ברכת אברהם (יענר) פח

נינהו ולפ"ז יהי' מוכח דעדות בפנינו ירד המשכיר לא מהני רק במגו דלפירות ירדנו וכמ"ש הנתיבות הנ"ל דאל"כ לאו נוגעים בעדותם הם כלומר דלאו שם עד קרוב כיון דהיו יכולים לזכות בהנאה זו בטענה אחרת לומר בפנינו ירד המשכיר וכהנ"ל אף דלא עדיפא טענה זו מטענה דהשתא וכמו שכתבנו לעיל מ"מ לא כקרובים נינהו מחמת הנאה כיון שב"כ וב"כ הי' להם הנאה זו. אכן לפ"ז צריך להבין אם נימא כשיטת המהר"מ והע"ש תהדר קו' האבן עוזר הנ"ל לדוכת' מה מהני דנקיטי אגר ביתא בידייהו דילמא באמת כבר פרעו השכירות להמחזיק ובכיון יאמרו דעדיין השכירות בידם כדי שנאמינם על עדותם שדרו בה ג' שנים ביממא ובלילה וא"ל כתרוצו של האבן עוזר דיש להם מגו דאי בעי הוו אומרי' פרענו למערער ז"א הא יש לחוש דמתיראים מהמחזיק היינו דילמא יודעים הם באמת דדרו גם בלילות ויהיה להמחזיק עדות על זה ואז יתבע מהם שכירות פעם שנית וא"ל לפי דעת מהר"א ששון הובא בקצה"ח ס' פ' דבהודאה בממון יכול לחזור ע"י אמתלא. א"כ אם יזכה המחזיק שוב יוכלו לחזור ולומר להמחזיק פרענו לך השכירות ומה שאמרנו דפרענו למערער הי' כוותינו לפטור את עצמינו ממנו ז"א כי באם יאמרו דלא דרו בה בלילות אם באמת דרו בה ג"כ בלילות א"כ העידו עדות שקר להפסיד להמחזיק וודאי לאו אמתלא היא לומר שבשביל לפטור מהמערער העידו עדות שקר וזה וודאי אינו אמתלא א"כ לאו מגו היא לומר פרענו למערער דילמא באמת דרו בה גם בלילות ומתיראים מן המחזיק ואין לומר כדברי האבן עוזר דגם השתא בנקיטי אגר ביתא ואומרי' שעדיין לא שלמו השכירות יש להם להתירא מן המחזיק שיתבעם לשלם לו אח"כ השכירות הואיל שהודו שעדיין לא פרעו ז"א הא שפיר יוכלו לחזור מהודאתם ע"י אמתלא ולומר מה שאמרנו שעדיין לא שלמנו השכירות אמרנו זאת כדי להעמיד הדין על האמת ושנהי' נאמנים שדרנו ג' שנים ביממא ובלילה כאשר כן הוא האמת ואין לנו אמתלא גדולה מזו וא"ל אם באמת דרו בה ג' שנים ביממא ובלילה עדים נאמנים הם ז"א אף דנאמני' הם הואיל דיש להם הנאה בזה התורה פסלתם כקרובים אפי' ידעינן בהו דלא משקרו מתהדר קו' האבן עוזר דילמא כבר שלמו השכירות לכן נראה דמזה מוכח דלא חיישינן כלל לומר דארעומי קא מערמו היכא דאין אנו רואים שום רעותא בעדותם ולפ"ז גם בנידן דידן בדיני שדכנות י"ל היכא דנקט הבע"ד השכירות בידו אין עליו אפי' גם קבלת חרם: והנה לפי הסברא שכתבנו לעיל דיכולים לחזור ולומר מה שאמרנו שעדיין לא שלמנו השכירות אמרנו זאת כדי שנהי' נאמנים שדרנו ג' שנין ביממא ובלילה ולפי דעת מהר"א ששון גם בהודאת ממון יכולים לחזור ע"י אמתלא יש לישב בזה דברי הגדולי תרומה אשר לכאורה תמוהים דבריו מה שהשיב על דברי בעל התרומות שער נ"ח דסובר דמטעם השני נח לי וראשון קשה ממנו חשיב נגיעה והקשה מהא דנקיטי אגר ביתא בידייהו הא נוגעים בעדותם הם [יעוי' במפורשי' שפירשו דהנגיעה היא שמא ידחוק אותם במטבע] ותירץ דלאו נוגעים הם כיון דיש להם מגו דפרענו למערער עכ"ד בעל התרומות והקשה הג"ת א' בנקיטי אגר ביתם בידם מה נגיעה שייך ושנית מה תירץ דיש להם מגו דפרענו למערער הא התו' כתבו דאין להם מגו דפרענו למערער שיראים ממחזיק עכ"ל הג"ת: והנה דבריו לכאורה תמוהים הא התוס' לא כתבו דמתיראים מהמחזיק רק היכא דלא נקיטי אגר ביתא בידייהו אבל בנקוטי אגר ביתא בידם ושואלים למי יתנו אין להם להתירא כלל אבל לפי הנ"ל ניחא דקו' הג"ת כך היא א' מה נגיעה שייך בנקיטי אגר ביתא. ב' אף אם נימא דירא שמא ידחוק אותם על המטבע וכמ"ש הפתח הבית חשיב נגיעה ויחיש דהראשון קשה ממנו ומתירא שידחוק אותם על המטבע מה מתרץ הבעל התרומות דיש להם מגו דפרענו למערער וכוונתו אפשר דכך הוא אף דיש להם מגו מ"מ היכא דיש להם הנאה בה התורה פסלתם אף דלא משקרו כקרובי' שפסולים. אף דלא חשדינן להו שמשקרים א"כ יש לחוש שאין עליהם שם עדים מה שמזכים את המחזיק כי י"ל שיש להם הנאה בה שלא ידחוק אותם על המטבע ואי הוה אמרי' פרענו למערער מתיראים כיון שיודעים שהמחזיק יזכה הואיל דבאמת דרו בה ג' שני' ביממא ולילה ידחקם אח"כ על המטבע. וא"ל דגם השתא ידחקם על המטבע ז"א כי באם ידחקם יוכלו לומר לו כבר פרענו לך השכירו' ומה שאמרנו שעדיין לא פרענו הי' רק כדי להעמיד הדין על האמת שנהי' נאמני' שדרנו בה ג' שני' מחמת שאמת כך הוא אבל אי הוו אומרי' דלא דרו בה בלילות ופרעו להמערער אם יזכה המחזיק אין להם אמתלא על הודאתם כי נאמר להם למה העידו עדות שקר ע"כ לאו אמתלא היא וכמו שכתבנו לעיל ושפיר מקשה הג"ת ומוכיח דזה לאו נגיעה היא וק"ל ידידו אברהם כ"ה יענר: