ברכת אברהם (יענר) פד

בטענה דהשתא. והשתא א"ש דאמר מר זוטרא אם טען ואמר ליתי תרי סהדי וכפי שפירש רבינו חננאל דלא ידע המערער בהם כלל ויש להם מגו דלא דיירנו ע"כ אפי' דלא נקיטו אגר ביתא בידייהו ג"כ נאמנים במגו דלא דיירנו כלל ולפירש ר"ח א"צ עתה שבועה כלל הואיל דאפילו לאחר תקנת שבועת היסת ג"כ אין כאן שבועה הואיל דאין מי שיכחישם וק"ל אבל באמת הסבר' נותנת היכא דהמערער מקדים ותבעם בברי לא מהני אפי' בנקיטי אגר ביתא בידייה ואמרו למאן ליתבי' כי מ"מ הוא התובע אותם ומה לו בזה במה שהם רוצים ליתן מעותיו לאחרים ע"כ צריכים שבועה אפי' בנקיטו אגר בית בידייהו וכמו שכתבנו לעיל בנידן דידן שלא יוכל הבע"ד לפטור א"ע משבועה נגד השדכן במה שמעות שדכנות בידו ושואל למאן ליהבי' ולפ"ז צריך להבין תירץ הגמרא על קושי דנוגעים בעדותן הן דאיירי דנקיטו אגר ביתא בידייהו ותקשי הא מ"מ איכא למיחש דיקדים המערער לבטל תמיד החזקה שיתבע מקודם לעדים שאומרים דדרו בה יומם ולילה יטעון הוא דלא דרו בה בלילות ויתבעם שישלמו לו השכירות ואם יאמרו ששייך השכירו' להמחזיק יהיו מחויבים לו שבועה על טענה זו וממילא יבוטל עדותם מפני שכל עד הצריך שבועה אינו עד. וצריך לומר דסברת התרצן היא דעכ"פ משכחת חזקת הבתים באם המחזיק מביא העדים שדרו בה ג' שנין ביממא ולילה טרם שיתבעם המערער דהשתא לאו בעלי דברים נינהו ולאו נוגעי' בעדותן הן ואי תקשי קושיתינו הנ"ל מה הקשה הגמרא הני נוגעים בעדותם הן לפי מה שפירשו דהקושי היא על אחר שנתקנה שבוע' היסת להכי לא מהימנו במגו דפרענו למערער הוה לן לתרוצי דמ"מ יש להם מגו דפרענו למערער ויהי' כל אחד מסייע לחבירו ולא יצטרכו לישבע ומכש"כ דתקשי על ר"ח למה לי' לדחוקי ולומר דפרושו של מר זוטרא אם טען ליתי תרי סהדי וכו' דנפקו ואזלו להו והמערער אינו יודע שדרו בה הא אף שיודע מ"מ אית להו מגו דלא דיירנו ויהי' כל אחד מסייע לחבירו על זה י"ל דעכר"ח אנו צריכי' לתרוצו של הרב הנתיבות המשפט בח"מ ס' ק"מ סעיף קטן ט"ו שכתב שם הא דנאמנים עדים לומר פרענו למלוה מגו דאדרנהו ללוה הא בכל מגו בעינן טענה מעליותא ובמיגו זה ליכא טענה מעליותא ועכר"ח דהמנו היא אם יאמר החזרתי ללוה לא יעידו שקר משא"כ כשאומרי' פרענו למלוה יעוי"ש א"כ אי נחשוב למגו לומר אי בעי מכחיש לומר דלא דרא' לפטור עצמו וגם להעיד בשקר לחבירו לסייע דלא דרתי לפטור עצמו וגם להעיד בשקר לחבירו א"כ גם מגו לטעון פרענו למערער שיהי' כל אחד מסייע בעדותו לחבירו ג"כ לאו מגו הוא כמ"ש הנתיבות: ובלא זה צריך לי עיון לפענ"ד בכל מקום שאמרי' דגם בדיני ממונות הן הן שלוחין והן נעשים עדים ונאמנים פרענום למלוה במגו דאדרנהו ללוה אפשר לומר דכל זה איירי באם המלוה תובע את הלוה בתשלומי החוב והוא מביא השלוחין לעדים אז מהימנו אבל היכא דהמלוה מקדים לתבוע השלוחים תחילה לאמור יש לי בידכם מנה מה ששלח לי הלוה על ידכם והם פטרו את עצמם מהמלוה ואומרים פרענו לך ואח"כ תובע את הלוה והוא רוצה לפטור א"ע בדברי השלוחים שכבר אמרו פרענו להמלוה בוודאי אין עליהם שם עדות כלל כי בשעה שאמרו פרענו למלוה לא הי' אז עליהם שם עדים ודבריהם לא הי' לשם עדות כי אם בעלי דברים ומקיימי דבר הכתוב מדבר ולא באותו דבר ועדותם אינו בגדר עדות כלל אף דהיו נאמנים בטענתם פרענו למלוה לפטור א"ע אבל י"ל דמ"מ דבריהם פרענו למלוה אינו עדות כלל לגבי לוה שיהי' יוכל לומר הואיל דנאמנים לגבי מלוה דפרעו לו במגו ומגו הוה בכל מקום כעדים ע"כ יהי' יכול הלוה לומר יש לי עדים דפרעו למלוה ז"א הואיל דבשעה שאמרו פרענו למלוה אינם בגדר עדות כלל כי אם בעלי דברים וודאי דלאו עדים נינהו כלל וגם אפשר לומר אחר שטענו נגד המלוה פרענו לו לא מהני שוב אף אם יעידו אח"כ מחדש ללוה אותו עדות שכבר אמרו נגד המלוה לדעת בעל העיטור הובא בקצה"ח ס' כ"ח וס' ל"ג היכא דאתו בי תרי לדינא ואייתי סהדי ואשתכח דקרוב הוא ואיפסל ובתר כמה יומי אתרחק דאי הוה מסהיד בהאי שעתא כשר הוי מסתברא כיון דאיפסק האי דינא איפסק ולא סתר דינא דעבד אינש לאחזוקי דיבורו יעוי' בש"ך שם בס' ל"ג בד"ה נפסק הדין זה לשונו אין טעם לחלק בין נפסק הדין או לא אבל כוונת בעל עיטור כשהעיד מתחילה ולא ידעו מקרובתו ונפסק הדין אינו יכול להעיד אחר שנתרחק שבוודאי יאמר כדבריו הראשוני' וכו' דעביד אינש לאחזוקי דיבוריה עכ"ל: גם נראה דעכר"ח צ"ל כן דטענתם פרענו למלוה שתבעם תחילה אינה עדות כלל לגבי לוה אף שיש להם מגו דאם לא תימא הכי רק תאמר הואיל דמגו הוה כעדים א"כ מהני דבריהם ג"כ לעדות לפטור את הלוה א"כ לפ"ז גם בחזקה שלש שנים דהשוכרים אומרי' דדרו בה יומם ולילה ופרעו השכירות להמחזיק