ברכת אברהם (יענר) עח

דליתא א"כ נשאר מעשה קנין של המתנה בלא תנאי ודברים שבלב לא הוו דברים לבטל המעשה גם זה אינו לפענ"ד לפי דעת הרמב"ם פ"ב מה' שבועות בנדר סתם ואח"כ טוען תנאי הי' בלבי דשומעין לו יעוי' ביו"ד ס' רל"ב בש"ך שם ס"ק כ"ו ז"ל על תנאי כך וכך והוצאתיו בפיו דווקא דאל"כ הוו דברי' שבלב כ"כ הכ"מ שם עכ"ל הש"ך אכן הבעל מחנה אפרים בה' נדרים ס"ו ובס' ה' דבאומר תנאי הי' אין זה סותר כלל מה שהוציא בפיו ותדע דפ"ב מכתובות גבי עדים שאמרו כת"י הוא אבל תנאי הי' הרי אלו נאמנים אפילו כתב ידם יוצא ממקום אחר וכתב הר"ן מפני שאין אלו סותרי' דבריהם הראשונים דתנאי מילתא אחריתי יעוי"ש א"כ באם הי' בלבו של הנותן שחושש בקיומו של תנאי וודאי אין זה מיקרי דברים שבלב שסותרים דבר רק באמת אין נ"מ בזה כי ב"כ וב"כ הוה המתנה מתנה כיון דאנן אמרי' דלא הי' כך בלבבו להיות חושש על קיומו של התנאי מפני שלא התנה כהלכתו ואין אנו מאמינים לדבריו שאומר שרוצ' בקיומו של תנאו ואף אם הי' כך בלבבו אם הב"ד אינם מאמינים לו ממילא זכה המקבל בהמתנה מכח הפקר ב"ד הפקר ויוצא המקבל בנטילת האתרוג: אכן גם זה אינו לענ"ד כי צל"ע היכא נדייני' באם המקבל מתנה ע"מ להחזיר ג"כ דעתו בשעת הקנין שיקנה המתנה ג"כ רק ע"מ להחזיר שסובר דתנאי אע"פ שלא כפלו תנאי גמור הוא א"כ לו יהי' שהדבר הוא הפקר אם אחד מגביה דבר מן הפקר שיקנה אותו דבר ורק ע"מ שיתן אותו דבר לפלוני א"כ אם לא יקיים התנאי נשאר הדבר בידו בלא כונת קנין כיון שהקנין הי' רק ע"מ שיתן אותו דבר לפלוני וכעין שאמרו למאן דאמר דמגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו גם המגביה לא קנה מפני שלא היה דעתו למיקני לעצמו יעוי' ביצה דף ל"ט ע"כ אף דבנידן דידן במגביה דבר מן הפקר ע"מ להחזיר באמת כוונתו לקנות מ"מ יש לומר הואיל דכוונת הקנין היה אצלו ג"כ על תנאי ובהתבטל התנאי ממילא בטל הקנין הואיל שלא היה לו כוונה לקנו' רק על תנאי שיתן אותו חפץ לפלוני אח"כ ונשאר הדבר בידו בלא כוונת קנין כיון שכך היה דעתו באם לא יקיים יתבטל המעשה למפרע אף שמחמת הפקיר' לא יוכל להתבטל המעשה כי ב"כ וב"כ הפקר הוא עכ"פ מ"מ הא גילה דעתו ע"פ תנאו שאינו רוצה: לקנות מהפקירא כ"א על תנאי כך וכך א"כ ממילא באינו מקיים התבאי בטל הקנין של למפרע רק אם ירצה לזכות מחדש זוכה בו עכשיו אבל לא למפרע יעוי' באו"ח ס' תמ"ח במ"א סק"ה שמביא דברי הרדב"ז בחמץ לא מהני מה שנותן לנכרי מתנה ע"מ להחזיר דבשלמא בישראל שהרהין אצל עכו"ם וא"ל אם לא הבאתי לך מכאן עד יום פלוני תקני החמץ מעכשיו דשרי אם הגיע הזמן ולא פרעו ולא אמרי' כל זמן שהתנאי תלוי הוי פקדון וחילק דהתם הוה תנאי שבידו לקיימו אבל הכא שאין בידו של ישראל לקיימו דאפשר שעכו"ם לא יחזיר לו ע"כ אע"פ שהחזירו ונתקיים התנאי עובר יעוי"ש וראיתי באחרונים שהקשו דהא הכא נמי תנאי שבידו הוא. דהא אף אם העכו"ם לא יחזיר לו הרי יכול לומר לו הרני כאלו נתקבלתי ותירצו אימת יכול לומר הרני כאלו נתקבלתי ה"מ באם השני רוצה בקיום התנאי או שמצטער על שאינו יכול לקיים התנאי אז יכול לומר הרני כאלו נתקבלתי אבל באם השני אינו רוצה לקיים התנאי כדי שיתבטל המעשה בוודאי בטל המעשה. דהא אמר לו הלשון ע"מ וכל תנאי שהוא בע"מ הרי ביד השני לקיים התנאי ושלא לקיים ואם אינו מקיים המעשה בטל והכא נמי אם נתן לו החמץ ע"מ שיחזיר לו הרי ביד העכו"ם שלא ליתן לו והמתנה בטילה. ולא יכול לומר לו הרני כאלו נתקבלתי כיון שעכו"ם רוצה לבטל התנאי כדי שיבוטל המעשה וע"כ אינו יכול ליתן במתנה ע"מ להחזיר יעוי' באחרונים בזה. ולפי דברינו לעיל אין צריך לבטל התנאי כדי שיבוטל המעשה דווקא רק באם מבטל התנאי ממילא בטל המעשה של הקנין למפרע הואיל דהיה בדעתו בשעת קנין רק ע"מ להחזיר לו א"כ בהבטל התנאי בטל ממילא המעשה. ואף אם נימא היכא דהמקבל סובר דצריך להחזיר ובאמת מכח דינו של תורה א"צ להחזיר לו מכח הפקר ב"ד א"כ מה שהיה בדעתו להחזיר היה באמת בטעות וקונה למפרע מן הפקר ז"א כי ב"כ וב"כ לא היה לו כונה לקנות וידו של אדם אינו קונה לו שלא מדעתו דבר מן הפקר לדעת רש"י פ"ב מכתובות יעוי' בקצה"ח ס' רס"ח סק"א אם לא היכא שיש דעת אחרת מקנה אותו א"כ שפיר כתב הגהת מיימוני דמי שרוצה ליתן אתרוג לחבירו ע"מ להחזיר היינו שבאמת דעתו דווקא ע"מ להחזיר וחושש בקיומו של תנאי א"כ יש לחוש באם לא יכפול התנאי אולי גם המקבל האתרוג יתכוין בשעת הגבהה ג"כ ע"מ להחזיר כמו שהתנה הנותן א"כ הנותן אינו גומר ומקנה לו המתנה רק באופן שיקוים התנאי ואף שהב"ד אומרים הואיל דלא התנה כהלכתו אינו רוצה בביטול המעשה והמתנה מתנה אף בלא קיום התנאי אף שטועים בדעתו מ"מ הפקר ב"ד הפקר ז"א כי עדיין איכא חששא שגם המקבל יתכוין בקנינו ע"מ להחזיר א"כ