באורי מהרא"י יג

והיינו ק' פעמים ממה ששערוהו: כז (כב) רש"י הקול קול יעקב אין עשו מדבר בלשון נקייה קום נא כי הקרה וגו' ולא רצה לפ' לפי פשוטו שהכיר בטביעות עינא דקלא כדאמרינן בגיטין היאך סומא מותר באשתו אלא בטביעת עינא דקלא וכו' מדכתיב כאן ויאמר יצחק אל יעקב ובמקרא הראשון כתיב ויאמר יצחק אל בנו יש לומר דקודם שאמר כי, הקרה גו' היה יצחק לגמרי סבור שהוא עשו ואף על גב דאמר כבר קום נא יש לומר דעשו נמי היה זהיר בכבוד אביו כדמוכח מכל הפרשה וסבור יצחק שלכבודו דבר בלשון תחנונים אבל שם שמים לא היה שגור כלל בפיו ולכך כתיב בתחילה ויאמר יצחק אל בנו (עשו) כאשר סבור היה מכל מקום לא רצה הכתוב לכתוב עשו מידי דשקרא וכאשר אמר כי הקרה וגו' חזר וכתב ויאמר יצחק אל יעקב כי היה מסתפק מאוד לכן דקדק רש"י דלא בטביעת עינא דקלא נסתפק אלא שדבר בלשון נקייה וכו': (לז) רש"י אלא מאי תועלת בברכה זו אם תקנה נכסים שלו הן שהרי גביר שמתיו לך. תימא לפי זה ודאי ניחא דאמר ליה גם כן ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים דהיינו ממש מעין תשובה שהזכיר לו עבדות ומה שקנה עבד קנה רבו דמגביר שמתיו לך לא משתמע עבדות כ"כ אבל מאי הא דקאמר ליה ודגן ותירוש סמכתיו מאי איכפת ליה לעשו בזה וי"ל דכך אמר עשו ליצחק אחר שנתתני לו לעבד תסמכני בדגן ותירוש ולא לו כדי שיהא בידי לעבדו כראוי לו ושאוכל להביא לו מנחות ודורונות כדרך עבד לאדון כדי לקבל עבודתי ברצון והשיב לו יצחק ודגן ותירוש סמכתיו לעצמו די ואינו צריך לך כלום ולכה איפה מה אעשה בני כלומר אין לך תקנה: (מו) אם לוקח יעקב מבנות חת. משמעות המקראות הוא שלא רצתה רבקה לגלות ליצחק שבשביל שנאת עשו שלחה את יעקב ללבן כדמוכחי קראי והטעם שהיתה רוצה שיברכנו בלכתו מעמו כאשר פשה יצחק שנתן לו ברכת אברהם שזאת היתה עיקר הברכות, ואם היה יודע יצחק שטימת עשו ליעקב בשביל הברכות ודאי לא היה מברכו עוד להרבות לו שנאה אם יודע לעשו: פרשת ויצא

כח (י) רש"י ע"י שבשביל שרפות בנות כנען. גמגום הלשון יתיישב היטב ובפשיטות דע"י שכתב רש"י לא קאי כלל לפרש למה הלך עמו אל ישמעאל אלא דק' לרש"י למה הפסיק הענין בפרשתו של יעקב וזה מתחיל רש"י לתרץ כלומר ע"י מה שהפסיק שבשביל שרעות בנות כנען הלך עשו אל ישמעאל ותחילת פרשתו של יעקב הוא משום שרעות היו בנות כנען שולח לפדן ארם לקחת לו משם אשה ועל ידי כך הפסיק הענין וה"ל לרש"י לכתוב בשביל שרעות בנות כנען הלך עשו אל ישמעאל וע"י כך הפסיק הענין ועכשיו כשסירס לשונו הרויח שלא יצטרך לכתוב אלא ע"י לחודיה ולא ע"י כך. אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק יש לתת טעם למה הזכיר אבות גבי אברהם ולא גבי יצחק דאביו ממש היה אלא לפי שיעקב נתיירא שלא יתקיימו הברכות לפי שהיה בדעת יצחק רק לברך את עשו אלא שבחכמה לקח יעקב הברכות בא הקב"ה והבטיחו אנכי אלהי אברהם אביך כלומר דבר עליך כאב ולא רצה לברך את יצחק לפי שצפה שעשו יצא ממנו כדפי' רש"י בסוף פרשת חיי שרה וכאשר ביארנו שם והיו הברכות עוד בכח אברהם ודעתו לא היה על עשו כלל. ואפילו לפי' אחר דפירש רש"י שם שבא הקב"ה לנחמו ליצחק מ"מ הא