ברכת אברהם (יענר) פט

לכאורה צריך להבין לפי דעת הקצה"ח בס' קמ"ז היכא דהמחזיק טוען פלוני מכר לי ובפני זבנם ממך דכתב דבפני זבנה ממך היא גופא טענה מעליותא היא אפי' בלא מגו ובדף מ"א דאמר הטעם משום מגו אין הכוונ' משום מגו רק הכוונה היא כמו שמהימן בטענ' זו כמו כן מהימן בטענה זו יעוי"ש א"כ יש לעיין בדברי תוס' ב"ב דף ל"א בסוגי' בההוא דאמר לחברי' מאי בעית בהאי ארעא אמר ליה מפלני' זבינתא ואכלתי שני חזקה אמר ליה והא נקטינא שטרא דזבני' ליה מיני' הא ארבעי שני אמר ליה מי סברת שני חזקה מתלת שני קאמינ' שני טובא קא אמינא אמר רבא עבידא אינשי דקרו לשני טובא שני חזקה והני מילי דאכלה ז' דקדים חזקה דהאי לשטרא דהך אבל שית אין לך מחאה גדולה מזו והקשה ר"י ב"ר מרדכי אפי' לא אייתי סהדי אלא דאכלה שלש שנין יהיה נאמן לומר לקחתיה קודם מינך במגו דאי בעי אמר מינך זבינתה ואומר ר"י דאין זה מגו דמעיקרא לא יטעון כלל מינך זבינתה דאין יודע אם יש לה שטר שקנאה ממנו עכ"ל תוס' שם ואם נימא כדעת הקצה"ח הנ"ל בטוען פלוני מכר לי ובפני זבנה ממך היא גופא טענה מעליותא היא בלא מגו דמינך זבנתא תקשי אפי' דלא אייתי סהדי אלא דאכלה שלש שנין יהי' נאמן לומר לקחתיה קודם מינך במגו דאי בעי אמר להמערער אתה מכרת לי ובפני זבינתה מאותו פלוני ואז הוה מרויח בטענה זו שלא יתירא דשמא אין לו שטר דאף אם אין לזה שטר נאמן לגבי מוכר גופא לומר מפלוני זבינתה דבפני זבנה ממך ואכלתי שני חזקה בשלמא אם אינו נאמן לומר מפלוני זבינת' דבפני זבנה רק במגו דלא הוה אמר כלל מפלוני זבנא רק הוה אמר ממך זבינתה סתם א"כ מתירא להיפך שמא יש לחבירו שטר מארבע' שנין ואינו נאמן על טענה זו דמינך זביבתה דאין לך מחאה גדולה מזו וכמו שאמרו בגמרא אבל אם נימא דמהימן לומר בפני זבנה ממך ואכלתי שני חזקה אפי' בלא מגו א"כ לא לבד שלא הי' מגרע אם הוה טען נגד המערער ממך זבינתא ובפני זבנת אתה מיני' רק ג"כ הי' מרויח עכ"פ באם לא יהי' לו שטר יהי' נאמן ג"כ לגבי המוכר שלו לומר לפלוני זבינתא שבפני זבנא מינך ואכלתי שני חזקה. ונראה לפי מה שכתב הרמב"ן הובא ג"כ בתומים דאם יש עדים על אכילת שש שנים דאז אינו נאמן במגו דזבנתי' מינך דא"כ למה אכל הב' שני' הקודמים והוה כנחית בתורת גזלנותא יעוי' שם שמתרץ בזה קו' התוס' דלהכי אינו נאמן במגו באכל שית דאיירי דיש עדים שאכל שית ואז אינו נאמן לומר מינך זבינתי' א"כ יש לומר דקו' התוס' היא על סתמא דלישנא דגמרא אבל שית אין לך מחאה גדולה מזו דמשמע אפי' אין עדים על אכילת שית אז שפיר קשה דיהי' נאמן במגו. ואין לומר דלאו מגו היא זאת דשמא ירא שיבאו עדים שאכל שית ז"א. כיון דטענה דהשתא וודאי לאו כלום היא נגד טענתי' דאידך דהא נקטינא שטרא מארבעי שני מטעם דאין לך מחאה גדולה מזו ולפי ס"ד של התוס' בקושיתם לא נחתו לסברא דשמא אין לו שטר כלל א"כ לפי טענה דהשתא בוודאי לאו טענה הוא ובטענת המגו דמינך זבינתא ליכא רעותא מהשטר ורק חששא איכא דילמא יבאו עדים על שית ומגו מעליותא היא לטעון טענה שאין עליה רק חששא מלטעון טענה דיש וודאי רעותא מכח השטר ועל זה תירצו התוס' והעלו הסברא דאין יודע אם יש לזה שטר א"כ גם טענה דהשתא דאכל שית אינה רעותא של וודאי הואיל שאינו יודע אם יש להמערער שטר א"כ גם השתא אין על טענה זו רק חששא ולא ירוויח כלום מה שיטעון טענה אחרת דאז שוב יהי' חששא להיפך שמא לא יהיה לו שטר ולפי תירץ התוס' גם על טענה דהשתא שטוען מעיקרא לא הי' יודע בוודאי שיש לו שטר והי' לו רק חששא ממילא שוב ג"כ ליכא מגו דאי בעי אמר מנך זבנא דבפני זבנתי' מהמוכר ז"א כי לפי תרוצו של תוס' דלא הי' לו על טענה זו ג"כ רק חששא א"כ אינו מרויח כלום אם יטעון טענה אחרת מינך זבינתי' דבפני זבנתא מיני' ז"א דגם על טענה זו יש חששא דילמא יבאו עדים דאכל שית דאינו נאמן שוב לומר מינך זבינתא דלמה אכל ב' שנים הקודמי' ונחית בה כגזלן כמ"ש הרמב"ן ועל דהשתא דמן המוכר זבנה ואכל שית אין רעותא זו כלל ולא קשה לפ"ז על סברת הקצה"ח הנ"ל ולפ"ז יש לתרץ קו' התומים אמאי באכלה שבע נאמן אף באין לו עדים הא אין לו מגו לפי שיטת התו' דירא לומר מינך זבינתא דאין יודע אם יש לזה שטר אבל לפי הנ"ל אתי שפיר דהשתא יש לו שוב מגו לטעון טענה מעליותא ולומר מינך זבנא דבפני זבינתי' מיני' וא"ל דגם על טענה זו איכא חששא דשמא יבואו עדים דאכל שית ז"א אם יבאו עדים דאכל שית גם טענה דהשתא שטוען דאכלה שבע לאו כלום הוא א"כ טוב לו ב"כ וב"כ לטעון עכ"פ טענה שירוויח נגד החששא דהשתא משטרא דארבעי שני ולפ"ז מוכח מהנ"ל כסברת הקצה"ח דבפני זבנה היא גופא טענה מעליותא היא בלא מגו ידידו הנ"ל: ס' כג תשובה שלום לך תלמידי המופלג וכו' בלמדך בסוגי' דרבוצה תשוב תתפלא על