדמתרגם אונקלוס ופרשו השמלה ויפרשון שושיפא: לט (א) מיד הישמעאלים אשר הורידוהו ולעיל כתיב והמדנים מכרו אותו יש לומר דמבין שניהם נמכר דהישמעאלים נתנו כסף בעדו כדכתיב וימכרו את יוסף לישמעאלים בעשרים כסף והמדנים זכו בו בהגבהה כדכתיב ויעברו אנשי' מדינים וימשכו ויעלו את יוסף ואע"ג דרש"י פי' וימשכו בני יעקב נוכל לומר דודאי המדינים סייעו עמהם בהגבהה. ומתוך כך היתה המחלוקת בין הישמעאלים ובין המדינים אלו תפשו בו ואלו תפשו בו כדפירש רש"י שפעמיים נמכר ולא יוכלו להשוות עד שבאו למצרים ומכרוהו מביניהם וגבו הישמעאלים כספם שהוציאו בראשונה מפוטיפר והמותר לקחו המדינים שהם היו עיקר שקנו בהגבהה תחלה ומכל מקום שפיר כתב מיד הישמעאלים לפי שפוטיפר החזיר להם כספם תחלה והיינו מיד הישמעאלים כלומר דבר הניתן מיד ליד: פרשת מקץ

מא (ה) והנה שבע שבלים עולות בקנה אחד מה שעלו בקנה אחד היה רמז שהיו השנים רצופות ולא מפוזרות נסתפקתי אם ראיתי כך: (ז) צומחות אחריהם הא דלא כתיב עולות אחריהן כמו גבי פרות וגבי שבלים הטובות עולות בקנה אחד משום דנרמז בזה שלא יגמרו שבע שני הרעב אלא שיצמחו בתחלה שתי שנים וכשיבא יעקב למצרים יתחילו לזרוע: (כז) שבע שבלים הרקות וגו' יהיו שבע שני רעב. תימא אמאי לא כתב גם כן שבע שנים הנה כדכתב גבי שבע פרות הרעות וגבי שבלים הטובות ויש לומר דיוסף לא אמר זה דרך פתרון אלא דרך תפלה ובקשה לפי שרבותינו ז"ל אמרו נבואה שהיא לטובה אינה חוזרת כלל אפי' ע"י חטא אבל נבואה שהיא לרעה אפשר שתהא חוזרת ע"י תשובה כדאשכחן גבי נינוה וחלום זה נבואה ממש היה כדכתיב אשר האלהים עשה הגיד לפרעה וידע יוסף דעל ידי פתרונו יבאו שני שובע בודאי ושבע שני רעב היה ירא שלא יבאו כי היה ירא אולי יתבטלו