ברכת אברהם (יענר) פג

אלא אינהו אמרו דיירנא ואינהו אמרו פרענו והפה שאסר הוא הפה שהתיר דאי בעי אמרו לא דיירנא בי' וליכא למימר דילמא מכחיש להו ז"א כיון שהיא לא הי' יודע כלל שהיו דרים באותו בית עכ"ל שם. וכתב המהרש"א ז"ל ואפשר שהוצרך לזה לאוקמי מילתא דמר זוטרא אף לבתר דתיקנו רבנן שבועות היסת דהשתא אי הוה מכחיש להו המערער לא הוו מהימני בהאי מגו יעוי"ש וכתב התומים דמיירי עכר"ח שאלו השנים שכרו בשותפות שא' ערב בעד חבירו לשלם דאל"כ אף דהמערער יודע מ"מ יש להם מגו דלא דיירנו ויהי' אחד מסייע לחבירו דלא דר ע"כ לא יהיו צריכי' לישבע להמערער הואיל דעד המסייע פוטר משבועה יעוי"ש בתומים: והנה לכאורה צריך להבין למה לרבינו חננאל לדחוק ולומר דהמערער אינו יודע אם דרו בה הא יכול לאוקמי דברי מר זוטרא אפי' ביודע שדרו בה רק שאיירי שלא שברו יחד בשותפות ואינם ערבים זה לזה כלל א"כ שפיר יש להם מגו דלא דיירנו ויהי' לכל אחד מהם עד מסייע אבל באמת ז"א כי רבינו חננאל יפרש דברי מר זוטרא שכוונתו הוא לתרץ קו' הגמרא הני נוגעים בעדותם כיון דלא מהיימני במגו דפרענו למערער הואיל שאיירי לאחר שנתקנה שבועות היסת וכמו שתירץ כן גם הרמב"ם בב"ב דקו' הגמרא אזלא על אחר שנתקנה שבועות היסת ולית להו מגו דפרענו למערער ע"כ מוכרח רבינו חננאל לפרש דעכר"ח קו' הגמרא הוא על אותן ששכרו יחד בשותפות והם עריבים זה לזה על השכירות דאל"כ אף אחר שנתקנה שבועות היסת יש להם מגו דפרענו למערער ולא יהי' צריכים לישבע הואיל שכל אחד יסייע לחבירו ויפטרו משבועה כי עד המסייע פוטר משבועה א"ו הא דהקשה הגמר' דנוגעים בעדותן קו' הגמרא היא בשכרו בערבות א"כ שפיר מוכרח רבינו חננאל לפרש דברי מר זוטרא שבא לתרץ קו' הגמר' דנוגעים בעדותן דאיירי שהמערער אינו יודע שדרו בה ושפיר יש להו מגו דלא דיירנו ולא יהי' צריכי' לישבע הואיל דהמערער טוען ספק אבל עדיין צריך להבין למה לגמרא לומר דאיירי דשכרו בשותפות ובערבות ולהקשות דנוגעי' בעדותם הוה ליה לגמרא לתרץ דאיירי שלא שכרו בשותפות וכל א' יכול להיות עד מסייע לחבירו ע"כ שפיר יש להם מגו דפרעו למערער וגם לא יצטרכו לישבע על טענתם שפרעו למערער הואיל דכל א' יהי' מסייע לחבירו. אבל לפע"ד גם זאת לא קשה דהא דהקשה הגמרא תנן חזקת הבתים והא בתים ביממא ידעו ובלילה לא ידעו ופרשב"ם אם איתא לדרב הונא הא מצי אידך למיטען אני ראיתי שלא היית דר בלילות א"כ נמי איכא חששא שלעולם יבטל המערער החזקה שיטען ויתבע ויקדים לתבוע להני תרי דאמרו אנן אגרינן שישלמו לו שכר דירה כדי שלא יוכשרו לעדות ויהיו תיכף מחויבים לישבע לו שבועות היסת על דבריהם שדרו בה יומם ולילה לפטור עצמם משכירות שתובע אותם ואם יאמרו שהקרקע הוא של המחזיק שנתנו לו השכירות על זה שוב אין עדותם מועיל לפטור את חבירו משבועה דכל א' הוא נוגע לומר שדרו יומם ולילה. דאל"כ לא יהי' חזקת ג' שנים להמחזיק ויצטרכו ממילא לחזור ולפרוע להמערער א"כ אין עדותם עדות מכח שצריכי' לישבע להמערער וכל עד הצריך שבועה אינו עד: ואין לומר דיש להם מגו דפרענו למערער ובל אחד יהי' מסייע לחבירו ולא יצטרכו לישבע. ע"כ יהיו נאמנים גם עתה בלא שבועה נגד המערער ושוב עדים הם שאינם צריכים שבועה ז"א לענ"ד כי מלבד: דהרבה סוברים דלא אמרינן מגו לפטורי משבועה עוד י"ל דהוה ג"כ מגו זו כמגו דהעזה לומר דפרענו למערער נגד טענה דהשתא דדרו בה בלילה שאומרים הכל דמסתמא הדרים ביום דרים ג"כ בלילות וכמ"ש תוס' שם ד"ה אמר מר זוטרא והוה דומי' להא שכתב הכה"ג בכללי מגו היכא דעל טענה דהשתא יש לו מסייעים ועל טענת המגו אין לו מסייע הוה מגו דהעזה ומכש"כ לסוברי' דגם מגו לפטורי משבועה לחוד אפילו בליכא העזה ג"כ לא אמרי' ושפיר הקשה הגמרא הכי נוגעים בעדותן הם כלומר שיתבעם המערער ליתן לו השכירות אז אם לאיאמרו הני דדרו יומם ולילה אמרינן להו זילו הבו לי' אגרא ומצטרכים עכ"פ לשבע להמערער והוה כ"א מהם עד הצריך שבועה ומגו אין להם דהוה מגו לפטורי משבועה ועל זה תירצו גמרא דנקיטו אגר ביתא ואמרו למאן ליתבי' ולפי מה שכתבנו לעיל הואיל שאין להם נ"מ למי יתנו השכירות א"צ לישבע כמו ששליש נאמן בלא שבועה ויתורץ בזה קו' האבן עתר דלאחר דתיקנו שבועות היסת מה מהני בנקוטי אגר ביתא דילמא המה פרעו להמחזיק ובכיון יאמרו דעדיין אגר ביתא בידם כדי שיהי' נאמנים ולא יצטרכו לשלם פעמים. אכן לפי הנ"ל א"ש דתירוץ הגמרא הוא בנקיטו אגר ביתא אף דילמא כבר שלמו להמחזיק מ"מ אין על זה טענת ברי מהמערער רק חששא ואין משביעים אותם על טענת ספק ואם אינם חייבים כעת לישבע ממילא אין ג"כ חשש נגיעה דילמא פרעו למחזיק ז"א דב"כ וב"כ יש להם מגו דפרענו למערער ויהי' כל אחד מסייע לחבירו ויהי' עד המסייעו פוטרו משבועה ומגו לאפטורי משבועה ליכא הואיל דאין עליהם שבועה כלל