ברכת אברהם (יענר) פ

שאחזו למה בלא כפלו לתנאי המעשה קיים הא לא גרע מגילוי דעת דמהני אע"פ שלא התנה כלל והוכרח לתרץ כיון דלא התנה כהלכתו הרי גילה בדעתו שאינו חושש בקיומו של תנאי ולפי הפשוט הנה כוונתו של הרשב"א הואיל שלא התנה כהלכתו הרי הוא כאלו פירש שאינו חושש בקיומי של תנאי א"כ לא לבד שאין כאן גילוי דעת רק היה עוד כאלו נתפרש שאינו חושש בקיומי של התנאי א"כ לפ"ז לא מהני דברים שבלבו לסתור נגד מה שנתפרש אבל לולי דבריו הקדושים י"ל דבאמת היכא דהתנה ע"מ להחזיר או שאר תנאי לישנא דע"מ לא גרע משאר גילוי דעת כמו אדעתא למיסק לא"י וכדומה ולדעתי עניה אי מהני גילוי דעת וודאי הוה כמו דיבור ולאו דברים שבלב כגון דגילה בדבורו את אשר בלבבו וכמו למ"ד דסובר דאמרי' מכלל לאו אתה שומע הן זה וודאי לאו מכח דברי' שבלב דמוכחי מהני ז"א דחזינן דגם בשבועה ונדרים אי אמרי' מכלל לאי אתה שומע הן מהני השבועה כמבואר בנדרי' י"ג ובשבועה וודאי לא מהני אפי' אומדנא דלבטא בשפתים אמרה רחמנא ודברי' שבלב לא מהני א"ו אי אמרי' מכלל לאו שומע הן אמרי' דהוה ממש כדיבור כן נמי גילוי דעת כמו באומר תנאי הלאו אך לא כפלו אם נימא דמילתא היא אמרינן ג"כ דדיבור הוא הואיל דגלי הדבר בדבורו ורק הואיל דלא התנה בכפילת התנאי י"ל דאין כאן הוכחה מדבורו שאמר ע"מ להחזיר שיהי' עכ"פ כמו גילוי דעת ז"א דיש לומר הואיל דהתנה ולא התנה כהלכתו ודאי אין כוונתו אלא להפליגו בדברים בעלמא א"כ ליכא ממילא שים דברי' אפי' התחלת דיבור הואיל שדבורו היה להפליג והוה כלא דיבר כלל דאלו לא נתכווין להפליג הי' כופל התנאי ומה"ט נמי לא אמרי' מכלל לאו אתה שומע הן וצריך בכל מקום כפילת התנאי ולא תקשי להוי עכ"פ כמו גילוי דעת ז"א דגרע הואיל דנחית להתנות ולא התנה בתנאי כפול אמרי' דמתכוין רק להפליגו בדברי' א"כ לפ"ז ליכא דיבור כלל ושאני גילוי דעת ולא נחית להתנות מנחות להתנות ולא התנה בתנאי כפול דוודאי כיון להפליג אכן באם הוא יודע בעצמו שלא נתכווין בדבורו שאמר ע"מ להפליגו ממילא איכא דיבור ג"כ ולאו דברים שבלב לבד חשיבי רק גם דברי' נינהו רק שאין אנו מאמיני' לו א"כ בנותן אתרוג ע"מ להחזיר אם ברצון הנותן באמת שלא להפליגו בדברי' הי' מהדין אם היינו מאמינים לו שלא נתכוין להפליג אז היינו אומרי' שיהי' דבורו שאמר ע"מ מהני כמו גילוי דעת בדיבור לכל הפחות דהוה ג"כ כמו דברים ממש לכן נמי צריך לומר לענ"ד גם בדברי הרשב"א שכתב דטפי עדיף גילוי דעת לבד מתנאי שאינו כהלכתי כיין שהתנה ולא התנה כהלכתו הרי גילה בדעתו שאינו ריצה בקיומו של התנאי עכ"ל וידוע מ"ש הרא"ש פ' יש נוחלין דף קל"ו ז"ל ובכתובות פ' אלמנה נזונית שלשה חלוקים ישנן בענין ממון יש דברי' שהדעת מכרעת כל כך דאזלינין בתר אומדנא דדעתי' ואפי' גילוי דעתא לא בעי כגון שטר מברחת וכו' ויש דברים דבעי גילוי דעתא כי האי דזבין נכסי אדעתא למיסק לא"י דאם לא גילה בדעתו אמרי' דברי' שבלב אינם דברים ומיהו סגי בגילוי דעת ואפי' תנאי לא בעי וכו' עכ"ל א"כ אם שנודע דעתו ע"י גילוי דעת סגי למה באמת מצריכינן תנאי כפול אף בלא תנאי כפול להוי עכ"פ כמו גילוי דעת לחוד שמהני וא"ל כיון שנחית להתנות ולא כפל התנאי גילה דעתו שאינו חושש בקיומו של התנאי ז"א כי מ"מ התנה ע"מ שתחזיר או ע"מ של תנאי אחר ואף שלא גמר התנאי ב"כ וב"כ מה תעשה בהתחלת תנאי זה עכ"פ להוי כמו גילוי דעת שחושש בקיומו ועכר"ח צ"ל דגם התחלת התנאי הי' רק להפליג א"כ שפיר שוב י"ל היכא דיודע בעצמו שלא הי' התחלת דבורו להפליג אז ג"כ גילוי דעת יש ע"פ דבורו ולאו דברי' שבלב הוא כיון שאם אנחנו היינו מאמיני' לו אז גילה בדבורו את אשר בלבבו ע"כ לפי מה שקים לי' להנותן האתרוג "מ להחזיר שגילה בדבורו אף שאין אנו מאמיני' לו מ"מ קים לי' שלא הקנה האתרוג ורק מכח הפקר ב"ד צריכין אנו לאתוי אכן אם גם המקבל המתנה הי' כן לקנות רק ע"מ להחזיר ממילא ליכא כוונת קנין ולא מהני בהפקר ואינו יוצא בו: אבל באמת נראה אם נימא הואיל דגילה בדעתו שאינו חושש בקיומו של תנאי והדיבור שהתנה בתחילה ע"מ להחזיר הואיל דנחית להתנות ולא התנה כהלכתו אמרי' דוודאי דבורו הי' רק להפליג והוה כאלו הי' לנו אומדנא דמוכח שדבורו הי' להפליג ממילא מחשבתו שלא להפליג הוה כדברי' שבלב הסותרי' האומדנא דמוכח דהוה כדיבור ודברי' שבלב לא הוו דברי' כלל כנגד האומדנא דהוה כדיבור והכי מוכח נמי מדברי ראשוני' יעוי' ברמב"ן ב"ב דף קכ"ו ובשיטה מקובצת כתובות דף נ"ו שכתבו להכי במתנה ע"מ שכתוב בתורה תנאי בטל דאמרי' דכוונתו הי' לאפלוגא ולצנותא יעו"ש: והנה לכאורה יש להקשות אף שכוונתו היה לאפלוגא מה מהני כוונתו הא הוה רק דבשב"ל א"ו דהוה כאומדנא דמוכח לכל שכוונתו היה להפליג א"כ בוודאי במתנה ע"מ שכתוב בתורה אף שיאמר המתנה דכונתו עם דבורו מסכימים שלא הי'