ברכת אברהם (יענר) פה

המשכיר והמחזיק מביאם לב"ד להעיד דאי לאו שהיו נוגעים בעדותם וודאי עדותם עדות ולפי הנ"ל גם אם הי' המערער תבעם תחילה שיפרעו לו השכירות מחמת שדרו בביתו וודאי ג"כ תאמר באם הם ישיבו לו פרענו לך השכירות שהם ג"כ בטענתם זה עדים אח"כ לגבי המחזיק שיהי' הוא פטור מלשלם השכירות להמערער אם יזכה בהבית הואיל דהם נאמנים לפטור א"ע מהמערער כי אין לומר בשלמא בפרענו למלוה יכולים להיות עדים אח"כ הואיל דנאמני' בטענתם פרענו למלוה במגו דפרענו ללוה ומגו הוה בכל מקום כעדים ולאו נוגעים בעדותם הם ולאו בע"ד נינהו להכי נאמנים אח"כ לעדות נגד הלוה כי זה מגו מעליותא הוא אף דהטענות שוות מ"מ מגו הוה הואיל דאם יאמרו החזרנו ללוה לא יעידו שקר משא"כ כשאומרי' פרענו למלוה מעידים ג"כ עדות שקר נוסף על כפירתם ממון וכמ"ש הנתיבות בס' ק"מ אבל גבי חזקה היכא דהמערער יתבע מתחילה תיכף את השוכרי' שדרו בה בית לשלם לו השכירות והם יאמרו פרענו לך השכירות ואנחנו חושדים אותם שיכפרו בממונו אף דהדין הוא דפטורים מהמערער מפני כללא דהמוציא מחבירו עליו הראי' אבל מגו אין להם דאי בעי הוה אמרי פרענו להמחזיק כי בזה עדיין אינם פטורי' מהמערער ורק שיש להם מגו דיאמרו דדרו בה ג' שנין ביממא ולילה והבית הוא של המחזיק ופרעו לו השכירות וזה וודאי לאו מגו הוא הואיל דהטענות שוות וגם שיעידו עדות שקר לומר דדרו ג"ש ביממא ולילה וודאי לאו מגו הוא והנה כי כן אפשר לומר דווקא גבי שלוחים אף דתבעם המלוה תחילה והם אומרים פרענו לך הוה עדות ג"כ לגבי לוה הואיל דיש להם מגו דפרענו ללוה אבל בחזקת הבתים היכא דיתבע המערער את הדרים בהבית תחילה והם ישיבו לו פרענו לך השכירות אינם נאמני' הואיל דאין להם מגו דפרעו למחזיק הואיל דהטענות שוות וכמו שכתבנו לעיל ז"א כי גם אם אומרי' להמערער פרענו לך השכירות ג"כ יש להם מגו דאי בעי הוו אומרי' בפנינו ירד המשכיר לפירות על ג' שנים והשכירה לנו לפירות ופרענו השכירות וטענה זו אינה רק להפסיד השכירות להמערער כמו טענת פרענו למערער וגם טענה מעליתא הוה מאלו טוענים פרענו למערער דאם יזכה המחזיק יהיו צריכים לשלם לו ג"כ השכירות אבל אם טוענים בפנינו ירד המשכיר לפירות על ג' שנים והשכירה לנו אינם יראים לא מהמערער ולא מהמחזיק: אבל גם זה אינו לכאורה דכבר הכריח הרב הנתיבות בח"מ ס' קמ"ו ס"ק כ"ב דאינם נאמנים לומר בפנינו ירד המשכיר לפירות על ג' שני' רק במגו דאי בעו הוה אמרו לפירות ירדנו מהמערער וזה לאו מגו הוא דהוה רק כמו מגו דפרענו למערער והתוס' כתבו דזה לאו מגו הוה דיראים עצמם פן יזכה המחזיק יעוי"ש א"כ אף לס"ד של תוספו' דמקשים דלהימנו דדרו בה יומם ולילה במגו דפרענו למערער וודאי לא שייך לומר דעל טענתם פרענו למערער נאמני' במגו דבפנינו ירד המשכיר לפירות להשכירה לנו ז"א כיון דאינם נאמני' על טענה זו גופא דבפנינו ירד לפירות כ"א במגו דפרענו למערער א"כ ממילא אזדא המגו כי איך שייך לומר דנאמני' פרענו למערער במגו דבפנינו ירד המשכיר לפירות אם אין נאמני' על טענה זו רק במגו דפרענו למערער אבל אחר עיון הואיל דלפטור א"ע נאמני' אפי' בלא מגו רק שלא יהיו נוגעים לעדות מצינו כעין מגו זו בקדושין דף מ"ג שהקשו אף במלוה את חבירו בעדים למה אינם נאמני' והוו נוגעי' בעדותן על אמרם פרענו למלוה הואיל דאין להם מגו דהחזירו ללוה כי המלוה את חבירו בעדים צריך לפרוע בעדים מ"מ הוה לן להימנם במגו דפרעו ללוה ופרעו ללוה אף דצריך לפרעו בעדים מ"מ מהימנו במגו דפרעו למלוה יעוי' במקנה שם שתירץ דהוו כמגו במקום סהדי דאנן סהדי דלא החזירו ללוה הואיל שהמלוה לחבירו בעדים צריך לפרעו בעדים יעוי"ש תה א"ש התם אבל הכא בסוגי' דב"ב שפיר קשה דיש לנו לומר דעל טענתם פרענו אף למערער נאמני' על טענה זו בעצמה שיפטרו מהמערער אפי' בלא מגו והם הם ג"כ יוכלו להיות עדים להמחזיק שאינו חייב שכירות מחמת שאינם נוגעים הם על אמרם פרענו להמערער כיון דהיו יכולים לומר בפנינו ירד המשכיר לפירות על ג' שני' והשכירה לנו ובטענה זו לא הי' להם לירא לא ממחזיק ולא מהמערער וא"ל דאינם נאמני' לומר בפנינו ירד כי טענה גרוע היא וצריכה מגו כמ"ש הנתיבות ז"א כי גם על בפנינו ירד המשכיר יש להם מגו דפרענו למערער וכמו קו' המקנה שיהיה נאמני' על עדות פרענו למלוה במגו דאדרנהו ללוה ואדרנהו ללוה נאמני' במגו דפרענו למלוה יעוי"ש. א"כ הוה לן למימר אם יאמרו פרענו למערער דטענה זו בפני עצמה טענה מעליא היא לפטור את עצמם מהשכירו' גם עדות להוי כי לאו נוגעים בעדותן הם לומר כך כדי לפטור א"ע ז"א כי בלא טענה זו היו יכולים לפטור את עצמם שיאמרו בפנינו ירד המשכיר לפירות והשכירה לנו וא"ל דטענות בפנינו ירד טענה גרועה היא ולא נאמני' ז"א דב"כ וב"כ יהיו נאמני' לפטור א"ע במגו דפרענו למערער או לפירות ירדנו מהמשכיר ואם תרצה לומר דבאמת נאמני' בטענתם