ברכת אברהם (יענר) צא

מדמי יי"נ שבו יעוי"ש בגמרא והנה הר"ן ושאר ראשוני' הקשו שם על רבינו האי גאון ז"ל שהביא הך דינא דאמר רב להנהו מוכרי יין שיקחו מעות מקודם הא לדידן דקי"ל כרשב"ג דימכור הכל לנכרי' חוץ מדמי יי"נ א"כ אין צריך לקבל מעות מעכו"ם אף היכא דאיכא עכבת יין יעוי"ש ויעוי' במהרש"א בסוגי' שם בד"ה שקולי זוזי שהביא דברי תו' שהקשו כיון דמשיכה בנכרי קונה א"כ מעות אינם קונות ולפ"ז מה מועיל המעות שהיו נותנים מתחילה מ"מ הוה יי"נ ברשותו של ישראל מיד שנגע בו ועדיין אינו של נכרי עד שימשכנה כיון דמשיכה קונה ולא מעות ותירצו שם תוס' יעוי"ש וכתב מהרש"א ז"ל דאין זה מדוקדק למאי דס"ד השתא דמשיכה קונה וודאי אין כאן בית מיחוש שיגע בו הגוי קודם משיכה דא"כ במנא דישראל נמי ליתסר אבל במנא דגוי אסיר היינו משום דיין שבכלי אוסרו קודם משיכה ונשאר בצ"ע אבל לענ"ד י"ל דבאמת איכא ג"כ חששא שינסך אותו בנגיעה אפי' קודם משיכה ואפ"ה לא קשה קו' המהרש"א הנ"ל כי י"ל דרב לא חייש כלל שישקלו דמי יין שאינו אסור רק מחמת גזירת סתם יין או רק מכח תערובות סתם יין רק חושש שלא ישקלו דמי יי"נ ממש והא דאמרו בגמרא דמחמת עכבת יין אפומי דכוזנותא שיתערב חשש רב אלמא דאפי' על דמי יין כשר שנאסר רק ע"י תערובות חשש י"ל דבאמת לא חשש רב רק על שינסך כל היין ממש בניסוך גמור שאסור מדאוריית' ע"י נגיעה ורק כבר נודע מה שהקשה הריטב"א מאי חששא איכא שישקלו דמי יי"נ הא איתא בע"ז דף נ"ט ע"ב דנכרי שניסך לחמרא דישראל בכונה אע"ג דלזבינא לנכרי אסור שרי למישקל דמי מאי טעמא מיקלא קליי' א"כ אף אם משיכה בנכרי אינו קונה ליכא למיחש שינסך וישקלו דמי יי"נ כיון דשרי למישקל דמים ותירץ הואיל דמדעתי' נסכי' שנתן לו היין לרשותו פטור הנכרי מלשלם יעוי"ש והיה נראה לי לומר דווקא אם משיכה בנכרי אינו קונה א"כ ידע הישראל שבוודאי ינסכנו אח"כ לכשיבא לרשותו אז הוה כמדעתי' נסכי' אבל אם משיכה קונה אם ינסכנו הנכרי קודם שימשוך אותו וודאי לאו מדעתי' דישראל הוא וחייב הנכרי שוב לשלם מטעם דמיקלי קליי' ושפיר חשש רב אפי' למסקנא דמחמת רק תערובו' יינו של נכרי מפני עכבת יין אפומי דכוזנותא אסור יינו של ישראל מ"מ איכא למיחש שינסכו הנכרי יינו ממש ע"י ניסוך גמור ויגע בו קודם שימטי לארעתא דכלי וחשש שישקלו דמי יין נסך ממש וא"ל דשרי למישקל דמי מנכרי מטעם דמיקלי קליי' ז"א כי לאו מזיק הוא הואיל דבלא נגיעתו ג"כ אסור כל היין מפני התערובות עכבת פומי דכוזנותא ושפיר חשש רב מפני ניסוך מכח נגיעה ממש ולא קשה אי חשש שינסך בנגיעה קודם משיכה מאי פריך הגמרא אי משיכה בנכרי קונה מדמשכי' קנייה יי"נ לא הוה עד דנגע בי' הא איכא חששא שיגע בו קודם שימשכנה ז"א כי קודם שימשכנה, לפי הס"ד שלא מחמת עכבת יין הוא דאסור אם ינסכנו חייב שפיר משום מזיק ושרי למישקל דמי וכקו' הריטב"א הנ"ל: אכן עדיין איכא למידק הא מ"מ הנכרי שוגג הוא ואינו מתכוין להזיק לישראל א"כ אמאי באמת מזיק הוא הא בשוגג פטור מלשלם א"כ איכא למיחש שיגע בו קודם שימשכנה בשוגג ולא שרי למישקל דמי אבל ע"ז י"ל דגם רב דסובר בגיטי' מנסך ממש סובר דאי אפשר לניסוך בלי הגבהה וכמ"ש תוס' בגיטין דף נ"ב בד"ה מנסך קלבדר"מ בתירוץ ראשון שם א"כ ליכא למיחש שינסך אותו קודם משיכה ז"א כיון דמגביה ע"מ לנסך גזלן הוא ואף בשוגג חייב כיון דאינו יכול לומר לו הרי שלך לפניך כמו שכתב הרב בעל תורת גיטין כיון דבדמי' קננהו נעשה היין שלו בשלמא אי משיכה בנכרי אינו קונה מכש"כ דהגבהה אינו קונה וליכא שום קנין אז שפיר אמרי' דבמה שיתחייב בנפשו לבד לא סגי שיהי' הדבר שלו ושפיר איכא חששא שינסך ומ"מ לא שרי למישקל דמי משני טעמים אחד משום דמדעתי' נסכי' אם משיכה אינו קונה ושנית כיון דבשוגג הוא ויכול לומר לו הרי שלך לפניך ובדמים לא קננהו כיון דבמה שמתחייב בנפשו לבד אינו קונה בליכא בהדי' קנין ואם משיכה והגבהה בנכרי אינו קונה ליכא בהדי' שום קנין אבל אם משיכה בנכרי קונה שפיר פריך הגמרא הא מדמשכי' קנייה ויי"נ לא הוה עד דנגע בי' וא"ל דאיכא חששא שינסך קודם שימשכנו ז"א דאז שוב מזיק הוא ומתחייב בדמים מכח גזלן שהגביה ע"מ להזיק ואף ששוגג הוא הא גזלן ב"כ וב"כ חייב אפי' שוגג היכא דאינו יכול לומר הרי שלך לפניך אף דהיזק שאינו ניכר לאו שמי' היזק כיון דנעשה היין שלו מכח דבדמים קננהו שוב שפיר חייב מכח קנין הגבהה שהגביה ע"מ לנסך והוצרך הגמרא לתרץ דרמי למנא דנכרי ואיכא עכבת יין ואז איכא שוב החששא שינסך ממש וגם מזיק לא הוה הואיל דהיין ב"כ וב"כ אסור מכח תערובות וכמ"ש לעיל וכל זה לשיטת רב דסובר הבא במחתרת ונטל כלים קנאם אפי' בדלא שיבר ועדיין בעינם ושפיר מקשה הגמרא אי משיכה קונה יי"נ לא הוה עד דנגע בי' וא"ל שיגע בו קודם שימשוך וינסכנו ז"א כיון דא"א לניסוך בלי הגבהה נעשה גזלן וכיון דבדמים קננהו א"י לומר הרי שלך לפניך ומחויב לשלם