באורי מהרא"י טו

תעבור אלי את הגל הזה ואת המצבה. לגבי דידיה לא קאמר אם אני לא אעביר אליך את הגל הזה והמצבה הזאת. לפי שיעקב לא רצה לקבל מצבה סימן לצורכו לדורות לפי שעתידה תורה לאוסרה לבניו ולהשניאה לפני הקב"ה דכתיב אשר שנא ה' אלהיך אף על פי שהיתה אהובה בימי האבות כדאיתא בסמ"ג אבל לצורך לבן קבלה שלא היתה שנואה בימיו: פרשת וישלח

לב (ד) רש"י מלאכים ממש י"ל דהוצרך לפרש דמלאכים ממש היו מדכתיב כה תאמרון לאדוני לעשו ואם עבדיו או שלוחיו היו למה לו להזכיר בלשון אדנות דבשלמא כה אמר עבדך יעקב וכל עבדות ואדנות המוזכר בפרשה יתיישב היטב לפי ששם הדברים כהוייתן בפיהם איך ידברו אות באות אבל דבר עצמו אל שלוחיו מה צריך להזכיר בהן לשון אדנות אלא ע"כ מלאכים ממש היו והיו שרי עשו עמהם והכניע בפניהם את עצמו וזה יוכיח כי יפגשך עשו אחי ואמרת לעבדך ליעקב ועוד י"ל דהכי דייק דמלאכים ממש היו דכתיב בסוף אידך סידרא ויקרא שם המקום מחנים ופירש רש"י דשתי מחנות של מלאכים היו שם מלאכי חוצה לארץ שלווהו עד כאן ומלאכים של א"י שבאו ללוותו מכאן והלאה והשתא תקשה לפירוש שפירש גבי עולים ויורדים בו עולים תח לה ואחר כך יורדים אלמא לא המתינו אלו שהלווהו עד שבאו אינך ללוותו וכאן המתינו עד שבאו שתי המחנות יחד אלא ע"כ בשביל כך המתינו כאן לפי שאמר להם יעקב לשלחם לעשו לחוצה לארץ דמלאכי חוצה לארץ היו. תירוץ זה נוטה לצד היושר מהראשון: (כג) את שתי נשיו ואת שתי שפחתיו ואת אחד עשר ילדיו אין לתמוה למה הקדים כאן נקבות לזכרים ובפרש' ויצא הקדים זכרים לנקבות דכתיב ואת בניו ואת נשיו על הגמלים ופי' רש"י שהקדים זכרים לנקבות ולא כעשו שהקדים נקבות לזכרים דיש לומר דהכא ראוי להקדים נקבות משום, דאיתא במסורת מהר"ם שנבקע לו הנחל ודרשינן מויעבירם את הנחל ועוד חד ויעבירם בקעים בקעים וזהו רמז לדבר שנבקע הנחל והיו הילדים יראים לעבור שהרי כשנבקע הים והיו יראים ישראל לעבור עד שקפץ נחשון בן עמינדב לתוך הים ואחריו שבט בנימין כמו שדרשו רבותינו וכאן נמי הנקבות שהיו זקנות לא פחדו ועברו תחלה: (יב) רש"י פי' נסעה, כמו שמעה וכן תרגם אונקלס טול ונהך. ולא רצה לפרש כמו נשלחה אנשים לפנינו כדאמר נמי ונלכה משום דלא אשכחן לשון נסיעה אלא דוקא אמי שהלך עם בני ביתו ועשו לא היו כאן בני ביתו עמו ולכך יש לפרש ע"כ נסעה איעקב לחודיה ונלכה אתרווייהו וזה יוכיח בפרשת וישב דפירש רש"י אנסעו מזה הסיעו עצמו מן האחוה דלא רצה לפרש בלי שום דחק כפשוטו הלכו מכאן כמו אם תצאו מזה הוציא אתכם מזה והרבה כמותו אלא ודאי לשון נסיעה דחקו לפי שהיה. לו לכתוב הלכו מזה אחרי שלא היו בני ביתם עמהם ומאי דכתיב ויסע מלאך האלהים לפניהם על ידי שהסיע את ישראל עם בני ביתם כתב בלשון נסיעה וצ"ע. עוד י"ל לפי הדקדוק שהיה צריך להיות הסמ"ך דגושה כמו ונסעו מחורב כדי להשלים חסרון הנו"ן שהוא יסוד הנופל בתיבה. שמעתי: לד (לא) רש"י פי' הכזונה יעשה כתרגומו ית אחתנא דעת רש"י שלא תאמר האי יעשה מלשון ויבא הבית לעשו' מלאכתו והוי פירושו כמו שעושין עם הזונה יעשה עם אחותינו דהרבה אתין אשכחין דמשתמשין בלשון עם דאם כן ה"ל אונקלוס לתרגם עם אחתנא ומדמתרגמינן ית אחתנא הוי הפי'