באורי מהרא"י יב

ולא הפסיק ביניהם גבי הגר ויאמר לה מלאך ה' וכן ויאמר לו יצחק אביו ויאמר לו פרעה וכאלה רבי' אלא ע"כ הכי קאמר ויאמר ה' לאמר לה. ומפרשת ואלה שמות דכתיב ויאמר ה' לו עוד אין לסתור סברא זו משום דאיכא למימר משום דכתיב בתריה עוד לא הוי שייך למסמך ה' לעוד וטפי שייך למסמך ללו. ולפי פשוטו יתיישב שפיר משום דכתב ותלך לדרוש את ה' אלמא היתה צריכה לדרוש דבר ה' מאחרים והכתוב אומר שאמר לה אליה לעצמה לכך פירש רש"י על ידי שליח:

(כה) רש"י ויקראו שמו עשו הכל קראו לו כך ובתר הכי פי' ויקרא שמו הקב"ה תימא היאך דורש רש"י תרווייהו דע"כ חד מנייהו אורחי' דקרא ויקראו או ויקרא וההיא דלא אורחי' לדרוש ויש לומר דרש"י ר"ל הסברא כך היה לכתוב גבי עשו ויקרא כלומר אביו שדרך לקרות שם לבנו והטעם דכולו נגמר לעשו אינו פשוט כל כך וגבי יעקב היה לכתוב ויקראו מטעם אחיזת העקב ממש מעין הלשון לכך הוצרך רש"י לפרש טעמא בעשו אמאי כתוב ויקראו ושוב גם כן גבי יעקב אמאי לא כתב נמי ויקראו מק"ו ופי' דהקב"ה קראו כך. ד"א אביו כלומר אביו מהר לקרותו כך כדי להתקיים השם ורמז שלא (יפסיק) יספיק זה לגמור ממלכתו עד שעומד זה ונוטלה ממנו ואל תשיבני שהרי בקש אחר כך לברך את עשו שזה בלאו הכי צריך טעם:

(כז) איש יודע ציד איש שדה. תרגם אונקלוס גבר נחשירכן פי' בתוס' פרק החובל ובא"ז האריך פרק יש נוחלין דנחשידכן בד' כתיבי והוא אדם בטל ההולך בשדה לטייל ולהיות נשקט מעסקי הטורדים את הגוף והוא מלשון קינא דשדכי פרק החובל ולשון נשדכאות פרק יש נוחלין וכן ותשקוט הארץ מתרגמינן ושדיכת ארעא והיינו נמי משדכין על התנוקות ליארס כלומר ממציאין להם השקט לתינוקות בהיותן נשואות לאיש:

כו (ה) וישמור משמרתי גזירות על אזהרות כמו שניות לעריות ושבות לשבת כך פי' רש"י והכי אשכחן בכמה דוכתי שאבותינו קיימו כל המצות קידם שנתנה התור'. מקשי' והלא יעקב נשא שתי אחיות ופרץ וזרח בני יהודה מכלתו היו. ורבותינו תירצו שהכל בהיתר הי' אף לפי מה שנתנה התורה. מכל מקום צריך ליישב העניינים לפי הפשט דמשמע בכמה מקומות שלא חשו למאי שאסרה תורה אחר כך שהרי למ"ד תאומים נולדו עם השבטים ונשאום לנשים בטורח גדול יש ליישב שבהיתר עשו לפני מתן תורה ויש ליישב לפי הפשט דאין, לך מצות בתורה שלא יהא בה טעם למה נצטוית אך שאין הטעמים גלויים לנו ואי אפשר גם כן שיספיקו הטעמים בכל אדם ובכל זמן כגון איסור ב' אחיות אם נעשה הטעם שלא יהא שנאה וקנאה בין ב' אחיות לפי שאין שנאה גדולה משנאת הצרה זו לזו ואם יבוא אליהו ויאמר לנו שיש ב' אחיות בעולם שבודאי לא יהא קנאה ביניהם אף אם יהיו צרות אף על פי כן הנשואות אחר מתן תורה היו בכרת דכך נתנה תורה בכללות שלא לחלק מתוך הטעמים ואפשר על זה לא חשו אבותינו וחלקו ברוב חכמתם מתוך הטעמים ואפשר במקום שהיו יודעים שלא היו הטעמים שייכי לא היו נזהרים ולא עשו שום איסור כיון שלא נתנה התורה עדיין בכללותיה ובמקום שהיו יודעים שהיו הטעמים שייכי עשו אפי' משמרת למשמרת כגון שניות לעריות ושבות לשבת:

(יב) רש"י אומד זה למעשרות פי' על יד המעשרות היה אומד כי היה נותן מעשר ראשון א' מעשר' מעשר מן המעשר דהיינו אחד ממאה ופי' המקרא מוימצא ק' שערים כלומר ממה ששיערו שיהי' בין הכל כך עלה המעשר מן המעשר